בספרו "בסלוניקי" מזכיר המחבר כמה אישים חשובים בקהילה בזמנו. אישים אלה ידועים גם ממקורות אחרים, אך בספר "בסלוניקי" הם מתוארים מזווית ראייה אישית מאוד ובלתי ידועה. כך למשל מתואר המחנך ד"ר יצחק אפשטיין, שבא מארץ ישראל לסלוניקי כדי לנהל את בית הספר של "תלמוד תורה", והביא עמו שיטות לימוד חדשות שפיתח, ובמיוחד שיטות חדשות ללימוד השפה העברית. קלצל מדגיש שהוא רוצה להביא את דבר פועלו של ד"ר אפשטיין המחנך המהולל לידיעת הציבור היהודי הרחב, שאינו מכיר אותו ואינו יודע על אודותיו, ולכן הוא כותב עליו בספר:⁶⁵

ה"תלמוד תורה הגדול"⁶⁶ מיוצג על ידי מנהלו, יצחק אפשטיין.⁶⁷ כל הרואה אותו נזכר מיד בבן ארצו הגדול, טולסטוי. מסופקני אם יש עוד אדם שמתאים להיות היום "שליח" (אפוסטל) מודרני כמותו. בצרכיו האישיים אפשטיין הוא אדם צנוע מאין כמוהו (מי ראה אותו אי פעם במקטורן בעל גזרה אירופית?) נראה שהוא דורש מהחיים רק דבר אחד: עבודה, עבודה ללא ליאות. תבוא אליו מתי שתרצה, תמיד הוא עובד. בתום יום הלימודים בבית הספר יושב האיש הזה, בעל הראש הפילוסופי המופלא, שכבר שיבחו אותו בפניי קודם שהכרתיו וכותב מאמר פדגוגי לכתב העת "החינוך", עיתון פדגוגי היוצא בפלסטלינה בשפה העברית, או עובד על טיוטה של ספר לימוד לעברית מודרנית.

תמיד הוא מבקש ללמוד משהו חדש או להכיר דברים חדשים. אני זוכר שפעם הראיתי לו את ספרו של רודולף אויקן Wert und Sinn des menschlichen, (Rudolf Eucken) Lebens (ערכם ומובנם של החיים האנושיים).⁶⁸ לדבריו היה קורא ברצון את הספר, אך מצפונו אינו מרשה לו לעסוק בדברים שאינם נוגעים ישירות לעבודתו העצומה. אולם היתה לו עצה: "אתה תקרא את הספר ותספרלי מה כתוב בו", אמר.

יסלח לי הקורא של שסטיתי כה רחוק מן הנושא. אולם יצחק אפשטיין הוא בוודאי אחד החלוצים האדירים שלנו שם בדרום (כרגע אפשטיין שוב בארץ ישראל). חבר המורים העברים רואה בו דוגמה ומופת שאי-אפשר להשיג, והאוכלוסייה של סלוניקי רואה בו את מלכה הבלתי מוכתר. ומאחר שהוא מקדם את משימתו יקרת הערך כל כך בצנעה אין איש יודע דבר עליו. אך למרת זאת סבורני שחשוב מאוד שכל היהודים ידעו אילו אנשים עוסקים שם בדרום בבניין יהדות חדשה. יצחק אפשטיין הוא אחד הנסיכים שבהם.⁶⁹

קלצל מספר מעט גם על דוד יצחק פלורנטין, אחת הדמויות הבולטות בקהילת סלוניקי בזמנו, מראשי התנועה הציונית ועורך של מספר עיתונים. פלורנטין היה חבר גם בחבר הנאמנים של בית הספר של חברת "עזרה":⁷⁰

אולם יש בינינו גם בני אדם אחרים בעלי מזג ורוחניות מתונים יותר מן האיש בעל פני הנביא. למשל מר פלורנטין,⁷¹ העורך הראשי של האב'יניר⁷² ושל טריבונה ליברה,⁷³ שהוא החבר הפעיל ביותר בין כל החברים הפעילים של חברת "עזרה". מי שרוצה לדמיין אותו לעצמו יחשוב על האדון התורכי הנמוך, שנשא בקונגרס הציוני בהמבורג את ההרצאה על מצבם התרבותי של יהודי תורכיה. לאדון פלורנטין זה חייבת במיוחד אגודת ההתעמלות היהודית תודה מיוחדת, כי הוא יחד עם עמיתו ברזילי הם הרוח החיה של "חברה להתעמלות"⁷⁴ מכבי בסלוניקי" שליד "ההתאחדות היהודית להתעמלות מכבי".⁷⁵ לעומת אפשטיין, אדון פלורנטין הוא הפוליטיקאי, אדם החיים הפומביים. כאשר שמעתיו בפעם האחרונה בסלוניקי הוא דיבר על הצורך לייסד ספרות של חוברות בספניולית שתעסוק בבעיות יהודיות מודרניות. למרבה הצער מצבם של היהודים דוברי ספניולית אינו טוב בתחום זה. וגם אם העיתונים של פלורנטין שמו להם למטרה לדווח בלהט על כל מה שקורה בעולם היהודי, הרי אף אחד אינו משוכנע יותר מפלורנטין עצמו שהדבר רחוק מלהספיק.⁷⁶

