| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
בשלהי מלחמת העולם השנייה נשא וינסטון צ'רצ'יל נאום, שבו פנה אל העם הגרמני1. בנאום זה טען צ'רצ'יל, כי כל מה שהתרחש במלחמה זו, שהוליכה לתוצאה הרסנית גם מבחינתה של גרמניה עצמה, ניתן לייחס לפעולותיו של "אדם אחד ואדם אחד בלבד". טענה זו, מפיו של אחד מגדולי האישים במאה ה- 20, משקפת דעה המייחסת לאישים ולמנהיגים השפעה מכריעה על עיצוב מהלכה של ההיסטוריה. השקפה זו מוצאת את ביטויה בעובדה היומיומית, שמאורעות היסטוריים קשורים בזיכרון העממי בדמות בולטת וייחודית ומסומלים על ידיה. כך, למשל, כשאנו חושבים על המהפכה האמריקנית – מייד צץ שמו של ג'ורג' וושינגטון. המהפכה האיטלקית קשורה בשמו של גריבלדי. המהפכות הגדולות בדרום-אמריקה – בשמו של סימון בוליבר. נצחונה של בריטניה על גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה – בשמו של וינסטון צ'רצ'יל, והציונות, כמובן – בשמו של בנימין זאב הרצל. דרך קישור זו מוצאת את ביטויה אף ב"פולקלור" ההיסטורי – למשל, בייחוס מאורעות ומהלכים היסטוריים לאפה של קליאופטרה היפה, מלכת מצרים, אשר מצביאים רומים כה רבים חשקו בה ולחמו למענה, כבשו ואף כשלו. ואולם גישה זו מקובלת גם על מספר מדענים ובעלי תיאוריות היסטוריות ופוליטיות, הנקראות בשם "תיאוריות האדם הדגול", משום שהן קושרות את הסיבות ואת הגורמים לתהליכים פוליטיים, חברתיים ודומיהם לפעולתם של אנשים דגולים. מגישת "האדם הדגול" משתמע, כי תהליכים רבים לא היו מתרחשים – או היו מתרחשים אחרת – לולא קמו ופעלו אישים מסוימים. מכך גם מרומזת הנחה מסוימת על מקריות כלשהי בהתהוותם של תהליכים היסטוריים, אם אינם מחויבי המציאות, אלא התרחשו בעיקר משום הימצאותו ופעולתו של אדם דגול מסוים. ומייד נשאלות שאלות שניתן לסכמן כך, על דרך האבסורד: האם היו פני העולם משתנים, אלמלא היה אפה של קליאופטרה כה יפה? מטרתו של מאמר זה לבחון ולדון בשאלה משמעותית זו של מקום האישיות והיחיד בעיצובם של תהליכים היסטוריים.
ייאמר מייד, כי הדיון בשאלה שהוצגה אינו יכול להיעשות תוך שימוש בכלי-ניתוח מדעיים במלוא-מובן-המילה או תוך התבססות על ממצאיהם של ניסויים מדעיים. חקר ההיסטוריה, כמו גם חקר תהליכים מדיניים וחברתיים בקנה-מידה גדול, מבוסס על הערכות ועל ניתוחים אינטלקטואליים – ומשום כך לא ניתן להגיע למסקנה חד-משמעית שתהא מקובלת על הכל. בלי להתחייב בהגדרה זו או זו למדע, הרי ברור, כי ניסוי מדעי מחייב אפשרות של שליטה במשתנים המשפיעים על תופעה נחקרת. שליטה זו מאפשרת למדען לשנות כרצונו את המשתנים המשפיעים ולמדוד, אם התופעה הנחקרת, אומנם, משתנה אף היא באופן שיטתי בהתאם להשתנותם של הגורמים המשפיעים. ואולם, בבואנו לענות על שאלה, כגון "האם הייתה הודו משתחררת מעול האימפריה הבריטית תוך כדי שימוש בסגנון ההתנגדות הפסיווית גם לולא פעולתו של מהטמה גאנדי" – אין באפשרותנו להחזיר את רצף המאורעות אחורה, אל אותה נקודה שבה החל גאנדי לפעול, ובה להעלימו – כדי שנוכל לצפות בהתרחשויות המתפתחות. ההיסטוריה היא חד-כיוונית, ואת שהיה לא ניתן לשנות. השיטות המדעיות היחידות האפשריות הן בגדר ניתוחים-לאחר-מעשה – וניתוחים אלו, למרות שיש בהם כדי לספק חומר חשוב, יש בהם גם סיכון של טעות. נדגים סיכון זה בסקר הבא. אחד המשתנים, אשר השפעתם על התנהגות מנהיגים פוליטיים נחקרה, הוא זה של סדר לידה. הסיבה לכך היא, כי לפי תיאוריות פסיכולוגיות שונות – בנים בכורים מאופיינים בתכונות אישיות המייחדות אותם מבנים שאינם בכורים. טענה זו אף קיבלה תמיכה מסוימת במספר מחקרים. בהתבסס על כך נערך סקר לגבי סדר הלידה של 38 נשיאי ארצות-הברית2. נמצא, כי רק שבעה מבין 38 הנשיאים (18%) באו ממשפחות שבהן לא היה קשר הדוק בין אבות לבנים, ומכך נראה, כי קשר הדוק בין אב לבנו הוא גורם המחזק נטייה לסמכות ומגביר את סיכוייו של אדם