במשך שנות קיומו הרבות של העם היהודי הפכו רבים מבניו לפליטים. לא אחת נאלצו יהודים במקומות שונים בעולם לברוח מבתיהם בשל גילויי אנטישמיות אלימים וסכנה לחייהם. האנטישמיות הגיעה לשיאה בזמן מלחמת העולם השנייה, אשר פרצה בשנת1939. במהלך המלחמה נרצחו 6 מיליון יהודים בידי הנאצים, והמוני יהודים נמלטו מאימת הכובש הנאצי או גורשו מבתיהם.
לאחר המלחמה, פליטים יהודים רבים רצו לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בה. ואולם הבריטים, ששלטו אז בארץ, הקצו להם מספר מוגבל של רישיונות עלייה. מכסת הרישיונות המצומצמת הספיקה רק לחלק מהפליטים היהודים. אך הללו לא הרפו, ועשרות-אלפי פליטים יהודים, המכונים "מעפילים", יצאו בדרכים לא- חוקיות, קשות ומסוכנות, לכיוון ארץ ישראל.
הבריטים ניסו לעצור את הפליטים היהודים בדרכים שונות. הם דרשו מהמדינות שמהן יצאו המעפילים למנוע את יציאתם מהן. וכשהאוניות, עמוסות מעפילים, הצליחו לצאת לדרכן, הם עצרו רבות מהן בדרך וגירשו את הנוסעים למחנות פליטים מחוץ לארץ ישראל. חלקם הושמו במעצר במחנה הסגר בעתלית שבישראל.
היישוב היהודי בישראל נאבק בשלטון הבריטי. נערכו פעולות מחאה והסברה בארץ וברחבי העולם, נעשו מאמצים להערים על השלטון הבריטי, ובוצעו פעולות צבאיות כמו: שחרור של עצירים ממחנה ההסגר בעתלית בכוח הנשק, הטבעת אוניות בריטיות, חבלה במתקני רדאר בריטיים, ועוד. ואכן, במשך כל שנות המלחמה (מלחמת העולם השנייה) ולאחריה, לא פסקה עלייתם של פליטי השואה לישראל. כך הגיעו לארץ כ100- אלף מעפילים, בדרכים שונות. רבים מהם נאלצו לשהות כמה שנים במחנות הפליטים שאליהם גורשו, והם עלו לארץ רק לאחר שהבריטים עזבו אותה והוקמה מדינת ישראל, בשנת 1948.
