במסגרת מאמר זה אי אפשר לדון בכל דרשותיו המרובות של רב בסוגיית שבח התורה. לפיכך נציע רק דרשות אחדות. אחד המוטיבים החשובים בתפילות ישראל אחרי חורבן הבית הוא בניין בית המקדש וחידוש העבודה בו⁶⁵. כנגד מוטיב זה דרש רב: 'גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש. שכל זמן שברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרא ועלה...'. דרשה כזאת נדרשת כמובן לא בציבור של לומדי תורה, אלא תכליתה לעורר את השומעים ולזרזם לתלמוד תורה⁶⁶. רב כמובן איננו בא לגרוע מחשיבותו של בית המקדש בהגות ישראל ואמונתו, אלא הוא קובע סדר עדיפות שונה לפי צורך השעה והמקום. וברוח זו הוא אומר, שתלמוד תורה גדול 'מהקרבת תמידין'⁶⁷. ולא עוד, אלא הקב"ה בכבודו אומר לדויד המלך: 'טוב לי יום אחד שאתה (יושב) [עוסק] בתורה לפני מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח' (שבת ל סע"א). וכיוצא בו צריך להבין את דבריו של רב: 'גדול תלמוד תורה מכיבוד אב ואם, שכל אותן שנים שהיה יעקב אבינו בבית עבר לא נענש' וכו'^א67, משום שלמד שם תורה במשך י"ד שנים. רב גם פסק: '...האומר אשכים ואשנה פרק זה, אשנה מסכתא זו, נדר גדול נדר לאלהי ישראל' (נדרים ח ע"א). והגמרא מעירה שהכוונה לזרז לתלמוד תורה. בשבילו העיקר הוא העיסוק בתורה: 'לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמן. שמתוך שלא לשמן בא לשמן. שבשכר ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק הרשע זכה ויצאת ממנו רות המואביה' וכו'⁶⁸. ובקיצור טוען רב, אם אתה חפץ חיים 'צפה לתורה שנאמר "עץ חיים היא למחזיקים בה" וגו' (משלי ג יח)'⁶⁹. וכשם שגדול שכרו של לומר התורה, כן אמר על עונשו של 'הפורש מדברי תורה אש אוכלתו'⁷⁰.

רב פנה אל חכמי התורה והעמיד אותם על חובתם ללמד תורה. הוא אמר: 'כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו' (סנהדרין צא סע"ב). דרשה זו יכולה לעורר אסוסיאציה מיוחדת בציבור של חקלאים, שתובעים מבניהם לעבוד בשדות שבאו להם בנחלה מאבותיהם ואבות-אבותיהם⁷¹. ואולי אף כנגדם מדבר רב במכוון ומעמיד אותם על 'נחלת אבות', שאינה נופלת בערכה מן העבודה בשדות, שאף הם 'נחלת אבות'. וכן העמיד רב על שכרו הגדול של 'המלמד את בן חבירו תורה' שהוא 'זוכה ויושב בישיבה של מעלה' (בבא מציעא פה ע"א). ולבסוף נציע עוד דרשה אחת על 'תלמיד חכמים שהגיע להוראה ואינו מורה', שעל עונשו הגדול דרש רב את הכתוב (משלי ז כו): 'ועצמים כל הרגיה'⁷².

ואין חידוש בזאת שרב תבע לכבד את החכמים ואת תלמידיהם: ' "אל תגעו במשיחי" (תהלים קה טו) אלו תינוקות של בית רבן. "ובנביאי אל תרעו" (תהלים שם) אלו תלמידי חכמים' (שבת קיט ע"ב). דומה שאין למעט כאן מהערכתו של רב על חכמים ותלמידים, בדירשו 'משיחי' או 'נביאי', ולראות בה תפארת מליצה בלבד⁷³. מובן מאליו הוא שתלמיד חייב בכבוד רבו: 'כל תלמיד חכמים שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות (מר) [מור] תכוינה' (שבת ל ע"ב). וכלל קבע: 'כל המבזה תלמיד חכמים אין לו רפואה למכתו' (שבת קיט ע"ב).

