"הגלדיאטור נלחם על שום שאתה נותן בידו כלי זין ומתיר אזיקיו מעליו. כשכלי זין בידו חולם הוא שבן חורין הוא, וזה הדבר שהוא נכסף לו, להחזיק בידו כלי נשק ולחלום שבן חורין הוא. ואז שכלך שלך מוצג כנגד שכלו שלו כי בן תופת הוא, ואתה גם אתה הייה בן תופת כנגדו".

כך מנסה הסופר הווארד פאסט להסביר את מלחמות הגלדיאטורים ולעמוד על מניעיהם של אותם אנשים, שהיו יוצאים לקרב לחיים או למוות עם בני זוגם, כדי לשעשע את ההמון ברומי. הסופר מנסה לרדת לסוף דעתו של ספרטקוס, הגלדיאטור שהעז להרים יד כנגד ממלכת רומי והצליח להוכיח לקברניטיה שאין היא גבירה נעלה כל-כך, כפי שהם חושבים.

מיכאלאנג'לו
"גיבור שבוי" 1514-1516
לובר, פריס.
מרד הגלדיאטורים של ספרטקוס פרץ כאשר שבעים גלדיאטורים מבית - ספר לגלדיאטורים של קפואה, בדרום איטליה, ברחו והתארגנו. עבדים מכל הסביבה החלו נוהרים ומצטרפים אליהם. הם הצליחו להפתיע כמה יחידות רומאיות מקומיות, שנשלחו לדכא אותם. וניצחו אותן ללא נשק. נשקם בא להם מהיחידות המנוצחות. לא ברור איך הצליחו הגלדיאטורים להשתחרר משוביהם אבל ברור שהם לא העזו להתמרד בגלל האימה מפני כוחה של רומי. משנוכחו לדעת שיש עבד שהצליח להשתחרר ואפילו להילחם ביחידות צבא רומיות ולנצחם, דבר לא עמד בפניהם בדרך לחופש.

ספרטקוס היה מקור השראה לא רק למשוררים, לסופרים ולהיסטוריונים, אלא גם לתנועות פוליטיות בנות זמננו. הוא סימל את השאיפה של האדם להיות חופשי ; את המוכנות להקריב לשם כך אפילו את החיים : את הנכונות להיאבק במצב שאינו נוח וקל, אפילו כאשר הסיכויים לנצח אפסיים, ומולך עומד כוח שנחשב בלתי מנוצח.

בעולם הקדום, ובעיקר ביוון וברומי, נחשבו העבדים ל"מכונה מדברת". הפילוסוף היווני בן המאה החמישית אמר שהם היו קרובים יותר לבהמות בית מאשר לבני-אדם והיחס אליהם היה בלתי אנושי.

(לעומת זה, היחס לעבדים בעם ישראל, כפי שהוא מתבטא במקרא, אנושי יותר. העבד משתחרר בתום תקופה של שבע שנים, וחייבים להתייחס בכבוד לעבדים מבני - ישראל.) מספר העבדים ברומי היה עצום ורב, ופעם הציעו בסנאט לסמן את העבדים כדי שלא יברחו. ההצעה נדחתה, מפחד שהסימון יאפשר לעבדים לראות עד כמה רב מספרם, והם ינסו להתמרד.

בסופו של דבר, ספרטקוס לא ניצח את רומי, ומשמעות הדבר היא שהעבדות טבועה עמוק בנפשם של אנשים (כמו שלמד משה רבנו שניסה להמריד את העבריים כנגד המצרים). שכן אחרת, מדוע לא הצטרפו לספרטקוס מאות אלפי העבדים של רומי, אשר ביחד היו יכולים לשנות את פני המערכה?! גדולתו של ספרטקוס הייתה בכך, שהוא נלחם לא רק ברומאים, אלא גם בעבדים עצמם, כדי להוציא אותם לחופשי. אין לנו הרבה מידע על כל מה שהתרחש במחנות העבדים - איך נוצר המרד, איך התקיים, מה היו היחסים הפנימיים בין המורדים לבין עצמם. אבל יש וההיסטוריה מרימה קמעה את המסך, ומראה לנו משהו מאחורי הקלעים.

שנתיים ימים נמשך המרד של ספרטקוס ברומאים - בין השנים שבעים ושלוש עד שבעים ואחת לפני הספירה. ספרטקוס גילה תושיה כמנהיג צבאי וכמארגן. הוא ניצח בעזרת צבא עבדים את צבא רומי המסודר והמנוסה במלחמות, אף - על - פי שבחלק מהקרבות היה צבאו נחות מבחינה מספרית. הוא הצליח לארגן את העבדים ולהלהיב אותם למלחמה. בשלב מסוים של המלחמה חששו הרומאים מניצחון כולל של העבדים על רומי. הם חששו שספרטקוס יכבוש את רומי. צבאו של ספרטקוס הגיע, לפי מקורות מסוימים, למאה ועשרים אלף איש, ולפי אחרים - לארבעים וחמישה אלף איש ואישה. הם לקחו נשק מהרומאים, והשתמשו לצורך הלחימה גם בכלי עבודה ובכלי מטבח.

