| מאגר מידע |
הזעזועים שעברו על יהודי גרמניה במעבר מרפובליקת ויימר לעידן הנאצי הביאו לארגון מחדש של המערכת הפוליטית שלהם, ובהדרגה גם לחשיבה מחודשת ביחס למטרות פעילותה. תהליכים אלה התאפשרו משום שהנאצים, דווקא בשל מדיניותם האנטישמית, לא הנחיתו מכת מוות על הארגונים הפוליטיים היהודיים אלא אפשרו להם להמשיך לפעול.48 עם זאת, השתנו חוקי המשחק לחלוטין: לא היה עוד מקום למאבק באנטישמיות הנאצית, ופעילותם של הארגונים היהודיים הייתה כפופה מעתה לפיקוח קפדני של הגסטפו. בזירה הפוליטית הפנים יהודית הביאו הנסיבות החדשות להכרה גוברת בצורך בפעולה מאוחדת. בספטמבר 1933 הוקמה 'הנציגות הארצית של יהודי גרמניה' (ה-Reichsvertretung) – ארגון גג שבמסגרתו פעלו מרבית הארגונים והמפלגות היהודיות, ובראשן האגודה המרכזית וההתאחדות הציונית.49 אם הקמתה של האגודה המרכזית, ארבעים שנה לפני כן, הייתה כרוכה בהגדרה מחודשת של האסטרטגיה הפוליטית של המחנה הליברלי ביהדות גרמנית, ובחתירה למאבק פומבי למימוש מלא של האמנציפציה, הרי שהתמורה שחלה ב- 1933 אילצה את מנהיגי האגודה לשוב ולהתמודד עם משמעותו של מושג האמנציפציה ואף לבחון במבט לאחור את תולדות מאבקם. 'השבועות האחרונים הפכו את היהדות הגרמנית לחופשית מאשליות', כתב אלפרד הירשברג, ממנהיגי האגודה המרכזית, ביולי 1933. 'בתום התפתחות יהודית בגרמניה, שנמשכה 120 שנה ועוגנה במונח רב המשמעות אמנציפציה, עומדים אנו היום מול מצב שבמובנים רבים הוא קשה יותר מאשר נקודת הפתיחה'.50 דבריו של הירשברג ביטאו את ראשית הפנמתה של תודעת המפנה במחנה הליברלי היהודי. הוא אף קרא לאגודה למצוא נוסחה חדשה לחיי היהודים בגרמניה במסגרת שהוא כינה 'אמנציפציה חדשה' – סינתזה מסוג חדש בין יהדות לגרמניות שתתאים יותר לנסיבות המשתנות. בחודשים הבאים שבו והופיעו בביטאון האגודה המרכזית קריאות לניסוח מחודש של נוסחת ההשתלבות היהודית בגרמניה, שלעתים אף היו כרוכות בניסיונות להסביר את כישלון הדרך הליברלית שעמדה ביסוד מה שכונה מעתה 'האמנציפציה הישנה'.51 אחד הכותבים טען שכישלון האמנציפציה נבע מכך שהיהודים לא דבקו דים ביהדותם. הוא פנה לקוראיו, ובעיקר לבני נוער היהודי בגרמניה, בקריאה לקשור עצמם יותר אל היהדות דרך לימודי הדת וההיסטוריה שלה, ולבסס בכך את מעמדם של היהודים במסגרת נוסחת אמנציפציה חדשה במקום הישנה שקרסה.52 כמה חודשים מאוחר יותר עמד פרידריך ברודניץ, בנו של נשיא האגודה ומרכז פעילות הנוער שלה, על הצורך להתארגן מחדש למען 'אמנציפציה קבוצתית', מונח שהוא קשר אותו למסורת היהודית של 'כל ישראל ערבים זה לזה.53 וילי קצנשטיין, משפטן שנמנה עם הפעילים הוותיקים יותר של האגודה המרכזית, הציג בראשית 1934 את 'האמנציפציה החדשה' שעל יהודי גרמניה לשאוף אליה. על אמנציפציה זו להתבסס על העיקרון שאסור ליהודים להצניע את יהדותם ולהפוך אותה לסמלית ולמשנית לגרמניות שלהם, כפי שעשו בעבר. מעתה, כך טען, יש לוותר על השאיפה לזכות לאהבה מהסביבה הגרמנית ולחתור במקום זאת לזכות ביחס של כבוד – יחס לו יזכו היהודים רק אם ישמרו על כבודם העצמי.54 הירשברג, קצנשטיין, ברודניץ ודוברים נוספים של האגודה המרכזית לא השתמשו אמנם במונח 'דיסטנס', אך קשה להימנע מהרושם שבמובנים מסוימים הם הציעו נוסחה שקיבלה, חלקית לפחות, את עקרון היסוד שהתוו הציונים בעשרים שנה קודם לכן שיאפשר ליהודים לחיות בין