מאגר מידע
מאגר מידע

מקובלות עלינו אמיתות אלה: המהפכה האמריקנית בספרי הלימוד בארה"ב ובבריטניה | מחבר: טל הלוי

זמנים : רבעון להיסטוריה

מושבה שהשתחררה מארץ האם תוסיף לחגוג ולציין אירועי גבורה וניצחון במשך דורות רבים: מעצמה קולוניאלית שאיבדה את מושבותיה תעדיף להצניע את המפלות ולהמציא רציונליזציה לכישלון. אך האם כך הם פני הדברים גם כאשר מדובר במאבק שהסתיים לפני למעלה ממאתיים שנה? ועד כמה גדולים היום ההבדלים בהצגת הפרשה ההיסטורית כאשר עמדו אז, זה מול זה, בנים לאותה ציביליזציה? ספרים ללימוד היסטוריה, כלי חשוב לעיצוב הזיכרון הקולקטיבי, הם לפיכך מקור מובחר להיסטוריון המבקש לבדוק כיצד מנחילים את העבר לתלמידים בבתי-הספר בארצות שניצבו פעם משני עברי המתרס.

מלחמת העצמאות או "המהפכה האמריקנית", מיתוס מכונן בתולדות האומה האמריקנית, תופסת מקום מרכזי בתכניות הלימודים ובספרי הלימוד בארצות הברית, אך כיצד מוצגים אותם אירועים בפני תלמידים בבריטניה, שהייתה בימים ההם האויב המר של האומה הצעירה ב"עולם החדש"? ניתוח השוואתי של ספרי לימוד בני זמננו בארצות-הברית ובבריטניה חושף דרכים שונות להתמודדות עם עבר משותף. "משקפי לימוד לאומיים" משני עברי האוקיינוס האטלנטי מעניקים משמעויות שונות לאירועים הרי-גורל שהתרחשו לפני כמאתיים ועשרים שנים, מקרה-בוחן זה יכול לשמש דגם לבחינתם של סכסוכים היסטוריים נוספים, רחוקים כקרובים, מבעד לספרי לימוד, ואולי אף להוליך לעיון מחדש בדרכים הרואיות להנחלת העבר לתלמידים בשתי קהילות שנאבקו זו בזו.

פייר נורה (Nora) הגדיר כ"מחוזות הזיכרון" את הטקסים, האירועים, המסמכים, האנשים והחפצים הקשורים ישירות לסימול הזכרון. ספר לימוד היסטוריה אף הוא ללא ספק "מחוז זיכרון" – אם הוא מבטא שאיפה להעביר אל קוראיו דרך זיכרון מסוימת, ואם באמצעות הסיפורים על האירועים ההיסטוריים שעוצרים את הזמן, מתבוננים בעבר ומפרשים אותו דרך עיניו של מחבר הספר. הממד הסמלי הוא ההופך את הספר, כמו את הטקס ואירוע, ל"מחוז זיכרון".

השימוש בספרי הלימוד יוצר פעולות דמיון משותפות לחברי "קהילת הזיכרון הלאומית" (הקרובה במהותה ל"קהילה המדומיינת" של בנדיקט אנדרסון [Anderson]). החשיפה הרחבה והעיון המעמיק בספר לימוד, בייחוד בספר לימוד רב תפוצה, הופך אותו לטקסט רב משמעות, התלמידים מודעים לעובדה, כי בה בשעה שהם יושבים בכיתה ומעיינים בספרם, יושבים תלמידים רבים במקומות אחרים ולומדים, משננים, מדמיינים ונזכרים גם הם באותם סיפורים היסטוריים המשותפים לכול.

"קהילת זיכרון" היא קבוצת אנשים (השייכת על פי רוב לקבוצה טבעית דוגמת משפחה, שבט, לאום). שזוכרת אירוע בעברה, ויודעת או מאמינה שהתקיים. קהילת הזיכרון הטבעית היא, בדרך כלל, הקהילה האתנית-הלאומית, אך היא עשויה להיות רחבה יותר ולכלול ציביליזציה שלמה. "המגנה כרטה", "המהפכה הצרפתית" או "השואה", למשל, הם ציוני דרך היסטוריים על-לאומיים, במקרים כאלה מעניין לבחון כיצד מוצגים האירועים במערכות החינוך השונות השייכות לאותה ציביליזציה.

המהפכה האמריקנית, אף היא אירוע היסטורי בעל משמעות על-לאומית, "נצרכת" בדרכים שונות על ידי קהלים שונים. היא מונחלת לדורות הבאים בארצות-הברית ובמקומות אחרים בעולם בטקסים וסמלים, באמצעות טקסטים ספרותיים וקולנועיים, שחזורי קרבות, מוזיאונים ואתרי "עלייה לרגל", ואף באמצעות מחקרים אקדמיים. וכמובן אחת הדרכים בהן מגיעה ההיסטוריה הרשמית אל הדור הצעיר בחברה היא באמצעות שיעורי ההיסטוריה בבתי הספר.

בבסיסן של תכניות הלימודים בארצות-הברית הלקח ההיסטורי מסיפור המהפכה הוא כפול: סיפור "לידתה של אומה" הוא גם סיפור כלל-עולמי כיוון שעיצב את הציביליזציה המערבית המודרנית כולה. הערכים לאומיים בעיקרם, אולם אלה הם גם ערכים כלל-מערביים – חירות, שוויון ודמוקרטיה. המיתוס המכונן האמריקני "שלנו", אומרים אמריקנים, הוא גם אירוע כלל-עולמי יחיד במינו, ולכן לימודי המהפכה תופסים מקום כה נרחב בתכניות הלימודים בהיסטוריה בארצות-הברית. מאידך גיסא, בבריטניה מתמקדים לימודי ההיסטוריה בעיקר בתולדותיה של המדינה והאימפריה הבריטית ודרכי התהוותן. אירועי המהפכה האמריקנית נלמדים כחלק מאירועים עולמיים שהתרחשו בתחום האימפריה הבריטית, הכוונה בדרך כלל היא לבחון ממספר היבטים את השינויים והתהליכים שעברו על בריטניה כאשר הפכה למדינה אימפריאלית. התלמידים נדרשים אמנם ללמוד על הסיבות, האינטרסים והאידיאלים שהניעו את המהפכה האמריקנית. אך בהקשר לתולדותיה של בריטניה כמעצמה, אירוע אחד מני רבים.

