כדי להעריך נכונה את משמעות התמורות של השנים 1879-1878 חייבים אנו לפזול שוב לאחור, לעבר השנים הראשונות להקמת הרייך. הפעם נפנה לא לנתונים הפוליטיים, הבינלאומיים או האישיים, המודגשים כל-כך בספרות ההיסטורית הישנה העוסקת בתקופה זו, אלא למצבה הכלכלי המיוחד של גרמניה באותה עת. כידוע, הוקם הרייך בעיצומה של תקופת גאות כלכלית מובהקת.

הפעילות המוגברת במשק, שהחלה כבר בשנים 1867-1866 ונתמכה על-ידי מדיניות של סחר חופשי, קיבלה דחף נוסף לאחר הניצחון הצבאי הפרוסי על צרפת, ותחושת ההתרגשות וההתעלות בחלקים גדולים של הציבור עם הקמת המדינה החדשה. תשלומי המיליארדים אשר זרמו למשק כפיצויי מלחמה המשיכו לנפח את שוק הכספים ולאפשר פעילות כלכלית קדחתנית. באביב של שנת 1873 הגיעה תקופת הזוהר הזו לקיצה. ראשונה התמוטטה הבורסה בוינה ובתגובת שרשרת אחריה – בורסות ברחבי אירופה, בנקים וחברות-מניות גדולות וקטנות. החלה תקופה כלכלית חדשה, הידועה כ"תקופת השפל הגדול". המחירים ירדו במהירות ובמשק הורגשה אבטלה מסוימת. אך בעת ובעונה אחת נמשכה הצמיחה הכלכלית ונמשך תהליך של תיעוש מזורז, אם כי נצטמצמו מימדיו, היסטוריונים וכלכלנים מתווכחים אלה עם אלה באשר למשמעותו הכלכלית של אותו שפל מוזר, אשר בו הלכו ונמשכו זה לצד זה דפלציה דוהרת וגידול כלכלי. התהליך אינו ברור יותר מאשר היפוכו – זה שמאפיינת אותו סטגנציה כלכלית בתנאי אינפלציה – כיום. אך גם אם מוטלת בספק החשיבות הכלכלית של התמורות אשר החלו בשנת 1873 עם "השפל הגדול", החשיבות החברתית, הפוליטית ואף התרבותית של שנים אלה לא תוכרע בויכוח הזה. לא התהליך האובייקטיבי שהביא עמו שינויים כלכליים הניתנים למדידה הוא אשר דחף מדינאים ואנשי מעשה לפעילות מסוג חדש, ולא הוא הנחה את תגובת דעת הקהל, אלא האופן שבו נחווה התהליך הזה, הדרכים שבהן הוא הוסבר לציבור הרחב והדימויים הסובייקטיביים, אך המשותפים לרבים, באשר למהותו.

תקופת הפריחה הכלכלית הקודמת התקשרה בתודעת הציבור הגרמני עם שיטת ה-laissezfaire, עם גיבושה של גישה ליברלית בשטח הסחר הבינלאומי ואחר-כך גם בנושאי סחר פנים; עם שבירת המיגבלות האחרונות של הכלכלה הפיאודלית והמרקנטיליסטית בגרמניה. גם המתנגדים העקרוניים לכלכלת השוק החופשי מיתנו את טענותיהם נוכח הצלחותיה הברורות, ונושאי הדגל שלה מיהרו לזכות בהון פוליטי הנלווה לפריחתה. למרות כישלונם של הליברלים והפרוסים במאבק על כוחו של הפרלמנט, והתיישרותם לפי הקו המדיני של ביסמארק, יכלו אלה להוסיף ולהתגאות בהצלחותיו של נציגם, רודולף פון דלברוק, בהנהגה הכלכלית של הרייך החדש. תנופת התיעוש הרצינית הראשונה של גרמניה, זו שבאה מיד לאחר ההתאוששות מן המשבר של 1849-1848, לוותה בפריחה כלכלית מתמשכת, אשר סבלה נסיגה משמעותית אחת בלבד בשנות ה- 50 המאוחרות, והגיעה לשיא עם הקמת הרייך. אווירה של אופטימיות ליוותה את התהליך הזה, נראה היה בעליל שהעוגה החדשה גדולה כל-כך שהכול יזכו לקבל ממנה נתח הגון. גם אם הנתחים לא יהיו שווים או מספקים. המשבר של שנת 1873, והחרפתו ההדרגתית עד לראשית 1879, הביאו לקיצה את האופטימיות הזו. לאחר שהושלם תהליך הקמת הרייך וסכנות הבדלנות הראשונות חלפו, ובחברה שעברה תהליך תיעוש מהיר ונעשתה תלויה יותר ויותר בתנודות המשק, הפך הנושא הכלכלי לראשון במעלה. אם עד אז הייתה הבחירה הפוליטית בראש ובראשונה על-פי הקו המפריד בין העמדות השונות בעניין איחוד גרמניה – בהדרגה הלכו והפכו עתה הגישה הכלכלית והפתרונות המוצעים למשבר החדש לסלע המחלוקת הפוליטי העיקרי. העיתונות היומית פירסמה מאמרי מערכת ארוכים בנושא הכלכלי; ספרות פובליציסטית ענפה ביקשה להסביר לקהל הרחב את אופיין של התנודות במשק הקפיטליסטי ואת השלכותיהן החברתיות. גם המימשל היה חייב להתייחס לנושאים אלה במלוא הרצינות. נראה היה שטקטיקה של היסח-הדעת לא תהא עוד מספקת, התמורות באופי המדינה הגרמנית החדשה החלו.

