בראשית המאה העשרים ביקרו בסלוניקי, במספר לא קטן, מבקרים שהעלו בספרי מסעות שכתבו את רשמיהם מביקורם בעיר, כמו למשל צ'רלס דיהל (Diel) וסיר גרהם ג'קסון.¹ בין המבקרים בסלוניקי בתקופה זו אנו מוצאים גם מורה יהודי-גרמני צעיר בשם חזקל צבי קלצל (Chaskel Zwi Klötzel), שבא אליה מהמבורג שבגרמניה כדי ללמד את השפה הגרמנית בבית ספר של ארגון "העזרה". מורה צעיר זה היה ברבות הימים לאחד העיתונאים המוכשרים ביותר בגרמניה,² שכתב גם ספרי מסעות³ וספרי ילדים לילדים יהודים.⁴ מאוחר יותר, לאחר שעלה לארץ ישראל היה לעורך בעיתון Palestine Post הידוע כיום בשמו The Jerusalem Post. היו לו בעיתון טורים קבועים, וכן כתב בעיתון כתבות על נושאים שונים ואף תרם מפרי עטו לעיתון היהודי-הגרמני Aufbau.

חזקל צבי קלצל הגיע לסלוניקי בשנת 1911 ושהה בעיר כמורה כשנה או מעט פחות. בשנת 1920 פירסם את ספרו "בסלוניקי", הכתוב בגרמנית פואטית מרשימה, ובו שזר את רשמיו משהותו בעיר.⁵ "בסלוניקי" נכתב על פי הסוגה של ספרות המסעות, סוגה שהיתה אהובה מאוד בתקופתו על הקוראים⁶ ועל המחבר כאחד.⁷

קלצל כתב את "בסלוניקי" במבט לאחור, לאחר שחזר לגרמניה ולאחר מלחמת העולם הראשונה שבה השתתף כחייל.⁸ הספר כתוב בגוף ראשון ומספר על הרפתקאותיו של המחבר בעיר.

כמו רוב ספרי המסעות⁹ מתחלק גם "בסלוניקי" לשלושה חלקים. החלק הראשון מספר כיצד מגיע מורה יהודי-גרמני צעיר מהמבורג שבגרמניה לעבוד בבית ספר בסלוניקי שבלבנט, מקום כה מרוחק וזר לו; כמו כן מתאר החלק הראשון של הספר את הרפתקאותיו של המחבר ברכבת המובילה אותו מהמבורג לסלוניקי. החלק השני של הספר הוא תיאור החיים היהודיים המיוחדים במינם בעיר סלוניקי, והוא החלק החשוב ביותר בספר עבור הקורא היהודי. החלק השלישי של הספר הוא החלק הקצר ביותר, והוא מספר על פרידתו של המחבר מן העיר וחזרתו לגרמניה.

בסיום הספר מביע המחבר את הרגשתו כי לעולם לא יחזור לראות את סלוניקי היפהפיה והמיוחדת, הרגשה שאכן התגשמה במציאות. קלצל אמנם נסע למקומות אקזוטיים רבים, כמו הודו ופרס ואפילו קוצ'ין, אך לסלוניקי לא חזר מעולם. מעניין לציין כי למרות שקלצל לא חזר לסלוניקי בגופו, הרי במאמרים אחדים,¹⁰ ואף בספר ילדים נוסף שכתב, כשכבר היה בארץ ישראל, שב וחזר לעיר.¹¹

"בסלוניקי" הוא אחד הספרים היחידים שנכתבו על העיר סלוניקי בראשית המאה העשרים על ידי יהודי, והוא שם את הדגש בחיים היהודיים המיוחדים במינם בעיר, חיים יהודיים שהיו יוצאי דופן בין כל הקהילות היהודיות בעולם. הספר, שנכתב לפני השריפה הגדולה שהתחוללה בעיר בשנת 1917 ושכילתה את רוב בתי היהודים, הוא מסמך חברתי והיסטורי חשוב ביותר המתאר את החיים היהודיים בעיר בסוף התקופה העות'מאנית.