הניתוח להלן מבוסס על בדיקה מדוקדקת של שישה-עשר ספרים ללימוד היסטוריה שנכתבו בעשורים האחרונים של המאה העשרים בארצות-הברית ובבריטניה. בשתי הארצות הללו מתקיימות מערכות חינוך מבוזרות מאד, מספר ספרי הלימוד הוא רב ולמורים ישנה אפשרות בחירה נרחבת. כמו כן, הספרים השונים מיועדים לקבוצות גיל שונות, וחלק מן ההבדלים ביניהם נובע מן הצורך להתאים את החומר הנלמד ליכולות ההבנה והתפישה של בני גיל מסוים. אף על פי כן מתברר, כי אפשר לסכם ולהצביע על הבדלים ברורים בין האופן שבו מנחילים את הפרשה ההיסטורית המשותפת בכל אחת מן המדינות עד עצם היום הזה, וכי למרות ששתי המדינות שייכות לאותה ציביליזציה דמוקרטית-מערבית, המחברים של ספרי הלימוד אינם נמנעים מאינדוקטרינציה ומהצגה חד-צדדית וחד-ממדית של אירועי העבר.

הצגת הרקע למלחמת העצמאות משני עברי המתרס

ספרי הלימוד הבריטיים העוסקים ברקע למהפכה האמריקנית אינם רבים, תיאוריהם את שהתרחש במושבות קצרים, והם מופיעים על פי רוב בהקשר למה שהתרחש בבריטניה. ספר לימוד משנת 2001 (Stewart Ross, The American Revolution), למשל, פותח בפרק מורחב על "המהפכה המהוללת" באנגליה בשנת 1688. המחבר טוען כי המהפכה האמריקנית לא הייתה יכולה להתרחש אלמלא המהפכה הקודמת שהפכה את אנגליה למלוכה חוקתית, והחוקה האמריקנית, לדבריו, מושתתת על עקרונות שהגיעו מאנגליה. את רעיונות החוקה האמריקנית, הוא מוסיף, אימצו מיד הצרפתים במהפכה שהתרחשה בארצם. בדרך זו מוצג רצף הגיוני וטקסטואלי של התפתחות היסטורית, שמקורה בראש ובראשונה באנגליה.

מספרי הלימוד הבריטיים מתקבל אף הרושם, שהמושבות בצפון אמריקה הוקמו על ידי אוכלוסייה אנגלית בלבד, שהיגרה ברובה לאחר "המהפכה המהוללת" והביאה עמה רעיונות מתקדמים כגון ייצוג התושבים במוסדות השלטון. "הפוריטנים האנגלים" – הם-הם האבות המייסדים של האומה החדשה. כמו כן, בספרי הלימוד הבריטיים משווים לעתים את החיים במושבות לחיים בכפרים ובערי השדה באנגליה. המדיניות המרקנטיליסטית הבריטית באימפריה בכלל ובמושבות בפרט, מתוארת כמדיניות מוצדקת שנועדה להיטיב עם המתיישבים. השיטה המרקנטיליסטית אינה מתוארת כשיטה שיש עמה כפייה, או שיש בה מונופול מעצמתי על שטחים מעבר לים, נהפוך הוא, השווקים הבטוחים שיצרו הבריטים למושבותיהם, הם עיקר התרומה ליציבות הכלכלית במושבות. על פי הספרים הבריטיים יצאה האומה האנגלית, שהתקיימה משני עברי האוקיינוס, נשכרת ממדיניות ההגנה הכלכלית של בריטניה.

לעומת זאת, הספרים האמריקניים המציגים סוגיות אלה, אינם מזכירים כמעט כלל את "המהפכה המהוללת" או את תרומתה למהפכה האמריקנית, והם דנים בהתהוות חברה רב-תרבותית במושבות כבר מראשיתה במאה השבע-עשרה. אוכלוסיית המתיישבים מתוארת כערב-רב של תרבויות ומגזרים אשר שאפו לכונן שלטון עצמי על אדמת אמריקה. ספרי הלימוד האלה מדגישים, כי המלוכה הבריטית שאפה מעת לעת לצמצם את כוח ההנהגה המקומית, אולם המושלים הבריטיים הצליחו לשלוט במושבות בצורה רופפת בלבד.

בשנת 1763 התרחשה ללא ספק נקודת מפנה ביחסים בין המושבות לארץ-האם, אך זו מוצגת בספרים הבריטיים והאמריקניים באופנים שונים. ברוב הספרים בבריטניה נמצא כי הבריטיים חששו שהמתיישבים יתעמתו עם התושבים המקומיים, האינדיאנים, בפנים היבשת ולכן מנעו מהם להיכנס ולהתיישב שם. הם עשו זאת באמצעות הצהרה מלכותית, שנחקקה מתוך חובה מוסרית להגן על האינדיאנים מפני ה"תוקפנות של המתיישבים הצמאים לאדמה". ואילו בספר אחר מוצגת הטענה, כי הצבא הבריטי נמצא במושבות כדי להגן דווקא על המתיישבים מפני האינדיאנים, ולפיכך, הדרישה הבריטית מהמתיישבים להשתתף בְּעָלוּת החזקתושל צבא המגן עליהם, מוצגת כמוסרית, הגיונית וצודקת. כמו כן, נאמר, המִסים שהוטלו על-ידי הבריטים היו נחוצים לאוצר הבריטי כדי לכסות את חובותיו ולשמור על הישגי הניצחון ב"מלחמת שבע השנים". המיסוי על-פי ספרי הלימוד באנגליה, הוטל מסיבות ענייניות על כל נתיני הכתר, וסירובם העקבי של האמריקנים לשלמו נבע מעקשנות ותו לא. טענות המתיישבים, שהמסים לא היו צודקים, מוצגות – אם בכלל – כבלתי סבירות בעליל. ג'ורג' השלישי, נרמז בספרים הללו, היה איש צר אופקים שסבל מ"אי-יציבות נפשית", ולא הוא נשא באשמה להידרדרות המצב במושבות ולתוצאותיה. באופן פשוט, קצר ובלתי-מתפלמס מציגים הספרים הבריטיים את ההיגיון שבהטלת המסים ובצורך לשלמם.

האמריקנים מציגים אף הם מצב הגיוני פשוט, אך מן הכיוון ההפוך. יחסם של האנגלים כלפי המושבות היה יחס נוקשה, ציני ובלתי-הוגן. המסים הוטלו מתוך הנחה כי המתיישבים יקבלו בסופו של דבר את רוע הגזֵרה. אבל עובדה זו מעידה על כך, שהבריטים לא הכירו את דמות האמריקני החדש שצמח במושבות, אמריקני גאה, נחוש בדעתו, שלא ייתן לזרים, אפילו הם בריטים, לשלוט בגורלו. ג'ורג' השלישי מוצג כמנהיג עקשן וחסר תועלת. באותם ספרים שנימתם פטריוטית במיוחד מוגדרים האירועים כ"ידועים זה כבר לכל אמריקני" והטיעון מצטיין בפשטותו. הדרישה לתשלום המסים הייתה בלתי-הגיונית ובלתי-הוגנת בבירור, ולכן, באופן עקרוני וגורף, התייצבו האמריקנים שכם אחד למאבק. בריטניה לא הבינה כי המושבות הן "אווזה המטילה ביצי זהב", והיא שחטה אותה במו ידיה. רבים מספרי ההיסטוריה בארצות-הברית מציגים עד היום את הטיעון "אין מיסוי ללא ייצוג" כמובן מאליו ומרבים לצטט את הפילוסוף ג'ון לוק (Locke) שדיבר על זכותם הטבעית למרוד בשלטון.