דרישה למכסי מגן

הקרבן הראשון בתהליך זה היו המפלגות הליברליות ברייך. האמון שהחל הציבור לרכוש בשיטת הכלכלה הליברלית התערער, ואויבים ישנים אשר החשו מול ההצלחות הפוליטיות והכלכליות של הברית בין הקאנצלר לליברלים התעוררו עתה למסע אנטי-ליברלי מובהק נגד "השיטה-של-מנצ'סטר" ונגד המנהיגים הפוליטיים אשר דגלו בה או סמכו עליה את ידם. ההתקפה על הליברלים נתנה ביטוי לרגשי תסכול, מבוכה ודאגה, ולא תמיד התבססה על ניתוח מפוכח של הקשיים האמיתיים. היו גם מי שהזדרזו לנצל את האווירה האנטי-ליברלית למטרותיהם. "גרמניה" – עתונה של מפלגת המרכז נחפז להכות בליברלים, יוזמי המערכה הפוליטית נגד הקתולים. האגף הימני של הקונסרבטיזם הפרוסי, זה שנתלכד מאז 1848 סביב היומון "הצלב" (Die Kreuzzeitung), יכול היה סוף-סוף להכות בליברלים לאורך כל החזית: לא רק בשל תמיכתם בתכנית הנפסדת של איחוד גרמניה, ובשל עוורונם נוכח צרכיה המיוחדים של המלוכה הפרוסית האוטוקרטית, אלא אף בשל כשלונם להוביל את הרייך החדש לפריחה כלכלית ממושכת, תוך יציבות ותחושת ביטחון. גם בעיתונים הידועים כליברליים, או ליברליים-למחצה, החלו להופיע מאמרי התקפה חריפים נגד ההנהגה הליברלית, מלווים בדברי בלע נגד הממשל והתקפות חוזרות ונשנות על היהודים, עושי דברו. המימסד האקדמי, אשר מראשית שנות ה- 60 הנהיג את המאבק למען כלכלה חופשית, התארגן עתה למתקפת נגד. מעל בימת ה"ארגון למען מדיניות חברתית" (Verein fur Sozial-politik) יצא הקול נגד השיטה הליברלית בכלכלה, ובעקיפין ובהדרגה אף נגד הליברליזם הפוליטי על כל אגפיו. הנועזים שבין העיתונאים תקפו אף את ביסמארק עצמו ואת הבנקאי היהודי אשר שירת אותו, גרשון בלייכרדר. ואמנם נראה היה שהקשר של ביסמארק עם הליברלים המותקפים שוב אינו אלא מעמסה מיותרת. לא זה המקום לדון באופן שבו ניצל ביסמארק מראשית דרכו כראש-המיניסטרים הפרוסי את כוחם של הליברלים, את מנגנון התעמולה שלהם ואת המערכת האידיאולוגית אשר לה הטיפו. מכל מקום, מדיניות הסחר החופשי שלו, כמו גם מדיניותו הלאומית, מעולם לא נבעה מתוך דבקות בערכים של הליברלים-הלאומיים, גם כאשר מדיניותו המעשית עלתה בקנה אחד עם דרישותיהם ואף השכילה להגשים רבות מתקוותיהם. ביסמארק לא היסס לנצל את אמונתם של אחרים על מנת לבצר את מעמדו ולהשיג את מטרותיו. כך בשנות ה- 60, שנות "האיחוד", וכך שוב בשנות ה- 70 המאוחרות, שנות "המהפך". מלכתחילה לא מיהר ביסמארק להגיב על סימני השפל הראשונים והירידה התלולה במחירי מוצרי התעשיה. רק מ- 1876, כאשר הוחמר המסע הציבורי נגד הליברלים, ובמיוחד משנתוסף למשבר הפיננסי-תעשייתי גם משבר חמור בחקלאות-היצוא הפרוסית, החל ביסמארק לחפש דרכי פעולה חדשות, על מנת להגן על האינטרסים הכלכליים של היונקרים בני-מעמדו – נושאי המלוכה הפרוסית אשר בשמה פעל – ועל מנת להעמיד שוב את ממשלתו על בסיס ציבורי חזק ומתאים לצרכי השעה.