לזכות במשרה פוליטית, שבאמצעותה יוכל להשפיע על מהלך המאורעות. האומנם? ייתכן. ואולם מבחינה מדעית מימצא אשר הושג באמצעות סקר לאחור הינו חלש ביותר. אם נבדוק את כל נשיאי ארצות-הברית עד היום, ודאי נמצא, כי כולם נמצאים בטווח מסוים של גובה ומשקל. האומנם ניתן להסיק מכך, כי לאנשים בטווח ממדים אלו סיכויים גבוהים יותר להיות נשיאי ארצות-הברית ולהשפיע על ההיסטוריה? לא ולא. ייתכן, שאין כל קשר סיבתי בין התופעות השונות, וייתכן, כי נשיאה הבא של ארצות-הברית יהיה שונה. טענה מדעית הינה חזקה במידה שאפשר לנבא מראש מה יקרה בנסיבות מסוימות – ולאמת זאת לאחר מכן. ואולם די לנו בהסתייגויות. נזכור רק, כי אנו עוסקים בשאלה חשובה שיש טעם לחקור אותה, אך מחקר זה אינו מדעי במלוא מובן המילה. באופן מסורתי עסקו בשאלה אנשי מדעי המדינה וההיסטוריה, אולם בשנים האחרונות התפתח תחום חדש הנקרא "פסיכולוגיה פוליטית", ובמסגרתו מנסים החוקרים לענות על שאלות המקשרות בין תהליכים פסיכולוגיים, מחד גיסא, לבין תהליכים פוליטיים, מאידך גיסא.
בחודש ספטמבר 1950 עמדה ארצות-הברית במצב מביך במלחמת קוריאה. כוחות סין וצפון-קוריאה הדפו את חיל המשלוח האמריקני כמעט עד לקצהו הדרומי של חצי האי. הייתה זו תבוסה מבישה, אך יתרה מזו – לתבוסה מעין זו יכלו להיות השלכות מרחיקות-לכת על המדיניות העולמית כולה.3 אחת הסיבות העיקריות, אשר הניעו את מעצבי המדיניות האמריקנית להתערב במלחמת קוריאה, הייתה החלטה נחושה לבלום את התפשטות הקומוניזם בעולם ולהוכיח, כי לא כדאי לנסות ולקדם התפשטות בשימוש בכוח צבאי. והנה – משמעותו של כישלון בקוריאה עלולה להיות עידוד התוקפנות הקומוניסטית. במצב זה הוחלט על נחיתה בעורף הסינים. הוויכוח נסב על מקום הנחיתה. בסופו של דבר, הוחלט על נחיתה באינצ'ון, שהינו מקום אשר לדעת כל המומחים הצבאיים לא תיתכן בו נחיתה. ההערכה הייתה, כי הסיכון בנחיתה הוא עצום, למרות זאת החליט גנרל מקארתור, מפקד חיל-המשלוח, על נחיתה באינצ'ון. נחיתה זו, אומנם, התקיימה ב- 11 לספטמבר 1950 וזכתה להצלחה אדירה, שבעקבותיה נדחקו הסינים כמעט עד לנהר יאלו – גבולה של סין עם צפון קוריאה. נשאלת השאלה: האומנם ניתן לייחס הצלחה זו, שהיו לה השלכות מרחיקות-לכת, אך ורק לתכונות האישיות של גנרל מקארתור ולנכונותו ליטול סיכונים גבוהים? ללא ספק הייתה לכך השפעה רבה על האירוע – וזו, אומנם, הדגמה נאה להשפעתה של תכונת אישיות שאנשים שונים נבדלים בה: ישנם "מהמרים" המוכנים ליטול סיכונים גבוהים, וישנם "שונאי סיכון". אולם ניתוח מעמיק יותר יראה, כי לא ניתן לייחס את כל הצלחתה של הנחיתה באינצ'ון לתכונות האישיות של מקארתור. יש לזכור, כי באותה מידה היה מקארתור צפוי גם לכישלון. סיבת ההצלחה נעוצה, ללא ספק, גם בגורמים אחרים, והם – הטכנולוגיה האמריקנית וכלי הלחימה שיצרה, החייל האמריקאי ויכולתו, החברה האמריקנית והמשאבים שיכלה להעמיד לצורך כך, ובנוסף – כן, גם מזל, שהתבטא (למשל) במזג-אוויר מתאים, שכן מזג-אוויר אחר יכול היה להיות קטלני. כן יש לזכור, כי החלטתו של מקארתור התאפשרה, משום שמקבלי ההחלטות האמריקאים מצאו עצמם במשבר, ולכן נוצרה אווירה שאיפשרה למקארתור להעביר את ההחלטה. ומעבר לכל, אין לנו כל אפשרות לדעת, אם החלטה על נחיתה במקום אחר לא הייתה מובילה להצלחה שוות-ערך – ואולי אף גדולה יותר. למען הצדק ההיסטורי יש לציין, כי בסופה של מלחמת קוריאה נדחקו האמריקאים שוב דרומה, עד שנוצר סטטוס-קוו ליד קו הרוחב ה- 48. יש אומרים, כי הרבה מהכישלונות בשלב זה של המלחמה נבעו מביטחון-יתר של הפיקוד האמריקני, שנבע מהצלחת הנחיתה באינצ'ון. מסקנתנו מניתוח-ארוע זה היא, לכן, כי אישיותו של מפקד או מנהיג היא בעלת השפעה על מהלך המאורעות – אבל היא רק גורם אחד בכך. כדי להבין ארוע היסטורי בשלמותו יש לנתח מכלול של גורמים המשפיעים על התוצאה הסופית ומשפיעים הדדית אלה על אלה.