"טבח בוסטון" (בשנת 1770) מתואר באופן דומה למדי בספרי הלימוד האמריקניים והבריטיים, תקרית מצערת שבה בהתלהטות יצרים, ירו חיילים בריטים על קהל לא-חמוש אשר מחה נגד היותם במקום, אם כי בספרים אמריקניים נוקבים בשמם הטעון של האירועים ("טבח בוסטון"), ואילו בספרים בבריטניה נזכרים האירועים האלה לעיתים ללא כותרתם. אבל, בניגוד ל"טבח בוסטון", בתיאור "מסיבת התה של בוסטון" ישנם הבדלים ניכרים בספרי הלימוד בשתי הארצות. בבריטניה מציגים את האירוע (לפעמים בלי לציין את שמו) כצעד מחאה אמריקני שהתרחש למעשה ללא עילה מיוחדת. הרי, כך הם טוענים, המס על התה הוטל כדי להלחם בהברחות; הצפת השוק בתה אנגלי יצרה מצב שבו התה המוברח נמכר במחיר יקר ולא משתלם; הלורד נורת' (North) חוקק את חוק התה כדי לאפשר למתיישבים לייבא תה במישרין מהודו ולא דרך בריטניה; מחיר התה אמנם ירד, אך המס על התה נותר על כנו – כל החקיקה הקשורה בתה, לפי מחברי הספרים באנגליה, לא נועדה אלא להקל על האמריקנים. ספרים אלה אינם מציינים, כמובן, את מצבה של "חברת הודו המזרחית" ואת יחסיה עם השלטון באנגליה, שדאג יותר מכול להגן על האינטרסים של חברה מסחרית זו.

בארצות הברית אכן מוצגת לעיתים "מסיבת התה" כ"חגיגת חירות פטריוטית", שבה יוצא המון משולהב לעמוד על זכויותיו נגד המונופול הבריטי על סחורות התה. ספרי הלימוד מתארים בפרוטרוט את הסיבות והנסיבות של האירוע, את שלביו "הססגוניים" ואת תוצאותיו הישירות והעקיפות. מיסוי התה נמנה עם שאר החוקים הדרקוניים שהטילה בריטניה על מושבותיה. בריטניה עשתה הכול כדי להרוויח על גבם של המתיישבים, ל"רדת לחייהם", ו"מסיבת התה" הייתה ההוכחה הניצחת שאמריקה אינה נכנעת.

"מסיבת התה" הייתה צעד ראשון בשלוש שנים של הסלמה, לגבי תקופה זו קשה להצביע על קו אחיד בהצגת השתלשלות המאורעות בספרים בבריטניה. ישנם ביניהם שמזכירים ברפרוף מסמכים חשובים כגון העלון השכל הישר (Common Sense 1776) של תומס פיין (Paine) והכרזת העצמאות, או את הוועידות היבשתיות, וישנם שאינם מזכירים אותם כלל. תוצאותיה של "מסיבת התה" מפורשות בדרכים שונות. יש הטוענים, כי המתיישבים הרדיקליים הושפעו מאד מגורמי אופוזיציה בריטיים אשר טענו באוזניהם כי בשלטון הבריטי נרקמת מזימה של ממש לגזול את חירויותיהם, ולפיכך הגיעו האמריקנים למסקנה כי יש להיפרד מארץ-האם. בשנת 1775 פרצה, על פי גרסה זו, מלחמת אזרחים משני צדי האוקיינוס האטלנטי, אזרחים בריטיים במושבות מול אזרחים בריטיים בבריטניה, ואומה אחת נחלקה בעקבות המלחמה לשתיים. עם זאת, יש המציגים את האמריקנים כאזרחים בריטיים, שלא ביקשו עצמאות ממולדתם ולכן לא ראו עצמם כבוגדים, אך הבריטים סירבו עד הרגע האחרון לראותם כשוחרי שלום וראו בהם בוגדים ומחרחרי מלחמה. את הקרבות הראשונים של מלחמת העצמאות, ההתנגשויות בקונקורד (Concord) ובבאנקר היל (Bunker Hill) מציגים הספרים הבריטיים באופן לקוני, בשורות ספורות בלבד בלי לתאר כלל את הפעילות הצבאית הבריטית.

לעומתם, מתארים הספרים האמריקנים את האירועים, הכינוסים והמסמכים שהובילו לפרוץ הלחימה בתיאורים ארוכים, מפורטים ומליציים. ההיפרדות מאנגליה הייתה, כך משתמע, הצעד ההגיוני והמתקבל ביותר על הדעת. "מסיבת התה" והתגובות הבריטיות עליה הפכו את הדרישה לעצמאות לבלתי נמנעת; הקרבות הראשונים, בקונקורד ולקסינגטון (Lexington), היו קרבות הרואיים; הצבא הבריטי – גדול ומאיים – צעד במרחביה של ניו-אינגלנד, ומולו – מעטים אך נחושים – עמדו "חוואים ערוכים לקרב". המחברים בורסטין (Boorstin) וקלי (Kelley) מתארים בספרם את ראשית הקרבות במילים "כבדרך קסם קמו בני הארץ כולם ואחזו בנשק" (As if by magic the countryside sprang to arms) הלוחמים המעטים האמריקנים זרעו הרס במחנה הבריטי, ומנהיגים כריזמטיים דוגמת פול רוויר (Revere), ג'ון פיקרן (Pitcairn) ואחרים הובלו את העם למאבק איתנים.

הקונגרס היבשתי השני התכנס במאי 1775 ובו גברה תמימות הדעים על המחלוקת: נפלה החלטה דרמטית – השגת עצמאות! ספרי הלימוד האמריקניים מעבירים את התחושה, שבשנים הללו עוצבה "האומה האמריקנית". ניתוחים עמוקים יותר, של חילוקי הדעות לגבי הכרזת מלחמה בבריטים, של ניגודי אינטרסים – אלה מובלעים בספרי הלימוד האמריקניים. "הירייה שהדהדה מקצה העולם ועד קצהו" שינתה את פני ההיסטוריה.

