בשני העשורים הראשונים לעצמאות מדינת ישראל (שנות ה-50 ושנות ה-60) פעלה ממשלת ישראל לעיצוב החברה במדינה לפי מדיניות כור ההיתּוך. לפי מדיניות זו, ביקשה המדינה לשלב את העולים, שהגיעו מארצות שונות ומתרבויות שונות, בתרבות אחידה אחת, וכך ליצור זהות ישראלית משותפת. מדיניות כור ההיתוך התעלמה במכּוון ממגוון התרבויות שהביאו אתם העולים מארצות שונות. תרבויות אלו נחשבו לתרבויות גלותיות, עדתיות ומיושנות. התרבות הישראלית שביקשה המדינה לפתח ולהטמיע בקרב העולים, התבססה בעיקר על התרבות שהתפתחה ביישוב בארץ ישראל, ועל התרבות האירופית שהביאו אתם העולים בעליות הראשונות. מערכת החינוך וצה"ל - היו שני הגופים המרכזיים שסייעו בביצוע מדיניות כור ההיתוך, ובפיתוח תרבות אחידה וזהות ישראלית חדשה.
בחלוף הזמן, עוררה מדיניות כור ההיתוך ביקורת. מתנגדיה מדגישים בעיקר את ההתנּכרּות וההתעלמות מן התרבויות של העולים, ובייחוד - של העולים מארצות האסלאם. לעומתם, התומכים במדיניות כור ההיתוך רואים בהכַרח שהציבה המציאות בשנים של בניית האומה: מדינת ישראל, שקלטה בשנותיה הראשונות רבבות עולים, נאלצה לנקוט מדיניות של כור היתוך כדי לבנות חברה אחת בעלת ערכים משותפים, ובאמצעותה לחזק את חוסנה הלאומי של המדינה.