מושג המערכת מרמז לפעולתם המשותפת של גורמים מספר תוך כדי השפעה הדדית. נבחן איפוא את הגורמים המשפיעים אף הם, בנוסף לגורמים אישיותיים ומנהיגותיים על מהלך המאורעות4 1) הסביבה הפסיכולוגית – זוהי האווירה הרווחת מסביב למנהיג ואשר בתוכה הוא מחליט. האווירה יכולה להיות כולה רוויה בעמדות הדוחפות לכיוון מסוים. יכולה להשרות ביטחון או חשש וכו'. סביבה פסיכולוגית זו נותנת למנהיג תחושות, מדויקות או מוטעות, על הלך-הרוחות בעם, על התמיכה בו וכו'. הסביבה הפסיכולוגית מהווה מנגנון של משוב המשפיע על המנהיג. 2) הסביבה הביצועית – נוגעת ליכולת לבצע החלטות מסוימות, כפי שתופס אותן המנהיג, ומשפיעה על החלטותיו ועל הערכותיו לגבי היכולת לבצע החלטה מסוימת! 3) גורמים אובייקטיוויים – כגון גיאוגרפיה. מיקום המדינה, תנאי מזג-אוויר וכו'. לכך הייתה השפעה מכרעת בתקופות קדומות יותר, אך גם בימינו. התרבות המינואית אשר פרחה באי כרתים בערך בשנת 2600 לפני הספירה, חרבה כולה, כנראה, עקב התפרצותו של הר געש. התפרצות אחרת מפורסמת, אשר כילתה את העיר פומפיי, לא מוטטה את האימפריה הרומית. ההבדל, כמובן, נובע מהפריסה הגיאוגרפית, השטח והמשאבים. הצי הפרסי, אשר יצא בשנת 492 לפנה"ס להשמיד את כוחם המתעצם של היוונים – הושמד בסופה איומה בקרבת הר אתוס. במקרה זה לא יכול היה איש להושיע את הפרסים בכוח מנהיגותו. השפעות גיאוגרפיות יכולות להתבטא גם בהשפעה של בריתות ועל התאגדויות. מדינות יוון העתיקה נתקלו בקשיים בביצוע איחוד ביניהן, בין הייתר, משום וכל ההרים הגבוהים, אשר הפרידו בין הערים השונות ואשר בתקופה הקדומה היוו מכשול רציני. אך גם בימינו יש לדבר השפעה: בידודה של בריטניה מיבשת אירופה היא בין הגורמים המשפיעים על קשיים פסיכולוגיים באיחוד מלא בין בריטניה לבין השוק האירופי המשותף. בידודן של יפן ושל סין מבחינה גיאוגרפית משאר העולם במאות הי"ז –י"ח היה בין הגורמים לניתוק תרבותי, אשר השפיע על מערכת היחסים בין מדינות אלו לבין המעצמות האחרות. ריחוקה של ארצות-הברית מ"שאר העולם" הוא בין הגורמים המזינים אותם כוחות פוליטיים, הדוגלים במדיניות של בדלנות אמריקנית ואי-התערבות בשאר חלקי העולם. מובן, כי בימינו מקטינה הטכנולוגיה את השפעתם של גורמים גיאוגרפיים. אולם היא יוצרת אפקטים אחרים – ועל כך בהמשך. עם זאת, גם בימינו נודעת השפעה רבה לגורמים גיאוגרפיים ואקלימיים, למשל: אחת הסיבות לכישלונה של ארגנטינה במלחמת איי פוקלנד בשנת 1982 הייתה העובדה, שהאיים מצויים בקצה טווח הפעולה של מטוסי-הקרב הארגנטיניים, דבר אשר מנע ניצול אפקטיווי שלהם. מנגד התמודדה בריטניה בייתר הצלחה עם ריחוק גיאוגרפי גדול בזכות טכנולוגיה משופרת שעמדה לרשותה, ואולי אף בזכות טייסים טובים יותר.* חרף ההתפתחויות הטכנולוגיות. ודוגמה נוספת בתחום היחסים בין המעצמות הגדולות: כשלונות חקלאיים, הנגרמים במידה רבה בגלל פגעי מזג-אוויר, מהווים גורם המשפיע על מדיניותה של ברית-המועצות, הנזקקת בשנים של פגעים כאלו לייבוא חיטה מארצות-הברית. כך, למשל, היו נזקי טבע בשנים 1971-2 בין הגורמים שהביאו לתקופת הפשרה הבינגושית משום תלותה של ברית-המועצות ברצונה של ארצות-הברית לספק לה את החיטה. ואשר לארצות-הברית עצמה – מחקר מעניין, שנערך על-ידי החוקר רוברט מרשל באשר למאת השנים 1924-1824, העלה, כי ב- 11 מתוך 12 תקופות בחירות לנשיאות שנערכו לאחר שנים ברוכות גשמים – נשארה המפלגה השלטת בשלטון, ואילו ב- 11 מתוך 13 תקופות בחירות שנערכו לאחר שנים שחונות – התחלף השלטון.5 באותן שנים הייתה כלכלת ארצות-הברית חקלאית בעיקרון, ונראה, כי בעיתות משבר בחקלאות נטו הבוחרים להחליף מפלגה