לפירוט מלא זוכה הכרזת העצמאות, מסמך מבריק, שמשמעותו לאנושות כולה רבה מאוד, ההכרזה עצמה נמסרת בספרים במלואה או בחלקיה העיקריים, בלי ניתוח ביקורתי או דיון בניסוחיה השונים. המושגים "חירות", "שוויון", "חתירה לאושר", "דמוקרטיה", מוגשים לתלמיד כפי שהם נתפשים היום, בלי להרחיב על אודות הפרשנות שניתנה להם במאה השמונה-עשרה, ובלי להתמודד כלל עם הסוגיה כיצד התעלמו המצהירים על חירות ושוויון מן העבדות והניצול של צאצאי האפריקנים וילידי אמריקה.

תיאורי המלחמה

בספרים המשמשים בבתי הספר בבריטניה מתוארים מהלכיה של המלחמה בשנים 1783-1776 כפרי יוזמתם של קצינים בריטים, אלה פעלו יחד על אדמת יבשת אמריקה באומץ ובנחישות, בעוד הכוחות האמריקניים נסים מפניהם. פעולותיהם של האמריקנים מוצגות כמעשי תגובה והזדנבות אחר הצבא הבריטי הגדול. אולם, כך נאמר, צירופי מקרים מצערים מנעו בעד הבריטים מלנצל את מלוא יכולתם, בעיות בעברת הפקודות מבריטניה, חוסר תיאום בין מפקדי זירות הלחימה השונות ועוד, הם שגרמו לתבוסות הבריטית. ככלל, המלחמה מתוארת בקצרה, בהסברים פשטניים, ופעמים רבות היא מופיעה לצד תיאורים של מוקדי מתיחות אחרים באימפריה הבריטית באותם הימים.

בספרים האמריקניים, לעומת זאת, "אורות המדורות הקיפו את העיר כהילה. היו אלה מדורות המרד" ("The lights of campfires rimmed the city. These were the fires of rebellion"). במילים אלה ודומות להן מתוארת מלחמת העצמאות כעלילה הרואית. נשים, שחורים, אנשי כפר ועירוניים הצטרפו מאוחדים למלחמה, ללא פקפוק בצדקת הדרך, בגודל השעה ובאשמתה של בריטניה. הלחימה מצטיירת כפעולות של מיליציות עממיות, הלוחמים כ"שועלי מדבר" מצטיינים, חדורי מוטיבציה גבוהה, נאמנים ללא-סייג ונכונים להקריב את חייהם למען עצמם, למען משפחתם, למען ביתם. למפקדים האמריקנים מייחסים ספרי הלימוד האלה אומץ-לב, נחישות, תחושת ייעוד, כושר שיפוט, יכולת עמידה וניסיון. ואילו הקצונה הבריטית מוצגת כאריסטוקרטיה מפונקת, מתנשאת אך בעלת יכולת מועטה. גם האוכלוסייה האזרחית התגייסה למאמץ המלחמתי, ובספרי הלימוד בני זמננו מקפידים לכלול בפרק הנכבד ביותר של ההיסטוריה האמריקנית את הנציגים של המיעןטים האתניים. יהודים כחיים סלומון, סוחר מצליח, שתרם את הונו למען המלחמה; נשים ושחורים שיצאו לקרב ולחמו באומץ-לב; שחורים רבים שהתגייסו ליחידות האמריקניות על אף ניסיונם של הבריטים לפתותם בהבטחת שחרורם מעבדות; נשים כמולי פ'יצר (Pitcher) שנטלו בשדה הקרב את מקומם של בעלים שנהרגו.

כשליש מן האוכלוסייה של המתיישבים באמריקה נותר, על פי האומדן, נאמן לבריטניה ("לויאליסטים"). חלקו, "בני המשפחות הטובות ביותר", יוצא מן המושבות עם הכוחות הבריטיים, ואליו מתייחסים מחברי ספרי לימוד באמריקה בנימה צינית, כמי שתמך בעריצותם של האנגלים. הלחימה בלויאליסטים שנותרו, ונחשבו בוגדים בעיני היתר, מוצגת לקורא בספרי הלימוד האמריקנים לא כמעשי רדיפה אכזריים, אלא כמלחמת אזרחים פנימית מוצדקת. משני צידי המתרס – באנגליה ובארצות-הברית – מדגישים את אכזריותו של האויב במהלך הלחימה ואת הפגיעות באוכלוסיה אזרחית.

את הסיבות לתבוסתה של בריטניה, בסופו של דבר, תולים מחברי הספרים הבריטים בעיקר בנסיבות פנימיות בריטיות ובתנאים בינלאומיים ולא בעליונותם של הכוחות האמריקנים. הערכות שגויות, מיעוט הכוחות שנשלחו מהבית, הפגיעה המתמשכת בתשלומי המיסים לאחזקת הצבא הבריטי בכלל והצי הבריטי בפרט, חוסר תשומת לב מספקת מצד ממשלת בריטניה, אך בייחוד – אופייה הבינלאומי של המלחמה. "בשנת 1778 הכריזה צרפת מלחמה על בריטניה, בתקווה לנקום על מפלותיה בעבר. בשנת 1779 הצטרפה ספרד לצרפת, ואילו בשנת 1780 הכריזה בריטניה מלחמה על הולנד [...] קואליציה של פרוסיה, רוסיה, דנמרק ושבדיה הוקמה כדי לעמוד בפני בריטניה" כך מדגישי האנגלים את בידודם כהסבר לתבוסתם במלחמת השחרור של המושבות. הקרב ביורקטאון (Yorktown), שהכריע את המלחמה מוצג כקרב בין כוחות צרפתיים נכבדים לצד הכוחות האמריקניים, אל מול כוח בריטי, שהובס טרם הגיעה תגבורת.

התמונה המצטיירת לתלמידים בארצות הברית שונה בתכלית: הלחימה הייתה בעיקרה לחימה אמריקנית עיקשת, בעלי הברית האירופים, בעיקר הצרפתים, נזכרים בחיוב. אחדים מהאישים בני אומות אחרות נמנים בשמותיהם: המרקיז לאפייט (Lafayette), הברון דה קאלב (De Kalb), הרוזן פולסקי (Pulasky) הם ורבים אחרים ראו במלחמה לצד האמריקנים ערך נעלה ולחימה צודקת. אלה שתמכו באמריקנים "הבינו את גודל השעה". קרב יורקטאון היה למעשה שיאו של שיתוף פעולה "מבריק" בין האמריקנים לצרפתים; מלחמה צודקת מגיעה באופן טבעי אל סיומה הצודק וההכרחי. הלחימה האמריקנית האמיצה ושיתוף הפעולה עם גורמים אירופיים המזוהים עם רעיונות המאבק, הם שהביאו לתבוסתם של הבריטים.

