"הפוליטיקה הרוסית" בארץ מרתקת כמו הקהילה כולה. את העניין החד ביותר עוררה הצלחתם הגדולה של אביגדור ליברמן וישראל ביתנו בבחירות 2006. הניסיונות הראשונים להקמת מפלגות עולים לא זכו להצלחה. ב- 1992 לא עברה את אחוז החסימה אף אחת משתי מפלגות העולים, דה ותלי, שהוקמו על ידי שני ארגונים מתחרים, הפורום הציוני של יהודים מברית המועצות הימני ואיגוד עולי ברית המועצות השמאלני.

המצב השתנה באמצע שנות התשעים. עולים חדשים רבים מרוסיה תמכו ברעיון מפלגה "רוסית" עצמאית, והדור החדש של המנהיגים שהגיע בעלייה השנייה של שנות התשעים היה מוכן להתמודד עם אתגר הפוליטיקה הישראלית. הם זכו לעזרה רבה מידי הפורום הציוני של יהודים מברית המועצות, ארגון-גג רב עוצמה.

ב- 1996 הוקמה מפלגה חדשה בראשותו של נתן שרנסקי, ישראל בעלייה, כתנועה שנועדה לדבר בשם כל העולים הרוסיים בישראל. המפלגה הצליחה מאוד בבחירות 1996 ו- 1999, וקיבלה שבעה ושישה מנדטים, בהתאמה. נציגיה החזיקו במשרות שרים בממשלותיהם של בנימין נתניהו, אהוד ברק ואריאל שרון.

אף-על-פי-כן, לא עלה בידי המפלגה לייצג את כל הקהילה הרוסית, מפני שלא הצליחה להעביר לשליטתה את כל הארגונים הרוסיים הלא-ממשלתיים החשובים, וכן בגלל המחלוקות הפנימיות בקהילה הרוסית עצמה על אודות נושאים מרכזיים כגון הבעיה הפלשתינית והיחס בין דת למדינה.

כתוצאה מכך, בשנת 1999 התפלגה ישראל בעלייה. הסיעה בראשותם של יורי שטרן ומיכאיל נודלמן הצטרפה לתנועת ישראל ביתנו בראשותו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, אביגדור ליברמן. הליבה של התנועה הימנית הקיצונית הזאת הייתה מורכבת מרוסים פעילי ליכוד לשעבר שהתאכזבו ממדיניותה הפייסנית של המפלגה כלפי הפלשתינים ומהזנחתה את הקהילה הרוסית.

ישראל ביתנו, בראשות ליברמן, התמזגה עם הסיעה הימנית האיחוד הלאומי והפכה בהדרגה למפלגת האופוזיציה הימנית החשובה ביותר בכנסת. ב- 1999 זכתה המפלגה בארבעה מנדטים, ובשנים 2001 ו- 2003 – בשבעה. בשנת 2003 מונה ליברמן לשר בממשלת שרון. הנסיקה הגדולה באה בבחירות 2006. מפלגת ליברמן צברה 11 מושבי כנסת ונעשתה לשלישית בגודלה. בעת כתיבת שורות אלה ליברמן נחשב שותף אפשרי בקואליציה. לאור האמור לעיל אין זה מפתיע שישראל ביתנו תופסת, לראשונה בפוליטיקה הישראלית, מקום כה מרכזי.

לפי סקר שנעשה ביום הבחירות, 18% מכלל הבוחרים הרוסים בחרו בקדימה, 14.6% הצביעו לליכוד, 4.2% למפלגת העבודה ואילו 48.4% הצביעו ליברמן. לפי סקר של "מיג ניוז", מקרב הרוסים 4% מעדיפים קואליציה בין מרכז, שמאל וגימלאים, 23% קואליציית מרכז, שמאל וליברמן, 28% בעד קואליציית מרכז ימין וגימלאים ו-43% טוענים שכל קואליציה תיכשל.

רשימת ישראל ביתנו מורכבת מ- 11 נבחרים שרובם אלמונים לקהל הישראלי הצברי. אפילו ליברמן מוכר רק בזכות העשייה שלו בתור יד ימינו של נתניהו כשהיה ראש ממשלה. מתוך הרשימה לכנסת ה-17 כל הרוסים עוסקים במקצועות חופשיים ולרובם יש תואר אקדמי ראשון, אם לא שני.

בצדה האחר של המפה הפוליטית התפצלה מישראל בעלייה הסיעה בעלת הנטיות השמאלניות יותר בראשותו של רומן ברונפמן ואלכסנדר צינקר והקימה תנועה בשם הבחירה הדמוקרטית. בסופו של דבר הצטרפה התנועה למפלגת מרצ השמאלית ויחד איתה לא הצליחה במיוחד בבחירות 2003.

בבחירות אלה הצביעו רוב הרוסים למען מפלגות ישראליות מבוססות. עובדה זאת, בנוסף להתמזגותן של כל הרשימות הרוסיות עם מפלגות ישראליות – ישראל בעלייה התאחדה עם הליכוד, ישראל ביתנו עם האיחוד הלאומי והבחירה הדמוקרטית עם מרצ – מוכיחה כי הרוסים אינם מעוניינים להיראות כקהילה שולית אלא כשחקנים מרכזיים בפוליטיקה הישראלית.

הנתונים הבאים מן הבחירות בשנים 1999 ו-2003 מצביעים על נטייה ימנית חזקה.

ב-1999 העניקו הקולות הרוסיים למפלגת העבודה 1.2 מנדטים (מתוך 27); ב-2003 – 0.5 (מתוך 19). הליכוד, לעומת זאת, זכה במנדט אחד מקולות רוסיים ב-1999 (מתוך 19) וב-6 ב-2003 (מתוך 38). האיחוד הלאומי הימני הקיצוני קיבל חמישה מתוך שבעת המנדטים שלו בעזרת הקולות הרוסיים בשנת 2003, ואילו מרצ חייבת לרוסים רק 0.8 מנדט מתוך השישה שבהם החזיקה בכנסת ה-16.

קיימים גם ארגונים אחדים ימניים קיצוניים חוץ-מפלגתיים שבהם הרוסים מובילים, או מפגינים נוכחות בולטת, כמו ארגון זו ארצנו בראשותו של משה פייגלין, פרופסורים למען חוסן מדיני וימין ישראל.

לחלקים אחרים של הפרק:

אתם ואנחנו: להיות רוסים בישראל: הגלים
אתם ואנחנו: להיות רוסים בישראל: דמוגרפיה וסטטוס חברתי אתם ואנחנו: להיות רוסים בישראל: מפלגות (פריט זה)
אתם ואנחנו: להיות רוסים בישראל: סגנון התרבות
אתם ואנחנו: להיות רוסים בישראל: מוסדות תרבות וחברה