נציג ה"בונד" ב"ארגון היהודי הלוחם" והאחראי על המודיעין במרד גטו ורשה. לאחר דיכוי המרד נמלט אדלמן מהגטו, עם שרידי הלוחמים, דרך תעלות הביוב. הוא הצטרף לארגון המחתרת הקומוניסטי "ארמיה לודובה", והשתתף, בשנת 1944, במרד ורשה.

עם תום מלחמת העולם השנייה החליט מרק אדלמן להישאר בפולין, גם בשל התנגדות ה"בונד" לתנועה הציונית וגם מפני שאמר כי עליו לשמור על המקום בו נספו ידידיו. הוא למד רפואה ועבד כקרדיולוג בעיר לודז'. אדלמן נודע כפעיל חברתי : הוא היה חבר בתנועת "סולידריות", והשמיע את קולו בנושאים שונים הקשורים לזכויות אדם. בשנים 1989 - 1993 כיהן כחבר הסיים - הבית התחתון של הפרלמנט הפולני. בשנת 1998 קיבל את אות "מסדר הנשר הלבן", העיטור הגבוה ביותר בפולין.

בלוויית אדלמן השתתפו רבים מן הצמרת הפוליטית של פולין. הלוויה החלה ליד האנדרטה לזכר לוחמי גטו ורשה, אנדרטה שעומדת מעל לבונקר ברחוב מילה 18 שם נהרגו מרדכי אנילביץ' ורבים מלוחמי המחתרת. אדלמן בקש להיקבר בבית העלמין היהודי בוורשה בסמוך לקברות חבריו מן הבונד. כמי שנחשב לאחרון הבונדיסטים, כוסה ארונו של אדלמן בדגל הבונד, ובתום הטקס שרה מקהלה את "די שבועה" - הימנון הבונד.

.