חקר האשה והמשפחה בתקופת השואה - סקירה היסטוריוגרפית: פרסומים משנות החמישים והשישים

גל הפרסומים השני שעסק בנשים, בילדים ובמשפחות בתקופת השואה החל להופיע בראשית שנות החמישים ונמשך על פני כמעט שני עשורים. השנים האלו נחשבות לעתים כ"תקופה מתה" בכל הקשור במודעות לנושא השואה משום שהן נמצאות בין שתי תקופות שבהן היתה המודעות הזאת בשיאה – התקופה שמיד לאחר תום המלחמה וזו שהתחילה באמצע שנות השבעים. חוץ מאותן יצירות היסטוריות מונומנטליות שהתבססו כמעט כולן על תיעוד גרמני,²² נעשה עד סוף שנות השישים מחקר שיטתי מועט בנושא השואה בכלל ובנושאים הקשורים לנשים ולמשפחות בפרט. יוצאים מן הכלל היו המחקרים הסוציו-היסטוריים שעסקו בילדים פליטים בתקופת השואה, מחקרים שהוזמנו ברובם בידי ארגוני סעד והצלחה לציון עשור, עשרים או שלושים שנה לפעילותם, למשל ילדים מושתלים של קתרין קלוז,²³ הם מצאו מקלט של נורמן בנטוויץ²⁴ ותנו לילדים לבוא של רחה פרייאר.²⁵ המחקרים האלה לא התבססו על תיעוד גרמני אלא על דיווחים של ארגוני סעד שטיפלו בילדים פליטים בצרפת, באנגליה, בארצות-הברית ובארץ. ובכך נבדלו מן המחקרים הראשונים על ילדים בשואה שהסתמכו בעיקר על התרשמות אישית ותיעוד ממקורות נאציים. זאת ועוד; העובדה שרוב המחקרים הוזמנו בידי אותם הארגונים שטיפלו בילדים הפליטים השפיעה לעתים על מסקנות מחבריהם. והעובדה שבדרך-כלל לא יכלו החוקרים לראיין אלא קומץ של ילדים ניצולים גרמה שמסקנותיהם היו חלקיות בלבד.

במשך כל שנות החמישים והשישים הופיעו ספוראדית זיכרונות מתקופת השואה, פרי עטם של נשים וילדים, ומספרם הלך וגבר לקראת סוף שנות השישים.²⁶ גם כאן היה שיעורן של הנשים, שהיו חברות לשעבר בתנועות המחתרת או אלה שהחזיקו בתפקידים בכירים במחנות, ניכר. באותן שנים הופיעו גם כמה אוספים של זיכרונות ילדים. אחד מהם היה האוטוביוגרפיה הקולקטיווית של ילדים יהודים פליטים שהגיעו לבריטניה בשנים 1939-1938 בעריכת קארן גרשון. עוד אוסף היה ספרה של אינגה דויטשקרון, בדמי ילדותם, שהופיע בגרמנית בשנת 1965 והתבסס בעיקר על עדויותיהם של ילדים ממשפט אושוויץ שהתקיים בפרנקפורט שנה קודם לכן.²⁷ עוד ספר בקבוצה זו היה ספרה של ג'ורג'ינה באלאק, נשים וילדים במחנות הנאציים, שיצא לאור במילנו בשנת 1960. גם מן הספרים האלה נעדר אותו ממד שהיה חסר גם בספרות על ילדים בשואה שיצא לאור ביזמת ארגוני הסעד, ממד אישי שרק הניצולים עצמם יכלו להוסיפו. ספר ייחודי שיצא לאור באותה תקופה ועסק בחוויות של נשים וילדים בשואה הוא ספרה של לנה קיכלר-זילברמן, מאה ילדים שלי.²⁸ הספר הזה, שתורגם לשפות רבות, היה מרכיב חשוב בעיצוב תודעת השואה בארץ בשנות השישים.

מדוע היתה ספרות השואה של אותם ימים – הספרות המחקרית וספרות הזיכרונות – דלה כל-כך? ראשית, מפני שבאותם ימים נאלצו ניצולים רבים לדחות את הצורך הפסיכולוגי המידי שלהם "למסור עדות" מתקופת השואה כדי להתרכז בשיקום חייהם בהווה.²⁹ יתרה מזו, לא מעט ניצולים שביקשו לתעד את אשר עבר עליהם בתקופת המלחמה גילו שאין כמעט קהל לסיפוריהם. יש לזכור גם כי המסגרות החברתיות והתרבותיות של הניצולים באותם ימים – ובעיקר של הצעירים שביניהם – לא עודדו חריגות. עד להתפתחותו של הפלורליזם התרבותי בראשית שנות השבעים ביקשו ניצולים רבים שלא להבליט את עברם כדי להקל על השתלבותם החברתית במולדתם החדשה. היו בוודאי מי שכתבו למגרה, אבל מעטים היו מוכנים לפרסם את זיכרונותיהם ולהדגיש את מוצאם הזר. והיה גם היבט כלכלי לפרסום זיכרונות מתקופת השואה. רק באמצע שנות השבעים גברה המודעות לנושא השואה, הן מבחינה היסטורית והן מבחינה תרבותית. עד אז לא נחשבה ספרות השואה השקעה רווחית בעיני המו"לים. ולפיכך לא התאמצו ההוצאות לאור להשיג את סיפור זיכרונותיהם של ניצולי שואה כפי שעשו עשור אחר-כך.