שלטת. סוג אחר של גורמים אובייקטיוויים הוא זה של משאבים. מדינה ברוכת-משאבים יכולה לפעול בצורה שונה ממדינה שחסר לה משאב חיוני וההופך אותה תלויה במדינות אחרות. הדוגמה הבולטת לכך בתקופתנו היא, כמובן, תלותן של מדינות המערב בנפט. למשבר האנרגיה נודעת השפעה רבה על מדיניות החוץ של מדינות, כמו יפן, למשל, הנמנעות מלהכעיס את ספקיות הדלק שלהן. 4) מבנה המימשל וצורת השלטון – הגורמים המשפיעים בתחום זה הם מבנה הממשלה, חלוקת ההשפעה ביו גופים ואישים במימשל, התפלגות יחסי הכוחות וכדומה. ברור, כי כאשר מדובר במשטר טוטליטרי, שבו הכוח מרוכז בידי אדם אחד אשר אינו צריך להתחשב בגורמים נוספים, הרי שמידת השפעתו האישית על המהלכים המדיניים רבה יותר. לעומת זאת, כאשר מדובר בממשלה קואליציונית, שבה צריך ראש-הממשלה להתחשב בכל הגורמים השותפים במימשל, תורם כל אחד מהם את השפעתו או כאשר מדובר במדינה – כישראל או כארצות-הברית – שבה קיים פלורליזם מבחינת התפלגות הכוחות המשפיעים, כלומר קיימים מוקדי-כוח רבים (למשל: ההסתדרות, חברות תעשייתיות גדולות וכו') – פוחתת עוד יותר מידת השפעתו האישית של אדם זה או אחר. יכולתם של סטלין ושל היטלר להגיע בשנת 1939 להסכם, אשר היווה, למעשה, מהפך במגמותיהם, נבעה בעיקר מהעדר אופוזיציה במדינותיהם ומריכוז השלטון בידם. בארצות-הברית, לעומת זאת, מוגבל הנשיר למדי בהשפעתו הישירה – למרות ריכוז הסמכויות הרב שבידיו! – מאחר שתהליכי החוקר מחייבים אישורים של הקונגרס ושל בית-הנבחרים.6 כך נאלץ הנשיא רוזוולט להמתין עד להתקפה היפנית על פרל הרבור בשנת 1941 כדי להכריז רשמית מלחמה על יפן, למרות שהצורך בכך היה ברור הרבה קודם לכן. ככל שמדינה דמוקרטית יותר ופועלת יותר לפי עקרונות חוק וסדר, כך נבלמת השפעתו הפוטנציאלית של יחיד שהגיע לעמדת-מפתח. במובן זה נראים לעתים הליכי קבלת ההחלטות במדינות דמוקרטיות כאיטיים, פחות יעילים ופחות החלטיים לעומת אלו במדינות טוטליטריות. היתרונות מושגים, כמובן, במישורים אחרים, ויש להם רווח לטווח ארוך יותר (למשל: הסכמת העם עם החלטות המימשל ויציבות המימשל); 5) גורמים חברתיים – מנהיג אינו יכול לפעול בחלל ריק, אלא עליו להפעיל אנשים, חברה ואומה. נפוליאון לא היה מצליח להחזיר את גלגלי המהפכה הצרפתית אחורה, אילמלא מצא נכונות לכך בקרב קבוצות מרכזיות בחברה הצרפתית. לא לחינם נאמר, כי לכל אומה קם המנהיג שהיא ראויה לו. מנהיגים יכולים לשלוט בחברה, כאשר אינם מקובלים עליה, אך לזמן קצר – או בכוח הזרוע. מבנה החברה, מערכת האמונות הרווחת בקרב העם, הדת, הרמה התרבותית הכללית, רמת המוטיווציה והמוראל – כל אלו יכתיבו במידה רבה את צוות ההנהגה ואת יכולתו של המנהיג לפעול בדרך מסוימת. קשה להניח, כי מהטמה גאנדי היה מצליח בשיטת ההתנגדות הפסיווית, אילמלא תאם הדבר עקרונות-יסוד בתרבות ובדת של אלה מבני הודו שתמכו בו. כאשר מנהיגות מתרחקת מהערכים הרווחים בקרב החברה, ואינה ממלאה אחר הצרכים הבסיסיים שלה – נוצר נתק. אם נמצא העם במצב מתאים מבחינת המוטיווציה, הרי נוצרת קרקע פורייה ומתאימה להתקוממות או למהפכה – ואזי יכול להצליח מנהיג מהפכן. דינמיקה זו מונחת ביסודן של רוב מלחמות השחרור והמהפכות למיניהן. גורם חשוב במדינות דמוקרטיות הוא דעת-הקהל המעורבות הפוליטית של ההמונים ומידת ההתחשבות בה ככל שמנהיג חייב להתחשב יותר בדעת-הקהל כדי להיבחר מחדש, כך הוא מתפשר יותר עם דעת-הקהל. ידוע הדבר, כי בשנה שלפני הבחירות לנשיאות בארצות-הברית אין לצפות לצעדים יוצאי-דופן ובלתי פופולאריים מצד נשיא העומד לבחירה מחודשת. מובן, כי הדבר שונה במדינות אחרות, בהתאם לאופי העם. בסקר שנערך נמצא, כי 66% מהאמריקאים מאמינים, כי יש ביכולתם להשפיע ולו במעט על המדיניות, בעוד שבמקסיקו אך 33% מהמשיבים האמינו בכך.7 ואולי אין זה מקרה, שמידת ההתחשבות בדעת-הקהל במקסיקו פחותה מזו שבארצות-הברית. 