המהפכה הצרפתית (1789) קבעה שני עקרונות מרכזיים שערערו על הסדר הפוליטי והחברתי שהיה קיים עד אז באירופה. עיקרון אחד קבע כי המדינה היא ארגון ריבוני ועצמאי, ואינה כפופה לרשות דתית, כלומר - המדינה אינה כפופה עוד לכנסייה, והמלך אינו שולט "בחסדי האל." עיקרון שני קבע כי אמנה מוסכמת בין השלטון לבין האזרחים היא הבסיס למבנה החברתי. האמנה, מעין חוזה בין השלטון לעם, התבססה על התפיסה שלפיה מעמדם של בני אדם בחברה אינו קשור למעמד החברתי שבו נולדו. לכל אדם יש אפשרות לניידות חברתית : אדם נולד במעמד מסוים, ועל פי כישרונותיו ומעשיו הוא יכול לעבור למעמד אחר.
"הצהרת זכויות האדם והאזרח," שפורסמה בצרפת כמה שבועות לאחר תחילת האירועים המהפכניים אוגוסט, (1789) הפכה ל"אני מאמין" של העולם הדמוקרטי. ההצהרה מבוססת על עקרונות השאובים מתורותיהם של הוגי דעות מתקופת ההשכלה. נקבע בה כי כל בני האדם נולדו שווים וחופשיים וכי הזכויות הטבעיות של כל בני האדם - הזכות לחיים, הזכות לחירות והזכות לקניין - אינן ניתנות לביטול. ההצהרה פירטה את הזכויות הנובעות מן הזכויות הטבעיות: שוויון לפני החוק, חופש דת, חופש ביטוי, והגנה על החיים ועל הרכוש.
תקופת ההשכלה
תקופה שהחלה באירופה במאה ה- 18. קבוצה גדולה של הוגי דעות העניקו לה את שמה "תקופת ההשכלה. " הוגי הדעות קראו לאנשים לא להיכנע לסמכות דתית או שלטונית, אלא לשפוט כל עניין על פי השכל והתבונה. את סיסמת ההשכלה טבע הפילוסוף הגרמני עמנואל קנט : "העז לדעת!" "אזור אומץ להשתמש בשכלך "! המשכילים ראו עצמם נאורים יותר מקודמיהם, ולכן יש המכנים את התקופה " עידן הנאורות."