פרשנות מעניינת מקבלת השתתפותם של שכירי חרב גרמנים בלחימה. אומרים הבריטים: הגרמנים שלחמו לצדנו לא היו חדורי מוטיבציה; הם פעלו מתוך בצע כסף והיו עסוקים בשוד, ביזה, ואיסוף שלל. אומרים האמריקנים: הצטרפותם הבזויה של שכירי-חרב מקצועיים גרמנים הגבירה את זעמם של הלוחמים האמריקנים ואת המוטיבציה שלהם ללחום בבריטים. כך או כך, שני הצדדים מוצאים בפרשה עניין לנגח בו את בני העם הגרמני, המוכנים למעול בכל נאמנות תמורת בצע כסף.

מה היו התוצאות וההשלכות של סיום המלחמה ושל המהפכה? האנגלית מלמדים את תלמידיהם כיום, שההסדרים בעקבות המלחמה גרמו לפגיעה במסחר הבין-יבשתי, לזעזוע פוליטי בבריטניה ולפגיעה בביטחונו העצמי של המלך. אחד מן הספרים אף מדגיש, כי עצמאותן של המושבות שמה קץ לאפשרות להגלות אזרחים "לא-רצויים" לאמריקה ומאז שימשה אוסטרליה לאותה תכלית. לגבי ההשלכות של המהפכה האמריקנית על העולם המערבי כולו, אין הספרים בבריטניה דנים בכך כלל, למעט אותו ספר המעביר חוט מקשר מן "המהפכה המהוללת" דרך המהפכה האמריקנית למהפכה הצרפתית.

בספרים האמריקניים מפליגים, כמובן, בחשיבותה ובהשלכותיה של המהפכה האמריקנית: היא תרמה לא מעט לרעיונות ולמניעים של המהפכה הצרפתית אלא גם למהפכות "אביב העמים" באירופה, למהפכות ולתנועות לאומיות שקמו ברבות הימים באמריקה הלטינית, ולתפישות מדיניות מודרניות נוספות שעיצבו את פני העולם. מעבר לכך, הספרים האמריקניים בימינו מדגישים את השיפור שחל במעמד האישה בעקבות המהפכה, ואת התקדים שקבעו לעולם בכך שאילצו את הבריטים לסגת ממדיניותם המרקנטיליסטית הצרופה ומניצול המושבות.

תעודות ומקורות

השימוש במקורות, כלומר בטקסטים שנכתבו בתקופה הנלמדת ומאפשרים לתלמיד לשמוע את קולם של גיבורי הסיפר ההיסטורי, איננו נרחב בספרים שנבדקו, אמריקניים ובריטיים כאחד. ברוב הספרים מקבלים התלמידים רק את הסיפור ההיסטורי המעובד, כמעט ללא מגע עם תעודות, למעט קטעים ממסמכים כגון הכרזת העצמאות, החוקה האמריקנית והתיקונים לחוקה, המצורפים לעיתים כנספחים לפרק הרלבנטי או בסופו של הספר.

יוצא מן הכלל מבחינה זו הוא הספר האמריקני העם יוצר אומה M.W. Sandler, E.Ch, Rozwenc, W.C Martin, The people make a nation 1975) המיועד לתלמידי תיכון ובנוי כולו על עיון ודיון במקורות ההיסטוריים, כל פרק בספר מציג שאלה היסטורית מסוימת, "מי היו האנשים שבנו את אמריקה?" "כיצד פעל הממשל שבידי העם?" וכדומה, ובדרך זו נסקרות בשבעת הפרקים של הספר שאלות יסוד בהיסטוריה האמריקנית מראשית ועד ימינו. התלמידים נדרשים לענות על השאלות באמצעות המקורות ההיסטוריים וניתוחם. לכאורה הספר מעודד את התלמיד לחקור ולגלות בעצמו את התשובה, אך בפועל התעודות והמסמכים, שנבחרו על ידי המחברים, מכוונים ומדריכים אותו אל התשובות הרצויות.

ישנו אף ספר לימוד בריטי (John Wroughton, Documents on British Political History 1688-1715, 1971) המביא מסמכים כגון חוקים, חוזים, צווים והצהרות, אך לא מסמכים אישיים ופרטיים כיומנים או חליפת מכתבים. לכל תעודה מתלוות שאלות ותכליתן להבהיר את ההיגיון שבחוקי בריטניה לפני המלחמה. הספרים הבריטיים המכילים מקורות שנוגעים למלחמת העצמאות האמריקנית מביאים ברובם המכריע את זווית הראיה הבריטית, אם כי מיעוטם מציג גם את הצד האמריקני לסכסוך.

ברובם המכריע של ספרי הלימוד משני עברי המתרס לא מצורפת רשימה ביבליוגרפית לעיון נוסף, ואף לא מצוין על אילו מחקרים או מקורות הסתמכו המחברים, התלמיד מקבל אפוא את הרושם, שהוא מחזיק בידיו חומר היסטורי בלעדי ונכון. באותם ספרים מעטים שבהם ישנה רשימה ביבליוגרפית, היא כוללת על פי רוב ספרים ישנים, שעורכי הספר לא טרחו לעדכנה במהדורות החדשות. לעומת זאת, כן נהוג ברוב הספרים, אמריקניים כבריטיים, להוסיף לספר נספחים מועילים, רשימות מושגים ותאריכים, ציר זמן, מבחר קטעי מקורות כאמור לעיל ומפתח עניינים מפורט.

תמונה, מפה, שאלה: כיצד מעבירים את המסר בעזרי המחשה?

אולם ההבדלים בין האופנים השונים של הנחלת הזיכרון אינם באים לידי ביטוי רק בתכנים ובהדגשים שבטקסטים השונים אלא אף כאמצעי ההמחשה ובהיבטים הצורניים של הספרים: מפות, תמונות, איורים, שאלות מכוונות, הסגנון הלשוני וכיוצא באלה, מעניקים אף הם משמעות מסוים לטקסט ומהווים סוג של פרשנות. צורתו של הספר והעזרים המלווים אותו מסייעם למחבר להבהיר את מסריו, עם זאת יש להביא בחשבון, שדרכי ההוראה של המורה, הרכב הכיתה, גיל התלמידים וכדומה, יש גם בהם להשפיע על האופן שבו נקלטות העמדות ומתגבש הדימוי של האירוע ההיסטורי – אך אלה הם רכיבים שאי אפשר לאמוד את השפעתם באמצעות ניתוח הספרים עצמם.