6) גורמי תפקיד – תהליך מעניין עובר על אישים שונים לאחר שהם נבחרים למשרות רשמיות. במידה רבה הם מתאימים עצמם לתפקיד ופועלים לפי האופן, שבו התפקיד נתפס או לפי המצופה מבעל התפקיד – ולא רק לפי אישיותם שלהם. ניתן לאמר, כי לא רק האדם עושה את התפקיד, אלא גם התפקיד עושה את האדם. המנהיג הנבחר אינו ממלא תמיד אחר הבטחותיו השונות ערב הבחירות. בהיותו בתפקיד הוא הופך לעתים קרובות יותר שקול ויותר זהיר. ברור, כי הדבר בולט יותר במדינות דמוקרטיות, בגלל גורמי דעת-הקהל ואחרים שהוזכרו קודם – אך ללא ספק גם תחושת האחריות משפיעה על הנבחר; 7) מנהיגות מצבית – לנוכח כל האמור לעיל נראה איפוא, כי על אף ההשפעה הנודעת לאישיותו של מנהיג בודד על מהלכים מדיניים, הרי השפעה זו אינה בלעדית והיא משתלבת במערכת גורמים סבוכה. בשל הצגת המצב באור זה שוב אין מקובלת היום "גישת האדם הדגול", הרואה במנהיג ובתכונות אישיותו את חזות הכל. מחקרים רבים, אשר ניסו לאתר ולאפיין מערכת מוגדרת של תכונות אישיות המייחדות מנהיגים ושאינם-מנהיגים – לא הצליחו במשימתם. מתברר, כי מנהיגים שונים אלה מאלה בתכונותיהם ובמבנה אישיותם. הגישה החלופית המקובלת היום היא "הגישה המצבית", הרואה במנהיגות התאמה של אדם למצב מסוים ולצורכי קבוצה מסוימת. כלומר אדם יוכל להיות מנהיג בנסיבות מסוימות ובקבוצה מסוימת, אם תכונותיו מאפשרות לו לעזור לקבוצה להשיג את מטרותיה ולמלא אחר צרכיה באותן נסיבות קיימות. במצב אחר – אותו אדם עצמו ייכשל כמנהיג. מנהיג, שאינו תואם את המצב, יצליח, אולי ככוכב-שביט למשך זמן קצר ביותר. רבות בהיסטוריה הדוגמות ל"התאמת המצבית" כקובעת יכולת של מנהיגות זו. אם ניזכר במנהיגותו הזוהרת של צ'רצ'יל בתקופת מלחמת העולם השנייה, לעומת מנהיגותו האפורה בתקופה שלאחריה – תקופה שדרשה תכונות אחרות, משום שצורכי העם היו אחרים והמשימות היו מסוג אחר.
לאחר שהכרנו את המערכת הסבוכה, אשר אישיותו של המנהיג היא רק מרכיב אחד בה, ניתן, בכל זאת, לשאול באלו מצבים השפעת אישיותו של היחיד רבה ובאלו מצבים היא פחותה. התנאים הבאים מוצעים כמגבירים את סיכויי השפעתו של היחיד8: א. ככל שהמערכת הפוליטית יציבה פחות, כך רבים סיכויי השפעתו של יחיד. מערכת במצב של חוסר שיווי-משקל מושפעת מכל מהלך בודד. לדוגמה: בתוהו-ובוהו הפוליטי השורר כיום בלבנון יכול כל מנהיג מקומי, ואף כל אדם המניח פצצת-תופת, להשפיע על מהלך המאורעות – כי כל צעד בודד מזעזע את המערכת הרופפת כולה; ב. במצבי משבר – כגון מלחמה – רבים יותר סיכוייו של מנהיג להשפיע, משום שאז הצורך בהחלטות מהירות וחותכות ברור יותר לכל הגורמים, והם מוכנים לקבל מנהיגות חזקה לנוכח האיום המוחשי לקיומה של החברה; ג. ככל שמשטר יותר ריכוזי וטוטליטרי, כך רבים יותר סיכוייו של המנהיג הבודד להשפיע. לעומת זאת, ככל שהמשטר יותר דמוקרטי ובו מוקדי-כוח רבים, כך פוחת משקל השפעתו של היחיד; ד. ככל שמבנה המימשל פחות בירוקרטי, כך רבה יותר השפעת היחיד. ככל שהמבנה הבירוקרטי ממוסד ומסורבל יותר ומצריך שלבים רבים עד לאישורן של החלטות וביצוען, כך קטנה מידת השפעת היחיד; ה. ככל שהעם הוא בעל אופי פסיווי יותר ומרגיש יכולת מועטה להתערב ולהשפיע על מהלכי המדיניות – כך מידת השפעתו של מנהיג בודד גדולה יותר. ו. ככל שהנסיבות מאפשרות התחשבות פחותה יותר ואילוצים פיזיים, כלכליים וטכנולוגיים – כך השפעתו של המנהיג הבודד יכולה להיות גדולה יותר.
