חוקרים מייחסים את הגילוי הראשון של הלאומיות המודרנית באירופה לאירועים הקשורים במהפכה הצרפתית שראשיתה ב- 1789.

בעת המהפכה הצרפתית פוזרה אספת המעמדות והוקמה האסיפֵה הלאומית, שהייתה מוסד פוליטי משותף לכל המעמדות החברתיים בצרפת (27 ביוני 1789) השם “אספה לאומית" מעיד כי הצרפתים סברו, שכאשר נציגי העם נטלו את הריבונות מן המלך - נולדה האומה הצרפתית המודרנית.

האספה הלאומית הכירה בזכותם של כל התושבים להיהפך לאזרחים שווים בזכויות ובחובות שלהם ללא הבדל מוצא, מעמד או רכוש. האספה הכירה בזכותם להשתתף בהכרעות פוליטיות - לקבוע חוקים, להקים מוסדות ולמנות שליטים. לפיכך, העם נטל את הריבונות מידי המלך השליט והוא נעשה הריבון. האספה הלאומית של צרפת פרסמה את הצהרת זכויות האדם והאזרח (26 באוגוסט 1789). ההצהרה, שנּוסחה במושגים כלל אנושיים, התייחסה לכל בני האדם באשר הם ולאו דווקא לאזרחי צרפת. הצהרת זכויות האדם והאזרח הדגישה כי המקור לכל ריבונות הוא באומה (סעיף 3) וכי תושבי צרפת אינם עוד נתיני המלך אלא אזרחים השווים לפני החוק (סעיף 6 ).

הצהרת זכויות האדם והאזרח הייתה בסיס חוקי לשינויים שהתחוללו בצרפת המהפכנית. זכויות האדם פורשו גם כזכויות העם. ב-1791 פורסמה חוקה ראשונה בצרפת שהגדירה את הסמכויות של רשויות השלטון במדינה. החוקה קבעה שהמלך, המייצג את הרשות המבצעת, מושל לפי חוק. כך בוטלה התפיסה שהייתה מקובלת עד המהפכה הצרפתית, ולפיה המלך נבחר לתפקידו על ידי האל. האספה הלאומית הוכרזה כרשות המחוקקת. בצרפת המהפכנית בוטל המעמד המיוחד של הכנסייה, וכמרים נמנו עם פקידי המדינה וחויבו להישבע אמונים לאּומה ולחוקי המדינה.

השפעתה של המהפכה ורעיונותיה חרגו מחוץ לגבולות צרפת. כיבושי צרפת המהפכנית באירופה, ואחר כך כיבושי נפוליאון בונפרטה, הפיצו במהלך המאה ה19- את הרעיון הלאומי-הצרפתי באירופה.