הקומפוזיציה של הציור סימטרית, והיא כוללת שלושה אלמנטים מרכזיים, זה מעל זה: מזבח וקורבן; עגל זהב; ומבנה אשר ככל הנראה מייצג את ירושלים של מעלה.

המזבח והקורבן מעלים, בהקשר של רצח רבין, קודם כל את עצם רעיון הקורבן. יתרה מזאת: הם מזכירים את סיפור עקֵדת יצחק, אלא שיצחק של סיפור העקֵדה התנ"כי ניצַל, ואילו במציאות של שנת 1995 - דמו של יצחק נשפך.

עגל הזהב מוזכר במקרא פעמיים: בסיפור עגל הזהב שיצרו בני ישראל ואהרון בראשם (בשמות ל"ב), ובסיפור עגלי הזהב שהוצבו במקדשים שבבית אל ובדן על ידי ירבעם בן נבט (במלכים א', י"ב). בשני הסיפורים בניית העגל מסמלת עבודה זרה, חטא, עזיבת האמת למען תחליף בלתי ראוי. אחרי סיפור עגל הזהב שבספר שמות שבר משה את הלוחות שעשרת הדיברות היו כתובים על גביהם. אחד הדיברות הוא "לא תרצח". האם יש באזכור של עגל הזהב כדי למתוח ביקורת על כך שבחלקים מסוימים בחברה הישראלית קיימת העדפה של ערכים מזויפים (כמו בסיפור עגל הזהב) על פני ערכים מקודשים (כמו האיסור לרצוח)?

יש פרשנים הקושרים את בניית המשכן לחטא העגל, שכן בניית המשכן מתוארת לפני סיפור העגל ולאחריו. שתי הפעולות - הן בניית המשכן והן יצירת העגל - נעשו מתוך רצון להקים דבר מה מוחשי שיסייע לעבודת האל. ייתכן שאזכור חטא העגל נועד גם למתוח ביקורת על קבוצות מסוימות בחברה היהודית, המעמידות את קדוּשת האדמה, את המקום הפיזי, כערכים מרכזיים העולים על ערכים אחרים; ביקורת על ההֵיאחזוּת באדמה, המובילה לפגיעה אנוּשה בדמוקרטיה הישראלית ובערכים מרכזיים שנמסרו בעשרת הדיברות. אם כך – האם המבנה השמיימי מסמל את היהדות הרוחנית שהתרחקנו ממנה ופנינו ממנה לעבר יהדות פולחנית ומוחשית יותר?

הניגוד בין הצבעים הכהים לבין הזוהר של צבע הזהב יוצר דרמה בציור שלכאורה אין בו דרמה – אין בו התרחשות, והקומפוזיציה אף היא סטאטית.