כצעד ראשון בבואנו להשיב על שאלה זו מתחייבת הגדרת המושג אישיות, וזו אינה אחידה. בשנת 1937, למשל, היו קיימות כחמישים הגדרות שונות למושג זה.9 כיום לא השתנה המצב בהרבה, וכל תיאוריה מגדירה אישיות על-פי דרכה.10 לצורך ענייננו כאן נגדיר איפוא אישיות כמערכת עקבית של תכונות, של ערכים ושל אמונות, אשר באמצעותה מעבד האדם את המידע המגיע אליו מהעולם החיצון, מפרשו ומגיב עליו. בהתאם להגדרה זו נובע, כי אישיותו של היחיד יכולה להשפיע על עיצובם של התהליכים ההיסטוריים דרך האופן שבו תופס אותו יחיד ארועים, מפרשם ומקבל החלטות לגבי אופני התגובה – וזאת בהתבסס על מערכת הערכים והאמונות הבסיסיות המנחות אותו, מערכת ערכים אשר נרכשה החל מלידתו של האדם ותוך תקופת ינקותו, ילדותו ובחרותו. רבות הן הדוגמאות המלמדות על השפעתן הרבה של האמונות הבסיסיות על המהלכים הנינקטים; נביא כאן כמה מהן: שר-החוץ האמריקאי בתקופת שלטונו של הנשיא אייזנהאואר היה ג'ון פוסטר דאלס. עמדתו הבסיסית כלפי הקומוניזם הייתה, כי זוהי צורת משטר בלתי מוסרית. פרשנים שונים טוענים, כי עמדה בסיסית זו הנחתה את דאלס בפירושם של כל המהלכים הסובייטיים, ובדרך כלל, נטו הפירושים האלה לייחס לרוסים כוונות מירמה; הנשיא דה-גול הונחה על-ידי אמונה בסיסית, שיש להחזיר את עטרת גדולת צרפת ליושנה. אמונה זו הייתה גורם חשוב בקבלת-החלטות, כגון פיתוח כוח גרעיני צרפתי עצמאי או מידת שיתוף הפעולה בין צרפת לבין ברית נאט"ו; ולבסוף, גם משטרו של חומייני באירן דהיום מונחה, כידוע, על-פי מערכת אמונותיו הדתיות הבסיסיות. גם רשימת התכונות האישיות היכולות להשפיע על תגובותיו של המנהיג ועל החלטותיו ארוכה למדי. נמנה כאן אך אחדות מהבולטות שבהן: א. נכונות לנטילת סיכונים. הגישה לנטילת סיכונים תשפיע על בחירת מהלכים. מנהיג זהיר ומתון יותר ינקוט צעדים זהירים ומתונים יותר לעומת מנהיג נועז ובעל תכונות של "מהמר; ב. פתיחות וגמישות מחשבתית. זוהי תכונה, המשפיעה רבות על מידת נכונותו של המנהיג לשנות את מערכת עמדותיו הבסיסיות ולהגמישה על-פי השינויים המתחוללים במציאות. מנהיג "סגור" ונוקשה מבחינה מחשבתית עלול להתאים" את המידע על המציאות למערכת אמונותיו – ובכך לסכן את טיב ההחלטות המתקבלות11. לכך עוד נשוב כאשר נדון בנושא קבלת ההחלטות; ג. עמידות במצב של עמימות. תכונה זו מציינת את יכולתו של האדם לפעול בתנאים, שבהם המידע הזורם אליו מועט ותמונת-המצב מעורפלת. עמימות מאפיינת מצבי משבר. לרוב בני-האדם עמידות מועטה במצבי עמימות, דבר המתבטא בנטייה לפעול בחופזה בהעדר מידע אמין. ברור, כי מנהיג הפועל בדרך זו עלול להסתכן בהחלטות גרועות; ד. יכולת עמידה בלחצים. הכוונה ללחצים מסוגים שונים, ובכללם לחצים חבריים ואף פיזיים – כגון לחץ זמן, עומס נפשי וכו'. הדבר יכול להשפיע בעיקר במצבי-משבר ובעמידה במשא-ומתן; ה. סמכותיות (אוטוריטטיוויות). זהו סינדרום אישיותי המורכב ממספר תכונות. אישיות סמכותית מאופיינת, בין היתר, בשמרנותה, בהתנגדותה לחידושים ולסטייה מנורמות, בנטייה לאמונה מיסטית ומגית, בחשיבה סטריאוטיפית ובנטייה רבה לכוח