למורה להתעמלות, מר פרדו, שהכניס חידושים רבים בהוראת החינוך הגופני וחיזק את התודעה הציונית והעברית בסלוניקי, מקדיש קלצל מקום נכבד, ומתארו בצורה חי במיוחד:

אחד חסר עדיין אצל שולחננו, אולם הוא כבר משתולל במעלה המדרגות. שמעו, האיש רעב! הוא מזמר כבר בחוץ בקול את שם המאכל האהוב עליו, לפי המנגינה של "דויטשלנד איבר אלעס" Deutschland uber Alles] – גרמניה מעל לכול]: "קאלאב'אסה, קאלאב'אסה, קאלאב'אסה, קאלאב'ס!".⁷⁷ ראו! דניאל טס מרוב להיטות. בום! נפתחת הדלת ו"בשלום" קולני נעשית כניסתו לאולם. הוא האיש הנהדר ביותר, העליז ביותר, הזקוף ביותר בסלוניקי, שמחתם של כל הצעירים והזקנים כאחד. זהו אדון פרדו, המורה להתעמלות המפורסם של "מכבי".⁷⁸ הוא לוחץ את ידו של כל אחד לשלום באופן שהיו רוצים לצעוק מרוב כאב, חובש עוד יותר בשיפוע את הפ'ז על ראשו, חובט בי מתחת לשולחן, מקלל את דניאל, ומתגאה בגרמנית שלו, "ארר קלצעל" [במקום "הר קלצל"], הוא קורא לי. אחר כך יספר לי על מינכן ויהלל את הבירה הטובה שלה...⁷⁹

קלצל מספר על הגברת יונינה כהן-כהנוביץ' שיסדה את גן הילדים העברי בסלוניקי, וגם כאן הוא מוסיף פרטים חדשים. הוא מתאר אותה כאשה בלונדינית קטנה ויפה, שהיה לה קהל מעריצים גדול.⁸⁰ בתחילת דרכה בסלוניקי היו לה קשיים מרובים כאשר רצתה לפתוח גן ילדים עברי, אך למרות זאת לא נפלה רוחה עד שהצליחה במשימתה בעזרת הרב הראשי של סלוניקי, הרב יעקב מאיר:

האשה בהירת השער מתקרבת אלינו, ונודע לנו כי היא מנהלת גן הילדים, הגברת יונינה כהן-כהנוביץ. מכיוון שהיתה פנויה לשעה קלה מספרת היא לנו כיצד הגיעה לסלוניקי וכיצד עלה בידיה להקים שם גן ילדים עברי.

כנערה צעירה גדלה ברוסיה, ועברה שם את כל האימים והמוראות של החיים היהודיים. כן, בזמן הפוגרומים היתה חברה באירגון ההגנה העצמית היהודי ולבושה בבגדי גבר לחמה צד בצד עם האנשים הצעירים של המקום. לימים נסעה לירושלים למדה בסמינר של "חברת עזרה של יהודי גרמניה". אחר כך עברה לברלין כדי לעמוד במבחנים לקבלת התואר "גננת" בבית פרבל.⁸¹

בשובה לירושלים הטילו עליה פתאום מטעם חברת "עזרה" לעבור לסלוניקי ולהקים שם גן ילדים עברי. בסלוניקי לא הכירה איש ובעיקר לא ידעה לדבר ספניולית. למרות זאת לא נפלה ברוחה והחלה למלא את המשימה שהטילו עליה. חבריה ומלוויה היחידים היו שני כלבים קטנים, שהביאה עימה לסלוניקי. כלבים אלו התחבבו אחרי כן על כל ילדי הגן.

