שמו של הישוב - נירה – שם סמלי בהוראה שאולה: כלי לאריגה וגם שדה- ניר חרוש

הרעיון להקמת נירה מיוחס למהנדס בשם פילוש ביהם, שמוצאו היה מפראג בצ'כוסלובקיה אך נחשב לוותיק בארץ. הרעיון היה הקמת ישוב שיתבסס לא רק על חקלאות, המצריכה עבודה פיזית קשה וממושכת, שאינה מתאימה לאנשים חסרי ניסיון ומבוגרים יחסית, אלא תשלב פעילות נוספת בתוך הישוב עצמו, ליד בתי התושבים.הפעילות החקלאית תיעשה במשותף. רק חלקה קטנה יחסית, ליד בית המתיישב, תעובד כמשק פרטי.

המתיישבים הראשונים בנירה היו 19 משפחות, שרובן היו מיוצאי צ'כוסלובקיה ושעדיין לא מצאו את מקומם בארץ, אך בידם היה הסכום הכספי הנדרש להתיישבות, אליהן הצטרפו מאוחר יותר 5 משפחות נוספות. לאחר שחיבת ציון ירדה מהפרק נבחרה נירה כיעד להתיישבותם.

הפעילות הנוספת, עפ"י חזונו של המהנדס ביהם, נמצאה במחסן בדרום תל אביב, שם ברחוב מזרחי מספר 34, איתרו המתיישבים החדשים בית חרושת שלם לאריגה על כל ציודו. מכונות האריגה הישנות מתוצרת "ראשל", שהובאו בשעתן ארצה ע"י יהודי מאוסטריה, נרכשו והועברו לנירה.

בחיפוש אחר מקום לישוב החדש, המבוסס על הרעיון של ביהם, הגיעו לשטח פתוח בין בית יצחק לבין שער חפר, שטח שנרכש קודם לכן ע"י הקרן הקיימת.

בסוף שנת 1940 החלו להקים, באמצעות קבוצת בנייה מגבעת חיים, את הבתים הראשונים ואת בניין בית החרושת שקיבל לימים את שמו "מפעל ת.א.ס." (ת.א.ס.- תעשיית אריגים סרוגים). המפעל נוהל בידי חברים שונים מהמושב. המפעל שכן במקום בולט ליד הדרך הראשית. כדי להבליטו עוד יותר בחר ביהם ליצור עיקול מלאכותי בדרך, עיקול שנשאר עד היום.

המשפחות קיבלו, עם העלייה לקרקע, יחידת משק שכללה בית סטנדרטי ולידו 3 דונם לעיבוד חקלאי. "השטח החקלאי" כולו הושקה ע"י "ממטרות סביבון" שכל אחת מהן השקתה שטח של 100 מ"ר!(שטח "ממטרה"). בשטח גידלו בין השאר שעועית לימה, פרחי חרצית הפירתרום (ממנה הפיקו חומר להדברת מזיקים), מנגולד לתרנגולות, תלתן שנזרע ב"כינור תלתן" (מכשיר לזריעה אחידה) ובצל ירוק ששימש כמספוא לאפרוחי תרנגולי הודו. בכל משק הניחו קו ממטרות אחד קבוע ויתר השטח הושקה בעזרת קו נודד מתפרק אותו היה צריך להעביר ממקום למקום.

בשטחים החקלאיים המשותפים של המתיישבים נזרעו שדות ראשונים ונטעו מטעים. עם מעבר המשפחות לבתיהן החדשים הופעל גם בית החרושת החדש ת.א.ס. שסיפק פרנסה יפה לחברים – 1 ליש"ט לשבוע!

נירה הייתה שונה ממרבית הישובים בארץ וסיפורה המיוחד, המשלב חקלאות ותעשייה, התפרסם ברחבי הארץ והביא אליה מבקרים בכללם אנשים רבי מעלה מראשי הישוב.

נירה חדלה להתקיים כרשות עצמאית בשנת 1951 והתאחדה עם שער חפר, תחת השם שער חפר- נירה.