תמונות ואיורים עשויים למלא תפקיד חשוב בספרי הלימוד: כקישוט נעים לעין, כתוספת או הבהרה לטקסט, כתמונת רקע כללית, כדרך לחרות דיוקן בזיכרון. הכיתוב לתמונה עשוי לקבוע את היחס כלפי המידע המופיע בה. באופן מפתיע, מספרן של התמונות בספרי הלימוד שנבדקו במחקר זה היה קטן באופן יחסי וערכן הדידקטי מועט, הספרים האמריקניים דלים במיוחד בשימוש באיורים: בספרים הבריטיים ישנו מגוון ומבחר רב יותר: תמונות של אישים ושל האירועים משני צידי המתרס. למשל, בספרו של רוס סטיוארט (שהוזכר לעיל), המיועד לגילאים צעירים, מופיעות על עטיפת הספר תמונות של מלך אנגליה, ג'ורג' השלישי, סיומו של הקרב ביורקטאון, תמונה המתארת את "מסיבת התה" בבוסטון ודגל המושבות. הספרים האמריקניים שנבדקו לא כללו דיוקנאות של המלך האנגלי או של קציני צבא בריטים כלל, ומעט האיורים שיש בהם מדגישים את מעשי הטבח והדיכוי של הבריטים.

תחריט הנחושת שהכין פול רוויר, "הטבח בבוסטון", מופיע בספרים האמריקניים על-פי-רוב ללא כיתוב ופרשנות והוא מתקבל אפוא על דעתם של התלמידים כהצגה מדויקת של האירוע ההיסטורי: חיילים יורים מטווח קצר בקהל לא חמוש. בספר לימוד אנגלי, לעומת זאת, מצוירת התקרית: חיילים בריטים יורים באוויר מול ציבור אמריקני חמוש באלות, ואילו התחריט של רוויר מופיע שם בהקטנה בלוויית כיתוב המציין שתחריט זה היה מסמך תעמולה חשוב של המתיישבים ונעשה בו שימוש כדי לשלהב יצרים.

כותרות כלליות של פרק, גם אם לא נועדו להסביר תמונה מסוימת, עשויות לעתים לעורר אסוציאציות לתמונה, בין שהמחבר התכוון לכך ובין שלאו. כך למשל, בספר אנגלי מסוים ישנו פרק שכותרתו "בוגדים", והוא דן ברגשות המעורבים ששרדו בין המתיישבים באמריקה לגבי הכרזת המלחמה על אנגליה – אך מיד מתחת לכותרת מופיעה תמונה של מסדר צבאי אמריקני ערוך בפני המפקד הצבאי העליון, ג'ורג' וושינגטון. ביודעין או שלא ביודעין יחבר התלמיד בין הכותרת לתמונה. בציור הקרבות בחרו כמובן האמריקנים להציג את ההתנגשויות שהסתיימו בניצחונם, כמו הקרבות בלקסינגטון ובקונקוד, הבריטים, באורח טבעי, בחרו תמונות המתארות קרבות כמו זה בבאנקר היל, שהוכתר בניצחונם הם על אף האבדות הרבות שספג שם הצבא הבריטי. דיוקנו של הגנרל הבריטי הורשיו גייטס (Gates) או תמונות של אניות מלחמה אנגליות, בלוויית דברי שבח לצי שפעל עד ל"קצה גבול יכולתו", מופיעים בספרי הלימוד באנגליה ונעדרים כליל מן הספרים בארצות הברית.

מכל מקום, בספרי הלימוד שיצאו לאור בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים משני עברי האוקיינוס, לא נעשה שימוש נרחב בתמונות היסטוריות, באמנות מן התקופה הנדונה או בכלים חזותיים אחרים. המפות המופיעות בספרים הללו הן סכמטיות ברובן, ונועדו לתת לתלמיד באנגליה מושג-מה על מיקומם של האירועים שהתרחשו ברחבי האימפריה הבריטית העצומה בממדיה, ואילו לתלמיד האמריקני מוסרות המפות מידע על המקום שבו התרחשו הקרבות ועל מהלכם. באמצעות חצים בצבעים שונים (כחול או אדום ל"טובים", שחור ל"רעים", יוזמים מול מגיבים) מועברות לעתים אף תחושות פטריוטיות לגבי הכוחות הלוחמים.

רכיב חשוב נוסף בספרי לימוד הוא האַפָּרָט הדידקטי: שאלות מנחות ומטלות בית למיניהן. באמצעות מערך זה יכול המחבר להשפיע לא מעט על המידה שבה התלמיד זוכר או מפנים את המסרים של הטקסט ועל האופן שבו הוא יזכור ויפנים אותם.

בספרים הבריטיים שנבדקו נמצא, כי ברבים מהם לא היו כלולות שאלות ובאחרים מספרן היה מועט ורובן שאלות שינון וזיכרון גרידא. המיקוד בהן הוא בסיפור הבריטי של המאורעות: כך באחד מן הספרים האלה, מתוך שלוש שאלות מסכמות לגבי "המרד" האמריקני עסקו שתיים בבעיות הממשל באימפריה ורק אחת התייחסה לדמות של ג'ורג' וושינגטון. בספרים האמריקניים נהוג יותר לצרף שאלות לתלמיד, הן מסוג הסיכום והשינון והן הדורשות ניתוח: למשל, התלמיד נדרש להסביר כיצד היווה הקרב בסראטוגה (Saratoga) נקודת מפנה במלחמה, ולפיכך, נקודת מפנה הן בהיסטוריה של ארצות הברית והן בהיסטוריה של העולם כולו. שאלה אחרת מציגה בפני התלמיד את העובדה, שבספרי לימוד בריטיים מאשימים את האמריקנים באי-סובלנות ובחוסר סבלנות כלפי השלטון הבריטי, והוא מתבקש לחוות דעתו על המניעים לסוג כזה של פרשנות. בספר אחר מסכם המחבר את טיעוניהם של אותם היסטוריונים הסבורים שהבריטים היו אחראים בעצמם לתבוסתם, ואז מתבקשים התלמידים "להוכיח" הנחה זו באמצעות הכתוב בפרק. גם שאלות אחרות יש בהן הכוונה ברורה אל המסקנה: "האם אפשר לומר שהיו לאמריקנים שפה, תרבות והיסטוריה משותפות, וכי על בסיס זה הם ביקשו עצמאות בדומה לקבוצות לאומיות בימים אלה?", "הוכח את ההנחה, כי לאמריקנים הייתה זו מלחמה של העם ולמענו, בעוד שלבריטים הייתה זו מלחמתם של החיילים הבריטים".