היעדר המחקר הסינתטי בנושא השואה בשנות החמישים ובשנות השישים – בייחוד בכל האמור בנשים ומשפחות – היה קשור ישירות לאקלים התרבותי והחברתי ששרר בימים ההם. מיעוט הזיכרונות, היעדר המודעות ההיסטורית לחשיבותם של נושאים הקשורים בנשים ובתולדות המשפחה ואף שיקולים פוליטיים – כל אלה היו גורמים שמנעו באותם ימים מחקר שיטתי בנושאים הקשורים בנשים, ובילדים ובמשפחות מתקופת השואה.³⁰

לחלקים נוספים של המאמר:
חקר האשה והמשפחה בתקופת השואה - סקירה היסטוריוגרפית
חקר האשה והמשפחה בתקופת השואה - סקירה היסטוריוגרפית: הגל הראשון של ספרות על נשים, ילדים ומשפחות בתקופת השואה
חקר האשה והמשפחה בתקופת השואה - סקירה היסטוריוגרפית: פרסומים משנות החמישים והשישים (פריט זה)
חקר האשה והמשפחה בתקופת השואה - סקירה היסטוריוגרפית: פרסומים משנות השבעים

הערות שוליים:

R. Hilberg, The Destruction of the European Jews, New York 1961
K. Close, Transplanted Children, New York 1953
N. Bentwich, They Found Refuge, London 1956
R. Freier, Let The Children Come: The Early History of Youth Aliyah, London 1961 . ספרים אחרים מסוג זה שראו אור באותן השנים הם: D. Lowrie, The Hunted Children, New York 1973; J. Bernard, The Children You Gave Us, New York 1973; P. Leshem, Strasse Zur Rettung 1933-1939: aus Deutschland vertrieben _ Beritet sich Juedische Jugend auf Palaestoma vor, Tel-Aviv 1973
באותו גל של ספרי זיכרונות של נשם וילדים היו גם הספרים האלה: ר' אוירבך, בחוצות וארשה 1945-1939, תל-אביב תשי"ד; ב' ברמן-טמקין, יומן במחתרת, תל-אביב תשט"ז; ח' גרוסמן, אנשי המחתרת, מרחביה 1965; ה' שרשבסקה, הפרק האחרון: זכרונות מגיטו וארשה, תל-אביב תש"ך; ה' שרשבסקה, בין הצלב והמזוזה, מרחביה תשכ"ט; פ' מזיה, רעים בסער, ירושלים 1964; ד' רובינוביץ, יומנו של דוד רובינוביץ, תל-אביב 1964; מ' פלינקר, הנער משה, ירושלים 1965; י' רודשבסקי, יומנו של נער מוילנה, תל-אביב 1973; G. Salus, Eine Frau Erzaehlt, Bonn 1958; M. Minco, Bitter Herbs, A Little Chronicle, New York 1960; G. LaHuardia Gluck, My Story, New York 1961; R. Weiss, Journey Through Hell, London 1961; H. Birnbaum, Nadzieja umira ostatnia, Warsaw 1967; E. Singer, Children of the Apocalypse, London 1967; J. Strick Dribben, A Girl Called Judith Strick, New York 1970; D. Rosen, The Forest, My Friend, New York 1971; V. Meed, On Both Sides of the Wall: Memoirs from the Warsaw Ghetto, New York 1972
K. Gershon, We Came as Children: A Collective Autobiography, London 1956; I. Deutschkron, …denn ihrer war die Hoelle, ? 1965 . בשנת 1979 הופיע הספר בעברית: בדמי ילדותם: ילדים בגיטאות ומחנאות ריכוז, תל-אביב 1979.
G. Bellak (ed.), Donne e bambini nei lageri nazisti, Milan 1960. ל' קיכלר-זילברמן, מאה ילדים שלי, תל-אביב 1961.
על שיקומם הפסיכולוגי של ניצולים בארצות-הברית ראה W. B. Helmreich, Against All Odds, New York 1992
היעדרם של מחקרים בנושא השואה התמקדים בנשים ובמשפחות עומד בניגוד גמור למצב המחקר על נשים גרמניות, ילדים ומפחות בגרמניה ברייך השלישי. הסבר אחד לפער בעניין זה מציין את העיסוק הנאצי באמהות ובפמיניזם כגורם מרכזי שדרבן את המחקרים שנעשו בנושאים אלה מיד בתום המלחמה. הסבר אחר רואה במחקרים האלה חלק מתופעה מחקרית כללית של התקופה הבתר-מלמתית – מחקרים על חיים תחת הפשיזם. בירור מעמדם של נשים וילדים ברייך השלישי נחשב אז להיבט נוסף של המחקר הכללי על החיים תחת הפשיזם ועל כן לא ניתן לראות בהם מחקרים שהיוו חיל חלוץ ל- gender studies ולהיסטוריה חברתית כפי שמוכר לנו היום. הסבר שלישי מתרכז במצב המקורות. ריבוי התיעוד על נשים ובני נוער בגרמניה היו גורמים נוספים שעודדו מחקרים על נושאים אלה. אין גם להתעלם מן ההיבט התרבותי. עוד בתקופת ויימר התעניינו חוקרים גרמנים בנושאים הקשורים בנשים ובמשפחות. טבעי היה להמשיך במחקרים אלה בתום התקופה הנאצית. על ההתעניינות האקדמית בנשים ובמשפחות בתקופת ויימר ראה A. De Jonge, The Weimar Chronicle, New York 1978