בסלוניקי נתקלה הגברת יונינה ברוח עוינת מאוד. האנשים לא רצו לדעת מהשפה העברית כי לא יכלו להבין איזו תועלת תצמח להם מידיעת שפה זו. ואם כבר הבינו שנערים צריכים ללמוד קצת עברית לא יכלו לתפוס למה צריך להקנות את השפה הזאת גם לנערות. הורים העדיפו לשלוח את ילדיהם לבית ספר של "כל ישראל חברים", שם למדו הרבה צרפתית ודברים מעשיים אחרים. הם לא רצו כי בניהם יהיו כולם "רבנים" – כך אמרו.

אבל רוחה של הגברת יונינה לא נפלה. היא שכרה אולם והחלה לחפש תלמידים. אך בתחילה מצאה רק תמיכת מועטה. אף קרה שאנשים גילו כלפיה יחס עוין, כמעט שהתייאשה מלבצע את משימתה כאשר בא לעזרתה אדם שהיה אהוב ומכובד על כל העיר ושנתנה בו אימון מלא. זה היה החכם באשי [הרב הראשי], יעקב מאיר,⁸² ישיש מופלג,⁸³ שלא רק הקהילה בסלוניקי רחשה לו כבוד, אלא היו לו מוניטין רבים גם בממשלה התורכית בקושטא. כאיש ירושלים היה תוך נלהב של השפה העברית. וככה הופיע יום אחד אצל הגברת יונינה והביא אליה את נכדתו כתלמידה הראשונה בגן העברי. אנשים מכובדים אחרים הלכו בעקבותיו. מה שנראה בתחילה כבלתי אפשרי הפך מהר מאוד למציאות. הגן העברי בסלוניק פרח והיה במהרה למוסד האהוב ביותר על יהודי סלוניקי.⁸⁴

בעלה של יונינה, לויצ'קה כהן, היה מנהל בית הספר העברי בסלוניקי. בית הספר העברי נוסד רק לאחר שהיה מספר ראוי של ילדים שלמדו עברית בגן הילדים העברי, שיכלו להבין את הלימודים מתחילת בואם לבית הספר.⁸⁵

לחלקים נוספים של המאמר:

סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים
סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים: העיר סלוניקי
סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים: השבת בסלוניקי
סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים: בית הספר היהודי של חברת "עזרה"
סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים: החיים החברתיים בסלוניקי
סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים: אישים יהודיים בסלוניקי (פריט זה)
סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים: סיכום

הערות שוליים:

