שנת 1924/25... קראקוב, רחוב דיטלובסקה 36... בית ישן עם שער כניסה רחב, מדרכה משובשת. אפשר להתקל באבניה ולהכות בראש על הקיר העתיק.

בחצר מצד ימין מחסן זכוכית ובצד שמאל קורות הכנסיה ע"ש אגנישקה הקדושה, בה נמצא מחסן ברזל ישן של רבי מיליק שמרוט. צאצאיו המרובים של מיליק חיים בחלקם בישראל וחלקם מפוזרים בעולם הרחב.

לאחר התדיינות משפטית ארוכת שנים בין הכנסיה ובין המשפחה התחסל מחסן הברזל והכנסיה המשוקמת משמשת את הצבא הפולני. עתה צועדים בתוכה כל יום ראשון שורות של "ראשים מגולחים" לתפילה. אני מתקדם לתוך הבנין הישן ומתקרב לחצר גדולה מרובעת בה היו מתקיימות אספות ציוניות בקאז'ימייז'. היו נואמים אל ההמונים היהודים מעל מרפסת ארוכה ר' י. טהון ז"ל ומנהיגים ציונים אחרים של קראקוב.

פה ושם חולפת דמות של יהודי אורתודוקסי הממהר לתפילת מנחה-מעריב בחדרו של רבי צ'חובר הנמצא בקצהו של החצר. מימין כניסה לחצר קטנה יותר ובה בית ישן קטן, מועדונם של "השומר הצעיר" ושל "יהודה-עתיד". כאן, ב- 4 חדרים קטנים היו נפגשים בני נוער יהודי, תלמידי גימנסיה עברית, סטודנטים ובוגרי ביה"ס לכלכלה ומסחר.

פה רכשנו ידע ראשון בהסטוריה של ציונות ושמענו על חיי החלוצים בארץ ישראל ולמדנו שפה עברית שלא ידענוה (פרט לחניכי ביה"ס העברי).

זכורות לי עד היום דמויות של "השומרים" עם חולצות פתוחות לרווחה וצוארוני מעילים מורמים גבוה, בלורית אופיינית, יושבים קבוצות, קבוצות, ובחדר האחרון של אותו מועדון קבוצות של חברי "יהודה" בעניבות ובוגרים של "העתיד".

וכאן אנו באים לתכנו של הארוע...

בערב אחד של חורף קשה הופיע במועדון בחור בן 14 או 15, חוור פנים, כאילו מורעב, נוער מגפיים מעוקמות, פולנית כמעט לא ידע, דבר עברית וכמו כן יידיש – שפת אמו. איש לא הכיר אותו. משיחות אתו התברר שהוא מעיירה קטנה ביאלוזורקה שבוולין. זו בוודאי אחת העיירות של שלום עליכם בהן "העשיר עדיין לא מת".

בחור יתום בלי גג לראשו בקש שירשו לו ללון במועדון ולישון על שולחן, לא חינם חו"ח. הוא ישלם בעד הלינה, אבל לא בכסף אלא בשעורי השפה העברית. ברור שקבלנו אותו בלב פתוח ובבואנו לשעורי עברית הבאנו אתנו כריכים טעימים ביתיים ועוגת שבת. "האמהות היהודיות" היו מרוצות מאד מתאבונם הרב של ילדיהם המפונקים כשהמזון מהמטבח נעלם במהירות.

איש לא שאל לשם משפחתו ולא ידע את שמו הפרטי. קראנו לו פשוט "ה' ביאלוזורקי" וכך עברו 3-2 שנים. פרשתי מ"יהודה" ושכחתי את "ביאלוזורקי".

שנת 1968 בחיפה

... קולנוע "ארמון" – מציגים "קליינע מענשאלאך" של שלום עליכם עם רודנסקי, סגל ואליהו גולדנברג ז"ל – מי מאתנו איננו רגיש להומור יהודי עסיסי? החלטתי ללכת להצגה כשאני נדחף ע"י געגועים לפולקלור יהודי ולמה שהיה פעם ולא ישוב עוד. אני יושב עם אשתי, אנו צוחקים בפה מלא. דמות אחת משלושת האמנים מרכזת במיוחד את תשומת לבי. היא נראית לי מוכרת. אני מאמץ את זכרוני. חושב על חברים שלא ראיתי אותם שנים, אבל זה לא זה. הדמות של האמן, עיניו העצובות, קולו החלש מוכרים לי היטב. לפתע נזכרתי – זה הוא לבטח. אני מחכה להפסקה. בחוסר סבלנות המסך יורד ואני מתגנב אל מאחורי הקלעים ופונה אל האמן, מושיט את ידי ומברכו "שלום עליכם ביאלוזורקי"...

אליהו גולדנברג ז"ל מופתע מהברכה, פורץ בצחוק לבבי, לוחץ את ידי ועונה: "אם אתה קורא לי "ביאלוזורקי", אז אתה מקראקוב, כי כך קראו לי רק ברחוב דיטלובסקה 36."