סוג נוסף של שאלות הן אלה המבקשות לעורר הזדהות באמצעות קירוב פרשיות העבר אל עולמו של התלמיד, להפגיש את התלמידים עם ההיסטוריה בהקשרים מוכרים. אפשרות אחת היא לבקש מן התלמיד לבחון את עמדותיה של המדינה בארצות-הברית שבה הוא חי כלפי סוגיות שונות בימי המלחמה ("מתי חתמה מדינתך על חוקת ארצות-הברית?", "האם התרחשו קרבות מפורסמים בקרבת מקום מגוריך?", "האם ישנם בסביבת מקום מגוריך רחובות הקרויים על שמם של גיבורי המלחמה?"). בעשורים האחרונים ישנה הקפדה להציג שאלות בדבר תפקידו ותרומתו של מיעוט זה או אחר למלחמה כדי להעמיק את תחושת ההשתייכות של בני המיעוטים השונים לאומה האמריקנית. ולבסוף, ישנן אף מטלות המבקשות להפעיל את דמיונו של התלמיד באמצעות חיבור בדיוני ("כתוב פרק מיומנו של [הגיבור]", "תאר במילים שלך את שהתרחש באותו יום בנמל בבוסטון") או לגרות את סקרנותו על ידי הפניות לספרי עלילה למיניהם.

הבדל משמעותי בין הספרים בארצות הברית לספרים באנגליה ניכר בסגנון, הסגנון הבריטי, בכתיבה ובבחירת כותרות וכותרות משנה, הוא ניטרלי, פשוט ולקוני. הכותבים האמריקנים נוטים יותר לסיסמאות מליציות בכותרות ("בנייתה של אומה", "העם בונה אומה", "צמיחתה של האומה האמריקנית", "תולדות העם החופשי") ולשימוש תכוף בגוף ראשון רבים ("פעלנו", "לחמנו", "ראינו") המדגיש את השותפות של גיבורי העלילה והקוראים בני זמננו באותה "קהילת זיכרון".

עולה אפוא, שהמערך הדידקטי כולו (גם אם אינו עשיר במיוחד בספרים שנבדקו) אינו חף ממניפולציה רגשית והוא, כמעט תמיד, דרך נוספת חשובה להעברת המסרים הלאומיים. ליצירת ההזדהות עם "קהילת הזיכרון" ולקבלת הנחות היסוד של המחברים בלי לאפשר מידה מספקת של חשיבה עצמית או עימות עם תפישות אחרות.

סיכום

"בשום מקרה לא ברא הטבע ירח גדול מכוכב-האם, וכיוון שאנגליה ואמריקה הפכו את הסדר הרגיל של הטבע, ברור כי הן שייכות לשתי מערכות שונות: אנגליה – לאירופה, אמריקה לעצמה" – כך כתב תומאס פיין בסיכום חיבורו השכל הישר. אכן דומה כי גם כעבור 226 שנים, מאז כתב תומאס פיין את הדברים הללו ועד הבדיקה של ספרי לימוד משני עברי האוקיינוס, אפשר לדבר על "שתי מערכות שונות".

ספרי הלימוד בהיסטוריה הם כלי בידיהן של מערכות החינוך הלאומיות והם מהווים סוכנים של זיכרון קיבוצי. המהפכה האמריקנית היא אירוע מרכזי בתולדות האומה האמריקנית, שרשרת של אירועים מיתולוגיים ומכוננים, שמיוחדת להם סמליות רבה כמבטאים את ערכי היסוד של האומה האמריקנית. מערכת החינוך האמריקנית מקדישה אפוא מקום נרחב ללימוד המהפכה כדי להציג לתלמיד דמויות מפתח, אירועי גבורה ודרך התנהגות רצויה לאזרח נאמן במדינתו. מערכת החינוך בארצות הברית מציגה את המהפכה האמריקנית כקרקע שבה טמונים שורשיה הערכיים והנכונים של אמריקה, אותה אמריקה שצמחה בזכות הערכים הללו והייתה למעצמה המובילה כיום את העולם.

ספרי הלימוד בבריטניה אמנם מכנים אף הם את האירועים "מהפכה", אולם כוונתם על פי רוב היא להציגה כ"מרד" לא-לגיטימי בבריטניה שנהגה כהלכה וכשורה. האירועים נדונים בהקשר ההיסטורי הבריטי, חלק משורת אירועים עולמיים שהשפיעו על תהליכים פנימיים בבריטניה עצמה ועל מבנה האימפריה הבריטית. המהפכה שהתרחשה באמריקה לא נקשרת לעולמו היומיומי של התלמיד האנגלי ולא לערכיו, יתרה מזאת, המהפכה האמריקנית, ששיאה במלחמה נגד בריטניה, היא בעיני הבריטים נקודת שפל, ולא אירוע שיא, תבוסתה של בריטניה נגרמה מצירוף סיבות ומקרים מצער, אך מלחמתה הייתה מוסרית וצודקת, ומכאן הנימה האפולוגטית, הלקוניות והשמטת עובדות מביכות בספרים הנלמדים עד היום ברחבי הממלכה המאוחדת.

כל צד מבקשת להציג את "האמת" דרך משקפיו, בין שהם "משקפיים מיתולוגיים" המחדדים את הנשגב, הנעלה והמאחד בדרכה של המהפכה האמריקנית, ובין שהם "משקפיים מרחיקים", המשקיפים על המהפכה כחלק מאירועים נוספים שהשפיעו על האימפריה הבריטית. אבל ברוב רובם של ספרי הלימוד שנבחנו, המשקפיים הללו אינם מאפשרים צפייה בתמונה תלת ממדית אלא בתמונה פלקאטית וחד צדדית.

הכתיבה ההיסטורית ניזונה גם מאירועי העבר הקרוב ומן ההווה. המציאות והאידיאולוגיות בנות זמננו משפיעות בהכרח על אופן הכתיבה. דוגמא מובהקת מצאנו בספרי הלימוד הבריטיים והאמריקניים בהתייחסות אל הלוחמים הגרמנים שהשתתפו במלחמה ההיא. ברור למדי שיחסם השלילי נובע לא במעט מן ההיסטוריה של שתי מלחמות העולם במאה העשרים. הגרמנים, כך נרמז משני צדי האוקיינוס, היו מאז ומעולם "הבחורים הרעים". כמו כן, בולט מאד האתוס העכשווי במאמץ שעושים ספרי הלימוד בארצות הברית להדגיש את השותפות ואת התרומה של בני מיעוטים למלחמת השחרור האמריקנית.

"משקפיים" מגמתיים ומעוצבים על ידי תפישת העולם של ההיסטוריון הם, כידוע, מגבלות מוכרות של ההיסטוריוגרפיה בכלל, אך בספרי הלימוד הנדונים בולט במיוחד חסרונו של ניתוח דיאלוגי – ניסיון להקנות לתלמידי ההיסטוריה כלים להשוות בין הגרסאות השונות. הספרים באנגליה ובארצות הברית כמעט ואינם מאפשרים לתלמיד לבחון את אירועי ההיסטוריה מבעד למקורות היסטוריים מנוגדים, פרספקטיבות שונות או פרשנויות מגוונות – כל אחד מן הספרים מציג אך ורק סיפור היסטורי אחד, אחיד וקוהרנטי, ואין בלתו. באופן ברור אף נעדר מן הספרים האלה כל ניסיון להבין כיצד נוצרים מיתוסים היסטוריים וכיצד הם נקבעים בתודעה, ואין בהם שום דיון ביקורתי בכתיבתם של ההיסטוריונים. "מקובלות עלינו אמיתות אלה" נאמר בהכרזת העצמאות האמריקנית, וזו אף הכותרת המשתמעת לדברים הכתובים בספרים שמהם לומדים את ההיסטוריה באנגליה ובארצות-הברית.