65. שם, עמ' 83.
66. ה"תלמוד תורה" נוסד בשנת 1520 על ידי גולי ספרד ופעל במשך ארבע מאות שנה, והיה זה מוסד הפאר של הקהילה. באו אליו תלמידים יהודים מרחבי האימפריה העות'מאנית ומאיטליה. תכנית הלימודים שלו היתה מגוונת מאוד. למדו שם תלמוד, מקצועות עבריים וגם לטינית ויוונית, רפואה, אסטרונומיה ומדעי הטבע – ראו גרבר, עמ' 169. במאות הט"ז והי"ז היה ה"תלמוד תורה" בסלוניקי, לפי עדות בני התקופה, המוסד החשוב ביותר בעולם היהודי – ראו מולכו, בית אולפנא, עמ' 61-60. גם לאחר מכן המשיך המוסד להיות המפעל החינוכי המרכזי והחשוב ביותר של הקהילה. בשנת 1859, כתוצאה מהידלדלות הקהילה, היה מצבו בכי רע. העסקן ד"ר משה אלאטיני נחלץ לעזרתו והביא את הרב יוסף ליפמן משטרסבורג לנהלו, וייסד קופה בשם "חסד עולם" להחזקת המוסד. אולם חוגים קנאים בעיר המאיסו על המנהל את ישיבתו בעיר והוא עזבה. בשנת 1880 הביא ד"ר אלאטיני את הרב המורה משה יעקב אוטולנגי מליוורנו, והוא הפיח רוח חדשה ב"תלמוד תורה". עם מותו של המנהל בשנת 1900 נשאר המוסד ללא מנהל. בשנת 1908 השפיע קומץ אנשים לאומיים על הוועד המפקח של ה"תלמוד תורה" להעמיד בראש המוסד את הפדגוג הדגול יצחק אפשטיין מארץ ישראל, מיוצרי השיטה "עברית בעברית". אפשטיין הפיח חיים חדשים במוסד הגדול, בעזרת שיטות חינוכיות שהיו נהוגות בארץ ישראל, העמיק את החינוך הלאומי והכניס מקצועות חדשים כגון שירה והתעמלות. הוא עצמו לימד בכיתה העליונה את כל המקצועות, אירגן מסיבות וחגיגות וערך טיולים בהרים שמצפון לעיר. לפני מלחמת העולם הראשונה היו בבית הספר "תלמוד תורה" כיתות מקבילות רבות, עשרות מורים ויותר מאלף תלמידים, וראו: י' עוזיאל, מוסדות, עמ' 74; בנבנישתי, זכרונות, עמ' 90-85.
67. ראו: קלוזנר, עמ' 250; סאיאס, עמ' 261-259.
68. רודולף כריסטוף אויקן (נולד בשנת 1846 ומת בשנת 1926) היה פילוסוף, סופר ובעל פרס נובל לספרות לשנת 1908. על חייו ופועלו ראו למשל באנציקלופדיה העברית, א, טורים 820-819.
69. בסלוניקי, עמ' 83-82.
70. וראו גם: "תל-אביב"; ב' עוזיאל, דוד פלורנטין, עמ' 266.
71. דוד יצחק פלורנטין נולד בסלוניקי בא' בתמוז תרל"ד (1874) ונפטר בתל-אביב בג' באב תש"א (1941). בשנת 1897 נקרא לערוך את העיתון "איל אב'יניר", שהיה בטאונם של החוגים הדתיים והלאומיים. הוא היה גם עורך השבועונים הלאומיים הציוניים "ריב'יסטה פופולאר" ו"טריבונה ליברה"; שלושת העיתונים היו מבצר נגד ההתבוללות. דוד פלורנטין יסד את האגודה "קדימה", שהיתה אגודה ציונית והקנתה שפה ותרבות עברית. במשך שנים רבות עמד בראש הפעולה הציונית בסלוניקי ובתורכיה, וכל חייו היו קודש לתנועה הלאומית. בגלל סכנת מאסר נאלץ לעזוב את סלוניקי ועבר לבריטניה, שם מילא תפקיד במשרדי ההנהלה הציונית. בעיני יהודי סלוניקי היה דוד פלורנטין סמל הכמיהה לשיבת ציון ולכן כונה "דוד פלשתינה" [דוד פליסטינה]. אחת-עשרה פעמים ייצג דוד פלורנטין את ציוני יוון בקונגרסים הציוניים. בשנת 1933 הגשים את חלומו ועלה לארץ ישראל – ראו עליו: ראובן, עמ' 90; ניצני, עמ' 253; ב' עוזיאל, דוד פלורנטין, עמ' 267. כן ראו הטל, יהדות יוון, מס' 1283.
72. איל אב'יניר (העתיד), החל להופיע בכ' בכסלו תרנ"ח (16 בדצמבר 1897). העורך הראשי היה דוד פלורנטין. בתחילה היה שבועון ויותר מאוחר היה לעיתון יומי. לעיתון היה משימה לאומית ציונית; הוא מסר לקוראיו על ההתפתחות הציונית ועל פעילותו המדינית של הרצל. על העיתון על העיתון ראו: גאון, עמ' 13; מולכו, עיתונות, עמ' 103; בנבנישתי, יהודי שאלוניקי, עמ' 143.
73. צריך להיות La Tribuna Libera – הבמה החופשית. היה זה עיתון ציוני שעורכו היה דוד מטלון והשתתף עימו גם דוד פלורנטין, על עיתון זה ראו: גאון, עמ' 60; מולכו, עיתונות, עמ' 106. ב"תל-אביב" מוסיף קלצל פרטים על עיתונו של פלורנטין, "איל ליבראל", ואומר כי אם הוא זוכר היטב העיתון נדפס בציוד מיושן: חמאל היה צריך לסובב את גלגל המדפסת במשך שעות כדי להדפיס את אלפי העותקים של העיתון.