הגרמנים. בשנים הבאות, שנות פעילותה האחרונות של האגודה המרכזית, הביאה ההסלמה במצבם של יהודי גרמניה ובמדיניות המשטר הנאצי להפיכתה של תמורה כזו לכורח – מה שהתבטא באופן סמלי בעובדה שהאגודה נאלצה לשנות בסופו של דבר את שמה המקורי, 'האגודה המרכזית של האזרחים הגרמנים בני האמונה היהודית', ל'אגודה המרכזית היהודית'.55 אל מול אנשי האגודה המרכזית, שנאלצו בתקופה הראשונה של השלטון הנאצי להגדיר מחדש את משמעותה של האמנציפציה ולנסות לקדם דפוס חדש של השתלבות היהודים בסביבה הגרמנית לנוכח השינוי במשטר, הרבו הציונים לעסוק בנושא העלייה לארץ ישראל מגרמניה. זו קיבלה אופי המוני בעיקר במסגרת 'משרד ארץ ישראל' שפעל בברלין.56 עם זאת, שאלת האמנציפציה – הערכתה ההיסטורית והאפשרות למצוא נוסחה אלטרנטיבית להמשך חייהם של חלק מהיהודים בגרמניה – העסיקה גם דוברים ציונים. בסדרת נאומים שנשא ב- 1933, ואחר כך בספר שפרסם ב- 1934, תיאר הרב הליברלי הציוני הצעיר יואכים פרינץ את האמנציפציה בביקורתיות רבה. הוא הציג אותה כפתרון (lousung) שהמדינה המודרנית הציעה ליהודים במחיר של התפוררות (Auflösung) -ויתור מוחלט על כל הייחודיות היהודית.57 עמדתו של פרינץ הייתה קיצונית בכך שהוא בחר להציב את הגטו כאופציה אלטרנטיבית, חיובית יותר ביסודה, לאמנציפציה. אך קביעותיו של פרינץ לא היו הקול הציוני היחיד שנשמע באותה עת. כותבים אחרים, יצגו את הזרם המרכזי בהתאחדות הציונית, נמנעו מגינוי גורף של רעיון השתלבותם של היהודים בגרמניה – נטייה שאפשר לראותה הן כביטוי לעמדה רעיונית מתונה יותר מזו של פרינץ והן כביטוי להערכה שיהיה צורך למצוא נוסחה שתאפשר את המשך חייהם של חלק מיהודי גרמניה במולדתם. כך, למשל, טען המחנך הציוני הוגו רוזנטל שהאמנציפציה הליברלית קרסה, בין היתר, מפני שהיהודים הסכימו מלכתחילה להתניית שוויון הזכויות שלהם בדרישה להתבוללותם ולא עמדו על קבלת אזרחות בעלת משמעות רק מתוך הכרה בייחודם האתני.58 מסקנתו של רוזנטל מניתוח היסטורי זה הייתה מתונה יותר מזו של פרינץ. הוא לא דיבר בנוסטלגיה על חיי הגטו, אלא ניסה להתוות תכנית שיטתית של ארגון מחדש של חיי היהודיים בגרמניה כ'קהילה אורגנית', כבסיס להשתלבותם במדינה החדשה. רוזנטל נמנע מלאפיין את תכניתו כ'אמנציפציה חדשה', אך במובנים מסוימים היא הושתתה על רעיונות דומים למדי לאלה שתוארו על ידי דוברי האגודה המרכזית בדיוניהם על מתווה של אמנציפציה חדשה או קבוצתית. ההתקרבות הרעיונית בתקופה הראשונה של המשטר הנאצי בין דוברים ציונים ודוברים ליברלים בתיאור נוסחת השילוב המתאימה של היהודים בגרמניה החדשה - בין שהשתמשו במונח אמנציפציה ובין שנדרשו למונחים אחרים – הייתה במובן מסוים ביטוי גם לתיאום הארגוני ביניהם במסגרת ה'נציגות הארצית'. הנציגות ריכזה ותיאמה את הפעילות הפנים יהודית בתחומים כמו רווחה, חינוך ותרבות, ומאוחר יותר אף בתחום ההיערכות של יהדות גרמניה לקידום ההגירה.59 עם זאת, היא לא הצליחה ולא יכולה הייתה להצליח להגיע עם השלטון הנאצי להסדר של 'אמנציפציה חדשה' – מיסוד חייהם בגרמניה החדשה במסגרת קבוצתית חדשה שתחליף את נוסחת האמנציפציה הליברלית שכשלה. בטווח הארוך לא היה שום פתרון שיתקבל על דעתם של שליטיה החדשים של גרמניה, פרט לסילוקם המוחלט של היהודים.
לחלקים נוספים של המאמר: הערות שוליים:
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