קלצל הצעיר, שבא מאירופה המערבית, מגרמניה, ראה בחיים היהודיים המיוחדים שהתנהלו בסלוניקי דבר יוצא דופן ואקזוטי, אולם גם דבר שיש בו תקווה לעתיד העם היהודי, כפי שאראה להלן – לכן הוא מתאר בהרחבה את החיים היהודים בעיר ואת היהודים המיוחדים שחיו בה. במאמר זה נראה כיצד ראה קלצל, ציוני צעיר שבא מאירופה המערבית, את העיר, את תושביה היהודים ואת חיי התרבות היהודיים שבה.

לחלקים נוספים של המאמר:

סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים (פריט זה)
סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים: העיר סלוניקי
סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים: השבת בסלוניקי
סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים: בית הספר היהודי של חברת "עזרה"
סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים: החיים החברתיים בסלוניקי
סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים: אישים יהודיים בסלוניקי
סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים: סיכום

הערות שולים: 

• אני מודה לרשות הלאומית ללדינו, למכון לחקר יהדות סלוניקי ולאינג'ינר רוסו העומד בראשו על תמיכתם במחקר זה.

1. ראו: דיהל; ג'קסון.
2. תחילה עבד קלצל בעיתון הנוער היהודי "בר כוכבא" (Bar Kochba Blätter) ואחר כך כמוציא לאור של העיתון; לימים עבד כעיתונאי ביומון Berliner Tageblatt. עד מהרה נעשה קלצל לעיתונאי ידוע בגרמניה. כשנסע לפרס כתב משם את רשמיו בכתבות מלאות הומור, שהיו שונות מהכתבות על מסעות שהתפרסמו בעיתונים בזמנו, ובזכותן זכה גם במישרה במערכת של העיתון Berliner Tageblatt. אחר כך נשלח מטעם עיתון זה לארצות אחרות, שעורך העיתון, תאודור וולף (Theodor Wolff) , היה מעוניין לתארן לקוראיו. בין הארצות שקלצל נסע אליהן היו הודו, אפגאנסתאן, רוסיה, מקסיקו, צפון אמריקה ודרומה, ארצות סקנדינביה וגם ארץ ישראל. על קלצל היה לכתוב את רשמיו ממסעותיו כדי לספק את קהל קוראי העיתונים שהיה צמא לסיפורי מסעות, והוא העלה על הכתב את רשמיו מנסיעותיו ברשימות עיתונאיות וגם בספרי מסעות.
3. קלצל שלח ידו גם בכתיבת ספרי מסעות. ספר המסעות הראשון שכתב הוא הספר In Saloniki, שנכתב גרמנית ויצא לאור בברלין בשנת 1920 על ידי ה-Jüdischer Verlag, בסדרה מיוחדת לבני הנעורים: Jüdische Jugendbücher. בשנת 1925 יצא לאור בהמבורג ספר מסעות אחר של קלצל, בשם Die Strasse der Zehntausend. הספר נכתב בעקבות מסעו ככתב מסקר מסעות עם המשלחת להודו של Schmude, מסע שראשיתו בווינה וסופו בפרס. מפרס כתב קלצל כתבות שהפכו אותו לכתב מן השורה הראשונה (וראו לעיל, הערה 2). בשנת 1930 יצא לאור בלייפציג ספר מסעות נוסף של קלצל, והוא Indien im Schmelztiegel. ספר זה נכתב בעקבות שהייתו של הסופר בהודו ובציילון מטעם העיתון הגרמני Berliner Tageblatt. במהלך מסעו להודו אף ריאיין קלצל את מהטמה גנדי. חלקים מהספר על הודו הופיעו כפרקים בעיתון Berliner Tageblatt. לצורך הכנת ספרו עיבד קלצל מחדש