הרעיון בדבר חשיבותו של לימוד התורה בחיי האדם בישראל אינו חדש, אם כי ישנם ניסוחי לשון מקוריים בדרשותיו של רב לעומת קודמיו. ברם, כבר בימים קדומים, קרוב לומר עוד בימי הבית השני, נקבע 'ותלמוד תורה כנגד כלם' (פאה א א). במימרותיו של רב בסוגיה זו יש לראות מצע אידיאי למעשיו הגדולים בהפצת ידיעת התורה והמצוות בכל רבדי החברה היהודית ובכל הגילים. דאגתו לחינוך הקטנים היא מפורסמת ונידונה הרבה מאוד⁷⁴. וכן נידונו כל תחומי פעילותו והישגיו היוצאים מן הכלל⁷⁵. אלא שהחכמים שדנו באישיותו של רב ובפעילויותיו הרבות לא קשרו אותן כראוי בתנאי הזמן והמקום. פעילותו בתור ראש בית דין⁷⁶, תרומתו בחיבור תפילות לשם חיזוק האמונה⁷⁷, ומעל הכל הקמתו של בית מדרש שעמד בראשו, כך פעלו חכמים רבים לפניו בארץ ישראל, ובזאת לא חידש דבר. חידושו הגדול הוא בכך, שהקים אותם המוסדות במקומות שלא היו בהם מקודם ובתנאים פוליטיים לא קלים לציבור היהודי בבבל. הצלחתו של רב בפעילותו הציבורית-הדתית מאירה באור חדש אם נזכור שהציל חלק מיהודי בבל מטמיעה בסביבה דתית מיסיונרית זרה ותוקפנית על ידי מתן תוכן יהודי כבסיס לקיומה של הגולה הבבלית. רב ראה הצלחה במעשיו, ובמעשיהם של תלמידיו, כאשר חזר על מסורת ישנה, ופסק הלכה חשובה מאוד לקיומו של כל קיבוץ יהודי – שמירת היוחסין. וכך אמר רב פפא סבא⁷⁸ 'משמיה דרב. בבל בריאה. מישן⁷⁹ מתה. מדי חולה. עילם גוססת'. והגמרא ממשיכה: 'ומה בין חולים לגוססים. רוב חולים לחיים רוב גוססים למיתה' (קידושין עא ע"ב). ופירושם של הדברים: 'בבל בריאה כולם מיוחסין. מישן מתה כלומר כולם פסולים כממזירי ונתיני. מדי חולים כלומר רובן כשרין שרוב חולים לחיים. עילם גוססת שרובן פסולין שרוב גוססין למיתה'⁸⁰. כללו של דבר, בבבל – שהי בה מרכזי תורה – לא רווחו נישואי תערובת, ואילו בארצות הסמוכות לה בתוך מלכות פרס, שהיו ריקות מתורה, נטמעו יהודים על ידי נישואי תערובת.

חלקי המאמר:
1. הרקע המדיני ופעילותו של רב בבבל: הקדמה
2. הרקע המדיני ופעילותו של רב בבבל: א. המצב הפוליטי בשנים 247-226
3. הרקע המדיני ופעילותו של רב בבבל: ב. המצב הביטחוני ופעילותו של רב
4. הרקע המדיני ופעילותו של רב בבבל: ג. גזירות שנגזרו על יהודי בבל במחצית הראשונה של המאה הג'
5. הרקע המדיני ופעילותו של רב בבבל: ד. פעילותו של רב נגד השפעת דת מזדא
6. הרקע המדיני ופעילותו של רב בבבל: ה. דרשותיו של רב בשבח התורה מוריה ותלמידיה (פריט זה)
7. הרקע המדיני ופעילותו של רב בבבל: ו. סיכום

מאמרים נוספים במאגר המידע של פשיטא