| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
לעולם לא נדע באיזו מידה תיכנן ביסמארק את מהלכיו מראש, ובאיזו מידה לא היה אלא לוליין פוליטי מוכשר היודע לנצל שינויים המתרחשים בשטח באופן בלתי-תלוי בו. שאלה זו נשאלת בחריפות גם לגבי מהלכי האיחוד שלו בשנות ה- 60, ושכמותה נשאלות לגבי פעילותם של אישים בולטים בכל עידן ועידן. ברור הוא שלמראשית 1878 פעל ביסמארק על מנת לגבש לעצמו רוב חדש כרייכסטאג, אשר יאפשר שינויים מהותיים במבנה המקורי שלו. באור זה יש לראות את גיחתו בישיבת הרייכסטאג, בפברואר 1878, נגד קמפהאוזן, ואת ראשית תהליך הריאורגניזציה באדמיניסטרציה של הרייך, אשר בה החל מיד לאחר מכן. התפטרותו של קמפהאוזן, גררה אחריה התפטרויות נוספות מתוך הסגל הביורוקרטי הבכיר אשר הנהיג את המדיניות הכלכלית של הרייך עד אז. אך על מנת לאפשר רפורמה כלכלית מקיפה ולהדגיש את אופיה החדשני, צריך היה "לנקות" את המערכת הביורוקרטית האחראית כולה מן האלמנטים הליברלים המובהקים שבה. במערך החצי-פרלמנטרי של גרמניה החדשה, כמו גם בפרוסיה בעבר, היו חילופים בסגל הביורוקרטי חשובים מן התנודות המפלגתיות במישור הפוליטי. ההתקפה הראשונה על הליברלים מצד ביסמארק נחתה, אם כך, מן הכיוון הזה. בעזרת חקיקה חדשה, טכנית באופיה וחסרת-חשיבות לכאורה, הצליח ביסמארק לנטרל את כוחם של המיניסטריונים אשר נתפתחו בשנות הרייך הראשונות סביב משרד הקנצלר (Reichskanzleramt). סמכויותיהם הועברו בשיטה של מילוי-המקום, ובעזרת חפיפה פרסונאלית בין נושאי תפקידים ברייך ובפרוסיה, לידי הפקידות במיניסטריונים המתאימים בפרוסיה. על צייתנותה של זו ניתן היה לסמוך, והשקפתם הסוציאלית ה"בריאה" של חבריה לא היתה מוטלת בספק. הרפורמה הפיננסית המוצעת היתה מיועדת לחזק את הרייך מול המדינות המרכיבות אותו עם הרחבת מקורות ההכנסה הבלתי-תלויים שלו, מסירת הביצוע לידי הפקידות הפרוסית הבהירה שוב את הזהות בין האינטרסים של הרייך לבין אלה של פרוסיה – מכל מקום מנקודת הראות של ביסמארק. גם הפעם כבעבר לא היה איש מסוגל לעמוד כנגדו. בנושאים אלה פעל ביסמארק במודע ובמתכוון להשגת שינויים במערך יחסי הכוחות ברייך. בינתים התרחשו אף דברים שלגביהם גם לו היתה השפעה מעטה בלבד. מותו של פיוס ה- 9 פתח במפתיע אפשרות לביטולה של "מלחמת התרבות" (Kulturkampt) נגד הקתולים. במאבק לביצור הממלכתיות עם הקמת הרייך החדש הצטרפו שוב לשעה האינטרסים המדיניים של ביסמארק והמטרות הפוליטיות והאידיאולוגיות של הליברלים. בהנהגתם של אלה נוהל אז מאבק גלוי וחסר-פשרות, אם גם לא תמיד יעיל, נגד המיעוט הגדול הקתולי בתוך גבולות המדינה. מפלגת המרכז הקתולית אשר הצליחה ללכד תחת הנהגתה את המיעוט הזה כולו, שאפה לשחרר אותו ואת עצמה מן המעמד המעליב של "אויבי-הרייך" (Reichsfeinde). בראשית 1878 היה כבר ברור לכל כי המאבק נגד הקתולים היה עקר וכי מן הראוי לסיימו מהר ככל האפשר. האפיפיור החדש נתן את האות לשיחות התקרבות ראשונות. עד מהרה התברר שמפלגת המרכז תוכל למלא תפקיד חשוב בקואליציה החדשה. היו לה כ- 100 צירים ברייכסטאג ואם גם לא קבעה עד אז עמדה ברורה בנושאי המדיניות הכלכלית, נקל היה לשער שתהיה פתוחה לשכנוע בנושאים אלה. הפילוסופיה החברתית של הכנסיה הקתולית בגרמניה נוסחה בראשית שנות הששים על-ידי הבישוף פון קטלר בתגובה לניסוחים הפומביים של עמדת לאסאל מן הצד הסוציאליסטי, ועמדתו של שולצר-דלישט מן הצד הליברלי. פון-קטלר יצא נגד שיטת ה-laissezfaire, בעיקר בתחום מדיניות הפנים הכלכלית, ותבע חיזוקן של הגילדות וארגון הכלכלה על בסיס שדרתי, הירארכי, וכפוף למשמעת המוסרית של הכנסיה. הבטחה לנסיגה מן השיטה הליברלית הכלכלית, גם אם לא היתה בשלב זה עניין מכריע לגבי המפלגה הקתולית, יכלה בכל-זאת להוות כח משיכה חשוב. ויתורים בכיוון זה יכלו לשמש אף כאן כדבק במעשה המרכבה. בניגוד למפלגת המרכז הקתולית המפלגה הסוציאל-דמוקרטית החדשה ברייך לא מילאה מלכתחילה כל תפקיד במאמצים לגיבוש מערך פוליטי-חברתי חדש ברייך. ראשית גידולה של מפלגה זו לא שינתה דבר בגישת הממסד אליה. חבריה לא היו, ולא יכלו להיות, שותפים פוטנציאלים לשלטון. אכן, גם הסכנות האמיתיות הטמונות במפלגה זו ליציבותו ולכוחו של הרייך עדיין לא היו נהירות לאיש. בחופשותיו הממושכות באחוזות הכפריות רחבות-הידיים שלו מחוץ לברלין, משנפטר לשעה ממיחושיו השונים ונשתחרר מדכאונותיו, היה ביסמארק עסוק בתכנון החלשתם של הליברלים במנגנון ובפרלמנט, ולא בדאגות בשל גיבושה של מפלגת הפועלים הקטנה. לא בנקל יכול היה היונקר השמרני, אשר עמדותיו הבסיסיות חושלו במאבק הרצוף לריסון הליברלים ולשליטה בהם, להעריך נכונה את האיום הסוציאל-דמוקרטי למשטרו. בעקבות זכרון הקומונה הפריסאית ומתוך פחדיו האינטואיטיביים של ביסמארק מהביטויים השונים של כוחו העולה של מעמד הפועלים נתגבשה ברייך מדיניות דיכוי אינטנסיבית, אך לא שיטתית, כלפי המפלגה החדשה. ביסמארק יצא לפעולת בזק נגדה רק משעמד על הפוטנציאל הפוליטי הטמון במהלך כזה. אם גם בהמשך הפכו הסוציאליסטים ברייך לאויביו העיקריים, הרי בשלב זה היו אלה הליברלים אשר הטרידו את מנוחתו. זקוק היה למהלך אשר יחליש אותם אך יאפשר לו להמשיך וליהנות מתמיכה של חלק מביניהם, אשר ישאר תלוי בו ויציית להוראותיו. לחלקים נוספים של המאמר: המהפך של 1879 : לידתו מחדש של הרייך השני
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