את רשימותיו העיתונאיות ושיכתב אותן. בשנת 1936 ביקר קלצל בקוצ'ין. פרי ביקור זה היה הספר Anjuvanam: Bericht über eine Reise zu den Schwarzen und Weissen Juden in Cocnin (Indien), ועניינו יהודי קוצ'ין והביקור בה; הספר יצא לאור על ידי Nekudah Verlag, Mukaeevo, בשנת 1938. בשנת 1937 יצא לאור בתל-אביב ספר קטן בעברית על ארץ ישראל המחזיק עשרים עמודים טקסט ועוד עשרים ושמונה תמונות – הטקסט משל קלצל ואילו את התמונות אסף י' גלעזר; הספר נקרא "על פני הארץ ספר-תמונות מארץ-ישראל", ובגרמנית: Blick auf das Land: Neue Palaestina – bilder Ausgewaehlt von J. Galezer mit einer Einführung und begleitenden Texten von C.Z. Klötzel
4. בשנת 1920 יצאו כמה מספרי הילדים שכתב. האחד הוא ספר המסעות In Saloniki, שנכתב לבני נוער יהודים (ראו הערה 3). בשנה זו הופיעה מפרי עטו של קלצל גם האגדה "Der Lichtsieder und sein Gast" – זהו סיפור על אליהו הנביא הממלא את בקשתו של יהודי מאמין. אגדה זו הודפסה בספר Drei Legenden (שלוש אגדות חז"ל), שיצא לאור בברלין על ידי ה-Jüdischer Verlag, וצורפו לה שני סיפורים: האחד של מרטין בובר והשני של הלן חנה כהן. כן יצא בשנה זו ספרו: Moses Pipenbrinks Abenteuer: Die seltsamen Erlebnisse eines Kleinen judischen Jungen, (הרפתקאות משה פיפנברינקס – חוויות נדירות של ילד יהודי קטן) על ידי Welt Verlag. קלצל הוציא גם, יחד עם היינריך לוי (Heinrich Loewe) ומ' שטיינהרט (M. Steinhardt), ספר לילדים יהודים בשם Das Jüdische Jugendbuch (ספרי יהודי לבני נעורים), הכתוב לפי המתכונת שנכתבו בה ספרים לילדים גרמנים; בספר כמאה מתניות וסיפורים רבים.הספר יצא במהדורה מהודרת על נייר משובח. קצל הוציא עיתון לבני הנעורים היהודים בשם Bar Kochba, שהופיע כחוברת בהמשכים. כן כתב ספר, שהוא סיפור על קרון רכבת שסימונו BCCü, שאויר בידי הנס בלושק (Hans Baluschek), ויצא בשנת 1922 על ידי ה-Welt Verlag. הספר הודפס פעמים מספר וזכה לביקורות יוצאות מן הכלל (הסקירה על מספרי הילדים של קלצל מתוך כתבתו של גוטגטרוי, בג'רוסלם פוסט, מאי 1951. אני מודה לארכיון ג'רוסלם פוסט על שהעמיד לרשותי את קטעי העיתונות של הסופר חזקל צבי קלצל ואת קטעי עיתונות שנכתבו עליו.) בשנת 1938 הוציא קלצל לאור את "קולומבוס איש תל-אביב", ספר קטן לבני הנעורים, בניקוד, ובציורים מאת נחום גוטמן. הספר מספר על נמל תל אביב ועל הדייג סעדיה בנבנישתי. סעדיה, שהיה דייג בנמל תל-אביב, היה תלמידו של קלצל בסלוניקי. הפגישה בנמל תל-אביב בין המורה לשעבר לתלמידו השובב לשעבר, הזכירה לקלצל את הזמן שבילה בסלוניקי כמורה לגרמנית, ובספר שבים ועולים זכרונותיו מהעיר ומתלמידיו השובבים שלא שלחם.
5. הספר יצא במהדורה לבני הנעורים, אך אין הוא כתוב בדרך מתיילדת או בשפה ילדותית כלל ועיקר – נהפוך הוא. כנהוג עד לסוף המאה הי"ט ותחילת המאה הכ' מכוון ספר שנכתב לבני הנעורים לא רק לנוער, אלא גם למבוגרים ולכל בני המשפחה, והסופר היה צריך לענות על דרישות שני הקהלים האלה וראו שביט, עמ' 55. ביתר פירוט אדון בכך במקום אחר.