74. כך כתוב בתעתיק לועזי.
75. ב"מכבי" התנהלה ליד הפעילות הגופנית גם פעילות ציונית עניפה. על "מכבי" ראו ונציה, אגודת מכבי, עמ' 117-116.
76. בסלוניקי, עמ' 84.
77. כלומר דלעת.
78. אהרון פרדו שימש מורה ב"מכבי". עם בואו לסלוניקי התחיל פרק חדש ונפלא בחיי האגודה. כשהוזמן יצחק אפשטיין לנהל את ה"תלמוד תורה הגדול" בעיר הוא רצה, בין יתר החידושים שהנהיג, להקצות שעות מספר בשבוע לחינוך גופני, ולשם כך חיפש מורה מוכשר. אהרון פרדו הומלץ לו כמורה מתאים, ופרדו הסכים לשמש מורה להתעמלות. אהרון פרדו החל ללמוד בשלהי 1909 וחולל תמורה ביחס להתעמלות בין יהודי סלוניקי; הוא החדיר את הרעיון שספורט וחיזוק גופני של הנוער היהודי הוא מכשיר לאומי רב ערך. פרדו שפע תמיד חדוות חיים ויוזמה, והיה אהוב על חניכיו שקראו לו "איל מאיסטרו" (המורה). אהרון פרדו התייחס לתפקידו ברצינות רבה, עבד קשה בהתלהבות ובשיטתיות והצליח לגבש בתוך זמן קצר קבוצת מתעמלים שהופיעו בפומבי בתרגיליהם המגוונים. ההופעות הפומביות הספוגות רוח לאומית של חברי האגודה, שנילוו אליהן שירים בעברית ובספרדית שהוא לימד, והחדרת פקודות בעברית הביאו גם הם להצלחת עבודתו. וראו רקנטי, עמ' 280. פרדו היה מורה מעולה ואישיות מיוחדת במינה. אל שיעוריו נמשכו מאות צעירים. בנשפים שנערכו ניגן אהרון פרדו במנדולינה. הוא הכניס לאגודה סוגים מרובים של התעמלות וספורט, ואירגן תהלוכות ברחוב ששרו בהן שירי לכת מלאי געגועים לציון. וראו: ונציה, אגודת מכבי, עמ' 116; י' עוזיאל, מוסדות, עמ' 74; מ' ונציה, נעורים, עמ' 305.
79. בסלוניקי, עמ' 85.
80. שם, עמ' 82.
81. בית פרבל נקרא על שמו של הפדגוג הגרמני Friedrich Frobel(1852-1782), מייסד גן הילדים הראשון בעולם.
82. הרב יעקב מאיר החל את פעילותו הרבנית והציבורית בירושלים עיר הולדתו, תחילה כראש ישיבה ולאחר מכן כיד ימינו של ה"ראשון לציון", הרב יעקב שאול אלישר, עד לפטירתו בשנת 1906. בשנת 1908 נענה הרב יעקב מאיר לבקשתכם של גבאי העיר סלוניקי לכהן כרבה של העיר והוא כיהן בה עד לשנת תרע"ט (1919). הרב יעקב מאיר נימנה עם הרבנים המפורסמים של סלוניקי ובזכותו שררה אחדות בקהילה. הוא עודד צעירים יהודיים להתגייס לצבא התורכי ולקחת חלק בענייני המדינה. עוד הורה על לימוד העברית ועל שליטה בשפות המדינה כדי שהיהודים יוכלו לתפוס עמדות מפתח במדינה שבה חיו. הסולטן העניק לו אות כבוד מיוחד. המשורר היהודי-הספרדי הסלוניקאי, יעקב אברהם יונה, חיבר שיר הלל לכבודו של הרב מאיר. וראו: רפאל, ר' יעקב יונה, עמ' 123-100; י' מולכו, הרב יעקב מאיר, עמ' 254; הטל, יהדות יוון, מס' 1684. בשנת תר"פ (1920) חזר הרב יעקב מאיר לירושלים והוכתר כ"ראשון לציון". הרב יעקב מאיר ייסד את מוסד הרבנות הראשית לישראל יחד עם ידידו הרב אברהם יצחק הכהן קוק; כן היה ממנהיגי היישוב היהודי ונטל חלק נכבד במאבק נגד המימשל הבריטי ובהכנת היישוב היהודי לקראת העתיד. על תרומתו ופועלו של הרב מאיר ראו עוד אלעזר.
83. הרב יעקב מאיר נולד בשנת תרט"ז (1857) והיה עדיין בחיים בשנת 1930. המחבר מגזים מאוד בגילו בכנותו אותו 'ein hochbetagter Greis".
84. בסלוניקי, עמ' 73-70.
85. ב"תל אביב" מספר קלצל כי רוב המורים בבית הספר באו מן הסמינר למורים בירושלים. המנהל לוי כהן ואשתו יונינה נטלו על שכמם את עיקר נטל ההוראה; הם היו מלאי התלהבות ומילאו את תפקידם בהחייאת השפה העברית בחרדת קודש. קלצל מוסיף כי היה נוהג לטייל את בנם של הזוג כהן בעגלת הילדים שלו לאורך חוף הים. בשנת 1941 "התינוק" כבר היה אב לבן וחי באחת הקבוצות בארץ ישראל. הזוג כהן היו בשנה זו מורים בבית ספר בירושלים.