צבאו של ספרטקוס היה מורכב מלאומים שונים : גאלים, טראקים, גרמנים, יהודים ואחרים. לאומים אלה הובאו מארצותיהם, שנכבשו על - ידי הלגיונות הרומאים, במרוצת מאות השנים שקדמו למרד. ספרטקוס לא הצליח להחזיק צבא מאוחד לאורך זמן. פעמיים התרחשו בצבא ספרטקוס פילוגים על רקע לאומני. מרידה נוספת הייתה כנראה מכוונת כנגד ספרטקוס המורד עצמו. בפילוג הראשון בצבא ספרטקוס פרש ממנו קריסוס, והצטרפו אליו חלק מהגאלים. קריסוס לא הסכים לדרך שבה פעל ספרטקוס, ורצה לפעול ביתר תקיפות כנגד רומי. גדלות רוחו של ספרטקוס התגלתה בעת שבא לעזור לקריסוס שפרש משורותיו, כאשר היה בצרה. צבאו של קריסוס הובס תבוסה קשה, וכל אנשיו נטבחו. דבר זה לא הפריע לשני מצביאים נוספים לפרוש, גניקוס וקסטוס, וגורלם היה דומה - צבא רומי חיסל אותם. ספרטקוס עצמו המשיך להילחם בצבא הרומאי, והביס אותו פעם אחר פעם. בתכניתו של ספרטקוס היה לחצות את איטליה, להגיע להרי האלפים, לעבור אותם, ולשלוח את כל העבדים לחופשי, כדי שיוכלו לחזור לבתיהם.

ספרטקוס האמין בחופש, אך הצבא שהיה איתו לא האמין בכך. העבד והאדון, כל אחד מנקודת מבטו, פוחדים ממצב של "עבד כי ימלוך". הפחד של האדון לא נופל מפחדו של העבד. האדון פוחד שהעבד, שיישלח לפתע לחופשי, ישתלט על אדוניו, וינסה לנקום בו. הפחד של האדון הוא מקור שמחה לעבד - היכולת לנקום, להשתלט על האדון ולעשות לו את מה שעשה לעבד מעורר תקוה ורצון לחופש. ספרטקוס רצה לשחרר את העבדים ולהופכם לאנשים חופשיים, אך העבדים רצו להפוך את האדונים לעבדים שלהם, ובכך להמשיך באותה שיטה. ספרטקוס ניסה להילחם כנגד הרצון הזה, אבל לא הצליח. העבדים קיימו משחקי גלדיאטורים כמו האדונים, והשחקנים היו שרי צבא רומי, שנתפסו בידיהם. העבדים סירבו לצאת לחופשי, לעבור את האלפים ולחזור לבתיהם. בגאליה, בגרמניה ובעוד ארצות, העבדים היו רגילים לתפנוקיה של רומי ולתרבות שהם שירתו. הם לא רצו לוותר עליהן, בלחצם נאלץ ספרטקוס לחזור לאחור.

היסטוריונים רומאים תיארו את העבדים כשודדים, שכל רצונם היה לבזוז, להרוס ולהצית אש. הם לא ראו בהם שוחרי חירות. היסטוריונים אחרים דיברו על רצון העבדים להשתלט על רומי ולכבוש את בירת הממלכה הגדולה.

למעשה, חתר ספרטקוס לחזור לסיציליה. היה לו הסכם עם שודדי הים, והם הבטיחו להעביר אותו לסיציליה. בסיציליה פרץ מרד עבדים זמן מה לפני מרד ספרטקוס, וייתכן שספרטקוס קיווה להקים שם חברה אחרת. שודדי הים לא עמדו בדיבורם, וספרטקוס וצבאו נתקעו בקצה המגף האיטלקי. קרסוס, המצביא הרומי שיצא להילחם בספרטקוס, ניסה לבנות בדרום איטליה חומת עפר ואבן אדירה, באורך של עשרה קילומטר, כדי לחסום את דרכו של ספרטקוס ולשים עליו מצור. ספרטקוס פרץ את החומה והצליח לעבור, אבל גורלו הוכרע דווקא בשל ניצחונו. ספרטקוס ניצח בקרב את הרומאיס שרדפו אותו, אבל במקום להתכונן לקרב הבא, העדיפו חייליו לשתות לשכרה ולחגוג את הניצחון. קרסוס ניצל את המצב, הסתער עם צבאו על צבא העבדים וחיסל אותו.

מספרים שלפני הקרב האחרון ירה ספרטקוס בסוסו האהוב והיקר לו, כדי להראות דוגמה לחייליו שאין הוא מתכוון לברוח משדה הקרב, אלא לעמוד ולהילחם עד הסוף. אבל צבאו הובס וששת אלפים עבדים מורדים נצלבו על הצלב לאורך הדרך מקפואה לרומא.

דמותו של ספרטקוס משמשת השראה לחיפוש אחרי חירות אמיתית, וסיפור המרד שארגן מלמד שהדרך לחירות ארוכה, ואויביה של החירות נמצאים לא רק במחנה הנגדי.

ביבליוגרפיה:

1. תאודור מומסן, דברי ימי רומא, תרגום צ. ויסלבסקי, ד. קלעי, צ.רודי, הוצאת מסדה, תשט"ו.


2. הווארד פאסס, ספטרקוס, ספרית פועלים. 1950.


3. אלכסנדר פוקס, מדינה וחברה ביוון, הוצאת מוסד ביאליק, תשל"ו.