ולנוקשות. קיימת הנחה, כי ככל שמנהיג יהיה בעל אישיות סמכותית רבה יותר – כך תגדל נטייתו לשימוש בכוח ואולי אף לשלטון של כוח עד כדי נטייה לשלטון טוטליטרי. מנינו כאן אך מספר מועט של תכונות אישיות, המדגימות את השפעתה הפוטנציאלית של אישיות המנהיג. ואולם לגורמים נוספים הקשורים במנהיג הבודד עשויה להיות השפעה ונמנה כאן שניים מהם: א. ניסיון חיים. מערכת ההתנסויות, שבהן התנסה המנהיג במרוצת חייו, היא גורם המשפיע במידה רבה על עמדותיו, על אמונותיו ועל תגובותיו. חוויית השואה, אשר רבים מהאישים המרכזיים בארץ חוו בגופם, הינה גורם חשוב המשפיע, לעתים באופן בלתי מודע, על קביעת מדיניות; ב. מצב בריאותי. חשיבות נודעת גם למצב הבריאות הפיזי וגם למצב הנפשי. ברור, שמצבי מחלה מקטינים את יכולת עמידתו של המנהיג במצבי-משבר קשים. למשל: קיימת דעה, כי בעת ועידת יאלטה, בפברואר 1945, היה הנשיא רוזוולט חולה – ודבר זה פגע ביכולתו לשאת ולתת עם סטלין באופן אפקטיווי.12 מחלות נפש בדרגות שונות יכולות להשפיע לכיוונים שונים. מצבי-מאניה יכולים להיות רבי-קסם ולגרום למשיכת אנשים אחר המנהיג. כך, למשל, יש הטוענים, כי שבתאי צבי לקה בהתקפים מאניים-דפרסיוויים – וזהו ההסבר להזיותיו המשיחיות. לגבי סטלין קיימת טענה, כי חשד באופן תמידי בסובבים אותו ואף בקרובים לו, ודבר זה תרם הרבה לאווירת הטרור שהישרה סביבו ואף לאווירת המלחמה הקרה. חרושצ'וב עצמו אמר, כי שיגעון-הגדלות של סטלין גרם לו לאיבוד תחושת המציאות. מצבים אחרים של חוסר איזון נפשי יכולים להתבטא בתוקפנות, בשאיפות גדולות בלתי-מרוסנות, בערכים מעוותים, בשיפוט מוסרי לקוי וכו'. כאשר מנהיג מנסה דרך מנהיגותו להגשים מאוויים ודחפים ונישלט בכך על-ידי יצרים הפועלים ברמה ראשונית ובלתי נשלטת -ההשלכות על המהלכים יכולות להיות חמורות. דומה כי בהקשר זה די להביא דוגמה אחת – אדולף היטלר.
אחד הגורמים המהותיים, שבעטים משפיעה אישיותם של מנהיגים על עיצובם של תהליכים היסטוריים, הוא עצם העובדה, שדווקא אנשים מסוימים הם אלו הנמשכים לתפקידי מנהיגות ומצליחים במאבק על המנהיגות בעוד אחרים נכשלים בכך או אינם מצליחים. אומנם, אין הווה חד-משמעית למערכת של תכונות אישיות הקובעות מי הוא המנהיג המצליח, שכן הדבר תלוי במצב, ולמרות זאת נשאלת השאלה, אם קיים מכנה משותף כלשהו לגבי "אנשים פוליטיים" (Humanus Politicus). לגבי שאלה זו פותחו תיאוריות שונות, המתבססות ברובן על הגישה הפסיכו-אנליטיות הפרוידיאנית. הידועה בין גישות אלו היא זו של לסוול (Laswell), אשר הציע מודל התפתחותי, שבו הוא מנסה לאתר גורמים במהלך התפתחות האדם החל מלידתו, היכולים ליצור דחפים למנהיגות ולשלטון.13 מאחר שהבנת מודל זה כרוכה בהבנת המודל הפסיכו-אנליטי, מוטב לא להרחיב על כך את הדיון. חשוב עם זאת לזכור, כי לפי גישה זו מתרחשים רבים מהתהליכים המשפיעים ברמה הלא-מודעת. בנוסף קיימות תיאוריות רבות אחרות, המנסות להסביר את התנהגותם של "אנשים פוליטיים" על סמך מבנה אישיותי מסוים.14 נדגיש שוב, כי מודלים אלו אינם מוכחים, ואין לראות בהם אלא הצעות והשערות בלבד.