בתנאי השוק החדשים נסתברה עד מהרה חולשת החקלאות הפרוסית שממזרח לאלבמה, זו המבוססת על אחוזות-הענק של היונקרים, ועל יבולי דגנים, בעיקר שעורה, ליצוא. במחצית העשור החלו להציף את שוקי אירופה דגנים זולים מרוסיה, וכן חיטה זולה משובחת ממרחבי היבשת האמריקאית. היונקרים, אשר ברובם הגדול, התייחסו בחשדנות ואף באיבה למעשה האיחוד של ביסמארק וראו בו הימור מסוכן על מעמדם, נדרשו להעריך מחדש את גישתם לרייך החדש. סיכויי עמידותו, לאחר התחלות מדאיגות מעט, לא היו עוד מוטלים בספק. משהוחרפו הקשיים הכלכליים נראה היה כי הגיעה העת להשלים עם מציאותו ולהתחיל שוב לפעול מבפנים להשגת מטרותיהם המיוחדות. בראשית 1876 הוקמה מפלגה קונסרבטיבית חדשה ברייך. מצע המפלגה הובא לידיעתו ולאישורו של ביסמארק לפני שנתפרסם ברבים. זו עומדת היתה להיות מפלגת-ימין חזקה, המציעה את שרותיה הטובים לקאנצלר, אך תובעת ממנו מדיניות של הגנה על האינטרסים הכלכליים, החברתיים והפוליטיים של חבריה. הנושא הראשון שעמד על הפרק, ולגביו עמדה למבחן אמינותו של ביסמארק, היה נושא מכסי-המגן. החקלאים הפרוסים, בתוך המפלגה החדשה ובארגונים מיוחדים שמחוץ לה, הצטרפו עתה למקהלת התובעים מכסי-מגן. נציגיהם פעלו יחד עם נציגי התעשיה הכבדה ב"איגוד התעשיינים" לשינוי השיטה הכלכלית ולהשגת תמיכת המדינה במאבק נגד מתחרים מבחוץ. הם למדו במהירות להשתמש במנגנון הפרלמנטרי על מנת לקדם את ענייניהם. לא היה קשה להבחין שכאן הולך ומתגבש גוש פוליטי חדש אשר את תמיכתו הבלתי-מסוייגת ניתן לקנות במחיר כלכלי-סוציאלי ובמינימום של ויתורים קונסטיטוציוניים. סביב נושא המכסים אפשר היה, כפי הנראה, ליצור רוב מסוג חדש ברייכסטאג. לשם השלמתו זקוק היה ביסמארק לתמיכה של המרכז הקתולי ואף של חלק מחברי המפלגה הלאומית-ליברלית, או לחלופין זקוק היה לנושאי-ויכוח חדשים אשר יבצרו את המעמד העצמאי של הקונסרבטיבים. האמצעים להשגת המטרות האלה עדיין לא נראו באופק, וביסמארק חייב היה להתקדם בזהירות רבה.

לחלקים נוספים של המאמר:
המהפך של 1879 : לידתו מחדש של הרייך השני
המהפך של 1879: לידתו מחדש של הרייך השני: קץ תקופת הזוהר (פריט זה)
המהפך של 1879: לידתו מחדש של הרייך השני : שינויים במערך-הכוחות
המהפך של 1879: לידתו מחדש של הרייך השני : חולשת הליברלים
המהפך של 1879: לידתו מחדש של הרייך השני : מול עולם תעשייתי