המונח אימאם (אמאם) קיים הן באסלאם הסוני והן בשיעי, ובשני המקרים הוא משמש במשמעות של מנהיג. מדובר במנהיג העליון של הקהילה אחרי מות הנביא.

בעולם הסוני התבטאה ההנהגה העליונה במוסד הח'ליפות. נוכחותו של אימאם היא חובה וצורך של הקהילה כדי לשמור על אחדותה. לכן יכול להיות רק אימאם אחד בכל רגע נתון. על האימאם לעמוד בכמה תנאים הלכתיים כדי להיות לגיטימי. על-פי האסלאם הסוני עליו להיות, למשל, גבר בוגר, ערבי משבט קריש, שבטו של הנביא; להכיר היטב את החוק כראוי למי שיושב למשפט; להתאים מבחינה פיזית כדי שיוכל למלא את החובות הצבאיות של תפקידו, ועוד. הוא יכול להתמנות בידי קודמו או להיבחר לתפקיד. מדובר גם במנהיג שלא בהקשר הפוליטי: האימאם הוא אחד מבעלי התפקידים במסגד, מי שמנהל את התפילה. באסלאם השיעי, לעומת זאת, המונח מתייחס למנהיג בעל תכונות ייחודיות. עליו להיות מצאצאי עלי (ולא רק בן שבטו של הנביא), נבחר בידי האל (ולא בידי אדם כמו הח'ליף) ומודרך על-ידו, ומיוחסות לו תכונות ויכולות יוצאות דופן. משום כך הנהגתו היא בעלת מאפיינים אחרים מאלה של האימאם-הח'ליף הסוני.