| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
יש בידינו מעט מאוד תעודות היכולות לסייע לנו לשחזר את תולדותיו של מוחמד באופן היסטורי. הקוראן אינו ספר היסטוריה; זה ספר המכיל דברי התגלות נבואית ורעיונות דתיים, ומעיד על התפתחותו הדתית של הנביא - אבל לא ספר היסטוריה. בידינו גם ספרי ביוגרפיה רבים שנכתבו על הנביא, אך חסרונם בכך שהם נכתבו זמן רב לאחר תקופתו. ספרי הביוגרפיה האלה נקראים בערבית "סירה". ה"סירה" הקדומה ביותר היא של אבן אסחאק בעיבודו של אבן השאם והיא נערכה סופית כמאתיים שנה אחרי מותו של הנביא, ועל כן אינה יכולה להיות בבחינת תעודה היסטורית של ממש. אמנם יש בה פרטים ביוגרפיים אמיתיים, אך הם מקושטים בהרבה אגדות ותוספות. הוא הדין לגבי התורה שבעל-פה של האיסלאם. לפיכך, איננו יכולים להסתמך על ספר היסטוריה ממש, ואנחנו חייבים לשים לב גם לאגדות על הנביא.  האגדות על מוחמד רבות מאוד ומרביתן נסובה דווקא על תקופת מכה, משום שלגבי אותה תקופה כמעט אין לנו חומר היסטורי כלשהו. רבות מהן מדגישות ומפארות את ייחודו כנביא. הנה, למשל, המסורת על שנת לידתו של מוחמד. המסורת המוסלמית גורסת שהוא נולד בשנת 570 לספירה הנוצרית ומניחה שבשנה זו היה מצור של הנציב האתיופי (חבשי) על העיר מכה (מצור זה התקיים למעשה שנים רבות קודם לכן) ושהמצור התנהל בעזרת פילים, אך הפילים סירבו לעלות על העיר שבה נולד הנביא. על כן נכשל המצור והאתיופים נסוגו. במסורת המוסלמית נקראת שנה זאת בשם "עאם אל-פיל" כלומר "שנת הפיל". יתר על כן, ייתכן שהניחו שמוחמד נולד בשנת 570, משום שלפי המסורת היה בגיל ארבעים, גיל התבונה, בשנת 610 כאשר החל להתנבא! (המספר 40 הוא מספר חשוב במסורות של המזרח - ביהדות ובנצרות וכן באיסלאם.) עוד מספרת האגדה המוסלמית, כי מוחמד נשלח בינקותו למינקת בדווית במדבר, שם באו אליו מלאכים, פתחו את חזהו, הוציאו מתוכו את לבו וטיהרו אותו בשלג, ואחר החזירוהו למקומו - וכך הפך הנביא להיות טהור מכל חטא. עוד מסופר שבהיותו נער, בעת מסעותיו המסחריים לסוריה, פגש בנזיר נוצרי, אשר התנבא שהנער עתיד להיות נביא, וזאת על סמך שומה שהיתה למוחמד בין שתי כתפיו - תופעה שנחשבה כאחד מסימני הנבואה. בגרסאות אחרות ניבא זאת הנזיר על סמך המקום שבחר לו מוחמד לישב בו - תחת עץ, שרק נביאים היו יושבים בצלו וכיו"ב. מענינות האגדות על ראשית ההתגלות למוחמד, המבוססות על חוויות המובאות בקוראן בסורות 53 ו-81. החוויות המובאות בקוראן מעורפלות למדי, אבל התמונה הכללית המתקבלת מהן היא שבדמדומי הבוקר ראה הנביא מלאך, גיבור כוח, שבא אליו מאצל כיסא הכבוד והביא לו את ההתגלות מאת אלוהים. התמונה המעורפלת והכללית הזאת מורחבת באגדות האיסלאם בצורות שונות. אביא, לדוגמה, ציטוט (בתרגום חופשי שלי) מתוך ספר ההיסטוריה של אל-טברי (שמת בשנת 923), הכולל נוסחאות שונות של האגדה המספרת על הנסיבות של ההתגלות הנבואית הראשונה למוחמד: "ובחודש רמד'אן יצא שליח אללה עליו התפילה והשלום, אל הר חירא ליד מכה, להתבודד בו כמנהגו מימים ימימה. והנה בהגיע הלילה אשר בו כיבד אותו אללה בשליחותו, ובו ריחם על הבריות, בא אליו גבריאל בפקודת אללה". הלילה אשר אליו מתכוונת המסורת הזאת הוא הלילה הנקרא גם בקוראן וגם בתורה שבעל-פה בשם "לילת אלקדר", כלומר, ליל הגורל או ליל הגזירה, אשר בו נגזרים גורלותיהן של הבריות, והוא על פי רוב המסורות ליל ה-27 בחודש רמד'אן. ובהמשך מסופר: "ויספר שליח אללה, עליו התפילה והשלום, לאמר: ובעודני ישן הביא לי גבריאל יריעת אריג ובו כתובת. ויאמר: קרא! ואומר: לא אקרא! וילחצני עד כי דמיתי בנפשי שזה המוות וירף ממני ויאמר שוב: קרא! ואומר: מה אקרא? ולא אמרתי זאת אלא כדי לפדות את נפשי ממנו פן יעשה בי כמקודם. ויאמר גבריאל: קרא בשם אלוהיך אשר ברא… וגומר". האמירה הזאת היא בעצם הפתיחה של סורה 96 בקוראן, אשר רוב המסורות המוסלמיות גורסות שהיא ההתגלות הראשונה שהיתה למוחמד. ובהמשך הסיפור נאמר: "ואקרא זאת ויפן גבריאל ממני ואקץ משנתי והנה כאילו נכתבו הדברים בלבבי". עוד מסופר שם כי מוחמד נשאר מרותק למקומו זמן רב מרוב התפעלות ממראה עיניו. חידיג'ה הלכה לחפש אחריו וכאשר שמעה את אשר קרה לו עודדה אותו ואמרה לו שאמנם הוא עתיד להיות נביא. לבסוף, עלינו לשאול למי נועדה בשורתו של מוחמד. ובכן - הקהל שאליו פנה מוחמד היה קהל עובדי האלילים הערביים של העיר מכה, אשר מתוכם צמח גם מוחמד ולהם הטיף. היו אלה סוחרים, שהיו שקועים בהבלי העולם הזה וכל מעיניהם בממון ובבנים - כדברי הקוראן; כלומר - היתה בהם נטייה לחומרנות והם האמינו בכוח הפיסי בלבד ולא היתה להם שום אמונה בכוח רוחני עליון - בניגוד לאווירה המונותיאיסטית שסבבה אותם. * עורכת ספר זה – פרופ' חוה לצרוס-יפה
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