תהליכי קבלת החלטות הם מן המרכזיים בביטויי המנהיגות, ובהם מתמצית במידה רבה יכולתו של האדם הבודד להשפיע על מהליכים מדיניים וצבאיים. השפעה רבה נודעת לתכונות אישיות על תהליכי קבלת החלטות – ובפרט בעת משבר. אומנם, יש לזכור, כי קבלת החלטות מושפעת מגורמים נוספים פרט לאישיותו של המחליט-הבודד. גורם חשוב הוא, למשל, התנהגותו של הצוות המחליט, שכן יש לזכור, כי החלטות חשובות מתקבלות, בדרך כלל, בצוות. ואולם אופי עבודת הצוות נקבע במידה רבה על-ידי אישיותו של המנהיג, ראש-הצוות. בהקשר זה ידועות שתי החלטות מפורסמות, אשר חוקרים רבים עסקו בניתוחן: האחת היא החלטת הפיקוד האמריקני בהוואי לגבי המהלכים הצבאיים השונים לפני התקפת היפנים על פרל הרבור.15 ניתוחה של החלטה זו מראה, כי מנהיגות שהייתה דומיננטית מדי – כפתה עצמה על חברי הצוות, מנעה עקב כך מיצוי הפוטנציאל ודיכאה חשיבה יצירתית; בכך גרמה לתהליך החלטה שכונה "חשיבת יחד".16 בתהליך החלטה כזה אין נידרשים למידע כאשר הוא סותר את מערכת האמונות והערכים הבסיסיים של חברי הצוות. נהפוך הוא: חברי הצוות משתדלים "לפרש" את המידע כך שיתאים ויחזק את אמונותיהם הקיימות. ממידע סותר – לעתים קרובות מתעלמים בכלל. במקרה של פרל-הרבור נקבע על סמך מחקרים, כי, למעשה, היה בידי המיפקדה האמריקנית כל המידע אשר העיד על כוונותיהם האמיתיות של היפנים. יש לזכור בהקשר זה, כי האמריקאים אף הצליחו לפענח את הצופן היפני, וכל תשדורותיהם היו גלויות. ההפתעה נגרמה עקב התעלמות ופירוש מוטעה של המידע – בעקבות "השתלטות" מערכת אמונות קודמת. ללא ספק, היה כאן ארוע בעל חשיבות היסטורית, אשר מהלכו נקבע במידה רבה על-ידי תהליך קבלת החלטות לקוי – שסיבתו העיקרית הייתה באישיות-של-מפקד. לעומת זאת, תהליך החלטה אחר אשר התרחש ב- 1961 מדגים השפעתה של אישיות בכיוון אחר – והכוונה למשבר הטילים בקובה, ארוע שטמן בחובו סכנה של מלחמה גרעינית.17במקרה זה עמד בראש הצוות האמריקני, אשר תיכנן את המהלכים, הנשיא קנדי. פעולתו של צוות זה הצטיינה בתהליך הפוך לזה שתואר קודם. הצוות פעל ללא לחצים, כאשר כל אחד מחבריו חופשי להביע את דעותיו ולהביא הצעות מהצעות שונות. לא הופעל על חברי הצוות כל לחץ בכיוון מסוים. עקב כך נבחנו חלופות-פעולה רבות ומגוונות. תהליך זה התאפשר במידה רבה הודות לאישיותו של קנדי, אשר היה מודע לסיכוני "חשיבת היחד", וכדי למנוע זאת – לא השתתף אישית בישיבות הצוות כדי לא להטביע את כובד משקלו כנשיא על הצוות. לעומת זאת היה קנדי המחליט והפוסק האחרון לגבי בחירת החלופה-לביצוע מבין אלו שהציע הצוות. גם אישיותו של היריב, חרושצ'וב, הייתה דומיננטיות באירוע זה, וניתוחה על-ידי הצוות האמריקני תרם לקבלת ההחלטות. הנחתו הבסיסית של הצוות האמריקני הייתה, כי חרושצ'וב לא יגיע עד לעימות, ויסוג – והנחה זו התאמתה. לו היה חרושצ'וב נוהג בדרך אחרת, יכלו פני ההיסטוריה להיות שונים.
ניתן לסכם, כי לאישיותם של מנהיגים תפקיד חשוב ובעל משקל בעיצובם של תהליכם היסטוריים, אך בהחלט לא מעמד בלעדי. המהלכים ההיסטוריים הם תוצר של פעילות-גומלין בין מספר רב של גורמים מורכבים. משקלה של אישיות המנהיג נקבע במידה רבה על-פי צירוף הגורמים, האילוצים והתנאים הקיימים במקום מסוים, בזמן מסוים ובהקשר מסוים. עם זאת, בגלל חשיבות הגורם האישיותי חשוב, שמתכנני מדיניות יתחשבו בו. ואומנם, בכיוון זה עוסקים מנגנוני מודיעין של מדינות רבות. בהשקעת מאמצים רבים הם מלקטים כל ידיעה אפשרית על תאורי התנהגות ושל הרגלים של אישים ומנהיגים, מתוך ניסיון לבנות תמונה של אישיותם ולנבא את תגובותיהם במצבים שונים. כך, למשל, היו פרשנים אשר טענו, עם עלייתו של יורי אנדרופוב לשלטון בברית-המועצות, כי הוא עתיד להתגלות כליברל יותר מקודמיו. לביסוס טענתם אמרו, כי הוא אדם המתעניין באמנות מודרנית, ועל קירות ביתו תלויים ציורים מודרניים רבים; מכאן ביקשו ללמוד משהו על מערכת ערכיו ועמדותיו ולהסיק שהוא מתקדם, ליברלי ופחות נוקשה. האומנם הוכיחה המציאות של השנה החולפת את הטענה? נראה שלא. הסיבות לכך כרוכות, כנראה, במבנה של ההנהגה הרוסית, שהיא קולקטיווית היום, ולכן השפעת אישיותו של אדם אחד פחותה. אבל מובן שפעלו כאן גורמים רבים אחרים. מעל לכל אלו יש להדגיש, כי רמת הידע הקיים אינה מאפשרת ניבוי מבוסס על התנהגות במצב אחד על סמך תיאורי התנהגות במצבים אחרים ושונים. לעסוק בניתוח אישיותם של מנהיגים ולהסיק מסקנות לגבי קביעת מהלכי מדיניות; ואולם הסתמכות על ניתוח והסקה כאלה כרוכה בהימור גדול. מראי מקום 1. צ'רצ'יל. מלחמת העולם השנייה. ההוצאה הבריטית. כרך ב', עמ' 548.
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
