| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים של המאה העשרים הוצף המערב בגל גדול של הפגנות תמיכה במסורבי העלייה, יהודים סובייטים שדרשו לחזור לארץ מולדתם ההיסטורית. השפעתם המשולבת של ההפגנות הללו ושל הלחץ השקט יותר אך הנחוש שהופעל על ידי המעגלים הפוליטיים במערב קיעקעה את עמדתה של ברית המועצות והיא נאלצה להתיר הגירה יהודית מקוטעת. במהלך העשור הבא הצליחו כ-200,000 יהודים, רובם מגרוזיה, מולדובה, המדינות הבלטיות, אוזבקיסטן וחלקים מאוקראינה להשיג את ויזת היציאה. זאת הייתה העלייה ההמונית הראשונה מברית המועצות. לא נאספו נתונים סטטיסטיים מדויקים, אך רוב הרשויות מסכימות כי רק כשליש ממי שעזבו את ברית המועצות משיקולים "אידיאולוגיים" במהלך אותה תקופה חיים כיום בישראל. הגל הגדול השני של העלייה מרוסיה התחיל באוקטובר 1989. בנמל התעופה בן גוריון נחתו עד כ-3,000 עולים חדשים מדי יום. הגל הגיע לשיאו בשנים 1991-1990, שבהן יותר מ-350,000 אזרחים סובייטיים לשעבר הגיעו ארצה. ההסבר לגידול העצום הזה במספר העולים באוקטובר טמון בעובדה כי במשך זמן רב דרשה ישראל מארצות המערב שלא יקלטו את יהודי רוסיה. היתרונות הפוליטיים והכלכליים של הפניית האליטה המקצועית של האימפריה הרוסית לישראל היו ברורים מאליהם. בסופו של דבר, ב-1 באוקטובר 1989 החמיר משרד החוץ של ארצות הברית באופן קיצוני את אמות המידה לקליטת אזרחים סובייטים מהגרים וזרם המהגרים נהר לישראל. יחד עם זאת העניקה ארצות הברית לישראל שנים-עשר מיליארד דולר לצורך קליטת העלייה.33 על פי הנתונים הרשמיים, בתקופה שבין 2004-1990 הגיעו לישראל כ-1,200,000 עולים חדשים, וכ-100,000 עזבו את המדינה. מבין העולים 293,000 היו ילדים. 63% מהיהודים ומקרובי המשפחה הלא-יהודים שלהם שעזבו את הארצות הפוסט-סובייטיות היגרו לישראל. השאר היגרו לארצות אחרות, בעיקר לארצות הברית ולגרמניה.34 64% מכלל ההגירה מן הארצות הפוסט-סובייטיות הגיעו מרוסיה ומאוקראינה. תרומתן של שתי מדינות אלה כמעט זהה. בין 1991 ו-1994 היוו העולים החדשים מרוסיה את הקבוצה הגדולה ביותר מבין העולים. בהתחלה באו רובם ממוסקבה ומסנט פטרסבורג. ב-1990 הגיעו 31.7% מהעולים מסנט פטרסבורג; ב-1991 באו 31.6% ממוסקבה. אבל ב-1998 לא עברה כמות העולים המשולבת משתי הערים הללו סך של 10% מכלל ההגירה. לפיכך, תרומתם של חלקיה המרוחקים והלא-אירופים של רוסיה לזרם העלייה לישראל הלכה וגדלה באופן קבוע עד 1999. ב-1991-1990 פחות ממחצית מהעולים החדשים הגיעו מן המחוזות המרוחקים; ב-1994 – 79% מהם; וב-1998 – 90%, למרות העובדה שהאוכלוסייה היהודית של אותם אזורים היוותה שיעור קטן בהרבה מיהדות רוסיה בכללותה. מבין כל המחוזות, החבל היהודי האוטונומי במזרחה הרחוק של רוסיה הפתיע במיוחד בתרומתו, 14%-13% מהעולים בין 1998-1996, למרות העובדה כי רק 1.9% מאוכלוסייתה היהודית של רוסיה גרה שם. יש הבדלים חברתיים ודמוגרפיים בין יהודי ערי הבירה לבין יהודי המחוזות המרוחקים של רוסיה. אחד המדדים לבדיקת הבדלים אלה היה הסקר שנעשה בין העולים הפוטנציאליים בשנת 1998. 32% מאלה שהתגוררו במחוזות המרוחקים של רוסיה הביעו את כוונתם לקחת חלק בתוכניות המיוחדות שאירגנו הסוכנות היהודית ומשרד הקליטה כדי לסייע להם להסתגל למדינתם החדשה. אך רק 10% מהעולים הפוטנציאליים שחיו בערי הבירה התכוונו להשתתף בתוכניות אלה, והם הפגינו מידה רבה יותר גדולה של נכונות להסתמך על עצמם.35
לחלקים אחרים של הפרק: אתם ואנחנו: להיות רוסים בישראל: הגלים (פריט זה) :
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