העושר הרב של המחקר ההיסטורי המודרני משני עברי האוקיינוס לא בא כמעט לידי ביטוי בספרי הלימוד לבתי הספר. ריבוי האסכולות, ההתעניינות בחיי היומיום, בשכבות העממיות, בתולדות הנשים ובשאלות של מגדר, השוואות גרסאות, ניפוצם של מיתוסים – כל אלה, ועיסוקים אחרים של ההיסטוריון האקדמי במערב, לא נתנו את אותותיהם בספרים שנועדו להקנות לתלמידי בתי הספר עניין וסקרנות לגבי התהליך שבו נפרדו בריטניה וארצות הברית. אחת המסקנות העולה ממחקר זה היא, שההיסטוריה המנוהלת בבתי הספר בבריטניה ובארצות הברית, בהשראת משרדי החינוך והוצאות הספרים, היא מן הסוג הישן, אירועים, תאריכים, תהליכים פוליטיים וכלכליים, ותו לא. וגם מבחינה צורנית, כפי שראינו, ניכרת שמרנות רבה ובולט לעין היעדרם של אמצעי המחשה חזותיים או שימוש בשפע הכלים והעזרים שעומדים היום לרשותם של מחנכים.

מלחמת העצמאות של ארצות-הברית היא פרשה היסטורית רחוקה, שמן הראוי היה לדון בה – גם באותם כלים שנועדו לעצב זיכרון לאומי – באופן שקול ורב צדדי ככל האפשר. בנקל יכולים היו מחנכים אמריקנים ובריטים להציג את העמדות של שני הצדדים בשלהי המאה השמונה-עשרה, ולהראות לתלמידים כיצד התפתחה ההיסטוריוגרפיה של פרשה זו משני צדי האוקיינוס האטלנטי, כיצד נוצרו המיתולוגיות הלאומיות ובאיזו מידה תורגמו פרשנויות ותיאוריות ל"עובדות היסטוריות" אילו כך הוצגו הדברים לתלמידים במושבות העבר ובארץ-האם לשעבר הם היו רוכשים אולי אף הבנה בתהליכים תרבותיים ארוכי טווח ומתגברים על צרות האופקים והחד צדדיות. אך דומה שהשגת מטרות זו אינה פשוטה, ואם היא מסובכת לגבי סכסוך שבא אל קצו לפני למעלה ממאתיים שנה, על אחת כמה וכמה שלא יהיה קל להגשימה בספרי לימוד הדנים משני עברי המתרס בסכסוכי ההווה.

לקריאה נוספת:

אייל נווה ואסתר יוגב, היסטוריות, לקראת דיאלוג עם האתמול, תל-אביב 2002.

Joyce Appleby, Lynn Hunt and Margaret Jacob, Telling the Truth about History , New York and London 1995.

Robert F. Berkhofer Jr., Beyond the Great Story – History as Text and Discourse, London 1995.

Frances Fitzgerald, America Revised: History Schoolbooks in the Twentieth Century, New York 1980.

James Loewen, Lies My Teacher Told Me, New York 1996.

Gray B. Nash, History on Trail, Culture Wars and the Teaching of the Past, New York 1998.

Gary McCulloch, "Privatising the Past? History and Education Policy in the 1990s", British Journal of Educational Studies, Vol. 45, 1, March 1997, 69-82.

Diane Ravitch and Maris A. Vinovskis (eds.), Learning from the Past, New York 1996.

מבחר ספרי לימוד אמריקניים

Daniel J. Boorstin and Brooks Mather Kelley, The History of the United States, New Jersey 1996.

John Arthur Garraty, The American Nation: A History of the United States, New York 1998.

Robert Kelley, The Shaping of the American Past, 2 vols. (Special Teachers' Edition), New Jersey 1982.

Curti Merle and Lewis Paul Todd, Rise of the American Nation, Orlando, New York, Chicago, San Diego, Atlanta, Dallas, 1982.

מבחר ספרי לימוד בריטיים

Sally Senzell Issacs, History of America, The War of Independence 1747-1803, London 1998.

Peter Lane, GCSE History: 1750 to the Present Day, London 1996.

A.J. Patrick, The Making of a Nation 1603-1789, Harmondsworth 1983.

Ross Stewart, The American Revolution, London 2001.

מקורות האיורים:

תמונה בעמוד 95: Published by Evans Brothers Ltd., London UK

תמונה בעמוד 97: Library of Congress, Prints and Photographs Division, [reproduction number LC-USZ64-4600]

תמונות בעמודים 98, 102, 104: אימג'בנק ישראל, גטי אימג'ס

תמונה בעמוד 100: From: History of America: The War of Independence (1747 to 1803), by Sally Senzell Isaacs, Heinemann Library, 1998


ביבליוגרפיה:
כותר: מקובלות עלינו אמיתות אלה: המהפכה האמריקנית בספרי הלימוד בארה"ב ובבריטניה
מחבר: הלוי, טל
שם כתב עת: זמנים : רבעון להיסטוריה
הוצאה לאור : אוניברסיטת תל אביב; מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי; האוניברסיטה הפתוחה
בעלי זכויות: אוניברסיטת תל אביב; מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי; האוניברסיטה הפתוחה
הערות: 1. הרבעון להיסטוריה זמנים נוסד בבית-הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב ביזמתם של הפרופסורים צבי יעבץ, שאול פרידלנדר וחיים שקד בשנת 1979. שנים רבות ערכה את כתב העת ד"ר עדית זרטל, ואחריה ד"ר נעמה שפי, והוצאת זמורה-ביתן הוציאה אותו לאור. החל מגיליון 86 (אביב 2004) יוצא כתב העת בשיתוף פעולה בין בית-הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב, המחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות באוניברסיטה הפתוחה ומרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ובחסות החברה ההיסטורית הישראלית. עורכים את כתב העת מרצים מן החוגים להיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטה הפתוחה, ובראשם פרופסור מירי אליאב-פלדון, ובית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה הוא המו"ל של הרבעון להיסטוריה במתכונתו החדשה.
| גרסת הדפסה | העתק קטע למסמך עריכה | הצג פריטים דומים |

אטלס תולדוט | לקסיקון תולדוט

תולדוט אתר ההיסטוריה מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית