בין היהודים בקראקוב היו גם בעלי השקפות קומוניסטיות, מהם כמה עשרות חברי המפלגה הקומוניסטית – לרוב מחוגי האינטלגנציה, אך גם ממשפחות דתיות. יהודים אלה הושפעו מהאידיאולוגיה הקומוניסטית ומהצלחתה של המהפכה הבולשביקית ברוסיה, ורובם האמינו בתום-לב, כי הקומוניזם הנו אכן הדרך היחידה לפתרון הבעיה היהודית.
פעילותם של יהודים אלה במפלגה הקומוניסטית – שהיתה מחוץ למסגרת החוק בתקופה שבין מלחמות העולם – הובלטה ע"י השלטונות והעתונות הפולנית מעבר לכל פרופורציה למספרם הזעום ולמשקלם הסגולי. כל חקירה או משפט נגדם באשמת פעילות מהפכנית קומוניסטית – על פי רוב הפצת עלונים – קיבלו פרסום רב, אם כי, ברוב המקרים התברר בביהמ"ש, בד"כ אחרי מאסרו הממושך של המואשם, שההאשמות היו בלתי מבוססות.
אחד מסוכני המשטרה, אוליארצ'יק, עשה מאמצים בלתי נלאים כדי להאשים בפעילות קומוניסטית מהפכנית לא רק את אלה שהיו באמת קומוניסטים פעילים, אלא גם יהודים פעילים שמאלנים – ומעתה נשמע הביטוי "כל יהודי הוא בולשביק".
רק במקרים ספורים, כגון במשפט נגד חשקל רינגר (ממשפחת סוחרים מכובדת) ותאו, נשפטו היהודים שהואשמו בפעילות קומוניסטית מהפכנית למספר שנות מאסר. במקרים אלה לא עזרו אף מאמציהם של עורכי-דין יהודים, כמו ד"ר י. ברוס, ד"ר ליאופולד באדר ובנו ד"ר יוחנן באדר, וכן ד"ר ה. שרייבר שהתמסרו להגנתם.