6. במאה העשרים, בין שתי מלחמות העולם, פרחו ספרי המסעות. מקצת הספרים שנדפסו בראשית המאה היו פופולריים גם בשנות העשרים והשלושים שלה, שספרות המסעות היתה בהן הצורה הספרותית החשובה ביותר בין הצורות הספרותיות. באנגליה החלו לפרסם כרכים קטנים בסדרה של "Travelers Library), ובין 1926 ל-1932 היו בסדרה זו מאה ושמונים כותרים והיא יצאה לאור בלמעלה ממיליון עותקים. הכרכים היו קטנים, בגודל חמישה על שבעה אינטשים, ונכרכו בכריכה כחולה ועליה הדפס מוזהב; הסדרה עוצבה להיות מתאימה לגודל כיסו של הנוסע. בשנת 1929 היו בסדרה מספר רב של כותרים (וראו פאסל, עמ' 59-58).
   סדרה פופולרית אחרת של ספרות המסעות בשנות השלושים היתה סדרה של מדריכים בשם "Things Seen". היו אלה ספרים על סין ועל יפן, על מצרים ועל יוון, על נאפולי ועל סיציליה, על פלסטינה ועל קונסטנטינופול, והסגנון שבו נכתבה היה חי ומושך. על הכריכה שלהם הודפס לוח שנה ובו היו מסומנים החודשים המתאימים למסעות בארצות השונות. גודל הספרים היה גם הוא במתכונת ספרי כיס.
   סדרה אחרת יצאה בלייפציג, בהוצאת ברנהרד טאוכניטץ (Bernhard Tauchnitz), כספרי הכיס באנגלית, וניתן היה להשיגם כמעט בכל תחנות הרכבת באירופה. הסדרה החלה להופיע בשנת 1837. טאוכניטץ קנה מסופרים בריטיים ואמריקנים שכתבו ספרי מסעות את הזכויות על ספריהם, ופירסם אותם באירופה. הוא פירסם ספרי מסעות של יותר משש מאות סופרים אנגלים ואמריקנים, כולם בכריכה ירוקה. סדרה נוספת היא סדרת המדריכים של קרל בדקר (Karl Baedeker), שהחל את מפעלו בשנת 1829, והוצאתו המשיכה להוציא ספרי מסעות ומדריכים עד שנת 1944, השנה שבה הופצצה לייפציג. ספרי המדריכים של בדקר הדגישו מה ניתן לראות וללמוד במקומות השונית (וראו פאסל, שם, עמ' 62-60).
   בגרמניה היתה תחייה לספרות המסעות בתחילת המאה העשרים, בעיקר בשל המצב הכלכלי הטוב שלאחר שנת 1896. גם עיתונים חשובים כגון Berliner Tageblatt החלו לפרסם סיפורי מסעות. העיתון Freie Buhne, שהחל משנת 1894 נקרא Die Neue Deutsche Rundschau, פירסם בצורה סדירה, משנת 1904, ספרות מסעות – מכתבים, סיפורי מסעות וזכרונות. סדרות אלו נכתבו בידי נוסעים וגם בידי כתבים מיוחדים שעשו בשליחות העיתונים הגדולים בפריז ובלונדון, ואף באמריקה וביפן. לעתים אף שלחו כתבי העת והעיתונים האלה כתב למסע ארוך ורחוק יותר. גם עיתונים וכתבי עת קטנים פרסמו ספרות מסעות, והדבר מעיד על העניין ההולך וגובר בסוגת המסעות אחרי 1903. טבלה שמובאת בעבודת הדוקטור של בוגוסבלג'ביק, עמ' 274, מצביעה על העלייה בפופולאריות של סוגת ספרות המסעות בגרמניה. לפי טבלה זו, בשנת 1890 נדפסו 18,875 ספרי מסעות; עם השנים הלך המספר וגדל, ובשנת 1914 פורסמו 29,308 ספרי מסעות.
   לא רק העיתונים אלא גם המו"לים שפעלו בגרמניה בתחילת המאה העשרים החלו לחפש אחר אנשי ספרות הכותבים ספרי מסעות. מו"לים חשובים כגון פישר החלו להוציא ספרי מסעות, ומשנת 1908 עד שנת 1914 הוציא פישר סדרה של ספרי מסעות, שרובם נמכרו היטב. פישר עודד את הסופרים הכותבים ספרי המסעות בדמי קדימה, ויעץ להם לנסוע לארצות שונות ולכתוב על חוויותיהם. ההתעניינות הרבה של פישר בספרי המסעות היא עדות להפיכתה של סוגה זו לפופולארית ביותר. ספרות המסעות בגרמניה הגיעה בשנים 1933-1918 לפריחה שלא ידעה קודם ולא לאחר מכן (שם, עמ' 73-72). ספרות המסעות שהוזמנה בידי המו"לים מאת כתבים שנשלחו לארצות שונות על חשבונם לא היתה תמיד ברמה נאותה (שם). ספרות המסעות בתקופה זו היא סובייקטיבית מאוד, והספר, כבעבר, נכתב בגוף ראשון.
7. וראו לעיל, הערה 3.
8. בשנת 1914 הצטרף קלצל לשורות הצבא (על פי "תל-אביב"). במלחמת העולם הראשונה שירת בחיל הקשר הגרמני והוצב בלאון (Laon) שבצרפת (פלסטיין פוסט, מ-24 במאי 1940: ("I remember Laon" . קלצל סירב להשתתף בקורס קצינים – לטענתו, אם יהודי לא יכול להיות קצין בצבא הגרמני בימי שלום אל לו להיות קצין בימי מלחמה, ופנה ללמוד בקורס למתורגמנים (על פי גוטגטרוי).
9. ספרי המסעות השונים בנויים משלושה חלקים: היציאה לדרך, המסע עצמו והחזרה הביתה. הסיפור מתחיל בהתרגשות ובציפייה שלקראת המסע שכה חיכו לו; הדרך היא החלק המרכזי, סוד קסמה של עלילת המסע. הדרך והסכנות הטמונות בה הן שרשרת הרפתקאות ואירועים בלתי צפויים הקורים לנוסע והם יסודות חשובים במבנה הספרותי. אליהם מיתוספים גם עימותים עם דמויות חדשות המתחלפות כל הזמן, עם מקומות חדשים ועם אירועים שונים. לצד האירועים וההרפתקאות שעברו עליו, הכותב מתאר את הארץ עצמה, את הגאוגרפיה, הצמחייה והארכיטקטורה שלה, ומדבר מעט גם על ההיסטוריה שלה. סיפור המסע מתמקד בארץ, כשהארץ היא אמצעי להתקדמותו של המסע מזה ואמצעי להעצמת חוויותיו של הנוסע מזה (וראו ברלוביץ, עמ' 362). החלק האחרון של ספר המסע מגולל את סיפור חזרתו של הכותב אל ביתו. כמו ברומנס גם בספר מסעות נכרך מעין מיתוס של גיבור העוזב את ביתו, ולאחר שעבר חוויות נפלאות הוא שב הביתה, למקומו ולחברתו. ספר מסעות שבו אין הכותב חוזר לביתו, אינו מספק את הקורא (ואיינו פאסל, עמ' 208).
10. סלוניקי שבה ועולה גם בכתבה קצרה שכתב קלצל בפלסטיין פוסט – ראו "תל-אביב". כתבה זו, שנכתבה עם פלישת הנאצים ליוגוסלביה וליוון באפריל 1941, היא מעין תמצית ספרו "בסלוניקי". בכתבה מדבר קלצל על העמים השונים שאכלסו את העיר ומדגיש כי למרות ריבויים העיר היתה עיר יהודית. סלוניקי שבתחילת המאה דמתה בעיניו לתל אביב בשנת 1941. קלצל חוזר ומספר על יהודי סלוניקי שהיו בעיקר סוחרים ובעלי מלאכה; מדבריו ניכר גם כי רושם רב עשו עליו היהודים ששלחו ידם במלאכות הדורשות כוח גופני רב כגון סבלות ודייג, שהיו מקצועות יהודיים בסלוניקי. כמו כן מספר קלצל בכתבה זו על בית הספר של "עזרה" שבו לימד ועל הקשרים של סלוניקי עם ארץ ישראל. המאמר מסתיים בהבעת שמחה על שעלה בידי יהודי סלוניקי לצאת מן העיר קודם שנכנסו עליה הנאצים. לימים התברר שקלצל שמח לשווא.
11. קלמבוס איש תל-אביב – ראו לעיל, הערה 4.