מאחר שהחשיבה על האירועים ההיסטוריים מתנהלת בחסותם של מושגי תוכן מסוימים, ברור בעליל שחשוב להכיר את תוכנם של מושגים אלו. אין להניח כמובן מאליו שהתלמיד יודע מה טיבם של המהלכים המתרחשים בעת משא ומתן בין הצדדים, למשל. אם הוא לא למד לעקוב אחר מטרותיהם של הצדדים ואחר האמצעים שהם נוקטים או אם הוא לא למד על תפקודם של המנגנונים השונים הפועלים בעת משא ומתן על הגורמים המשפיעים על תוצאותיו, מניין ידע משא ומתן מהו? גם מבוגרים רבים נעדרים הבנה בעניין חיוני זה, כפי שאפשר ללמוד מתגובותיהם למשאים ומתנים פוליטיים וצבאיים. בהיעדר תמונה ברורה של מהלכים כאלה, אין להם היכולת לגשת להבנתם; וכן אין הם יודעים אלו שאלות ראוי שישאלו ולמה עליהם לתת את לבם. כמו כן אין הם ערים להבדלים שבין סוגים שונים של משאים ומתנים, לנסיבותיהם, לאילוצי הזמן והמשאבים המשפיעים על דרך התנהלותם או לאופיין של הדמויות המנהלות אותם. דברים דומים אפשר לומר על מושגים כמו "הטמעה תרבותית", "שיתוף פעולה כלכלי" או "מגעים מדיניים", "אויב" או "אלימות" – גם הם אינם יכולים להיחשב למובנים מאליהם והמקום הנאות לבררם הוא בהקשר של לימודי ההיסטוריה.

גם כאן יש מקום לבקש מן המורה – ובעקבותיו, מן התלמיד – להיות ערים לביקורת המושגים הללו, שתוכנם רב-פנים כמספר הפרספקטיבות שמהן צופים בהם; שהרי אין ניתוחו של המושג "משא ומתן", למשל, בידי הפילוסוף כניתוחו בידי הסוציולוג או הפסיכולוג. ולא זאת אף זאת, מן הראוי שהלומד יתהה עד כמה הוא מכיר לעומקם את המושגים שהוא נתקל בהם. דרישה זו משמעה שלעולם יחשוד הלומד שמא פריסת מושגיו מוגבלת.

נתבונן, לדוגמה, במושג ה"מלחמה". צעירים רבים, כמוהם כמבוגרים רבים, תופסים לעתים קרובות את המושג תפיסה מצומצמת למדי, כלומר כפעולת הגנה אלימה וקיצונית התובעת חיי אדם, ושתכליתה לסלק איום מצדו של אויב. כל התקפה אפוא נחשבת בעיניהם למעשה של התגוננות מפני איום. בהתאם לכך הם תולים את המלחמה ברגשות קשים: בשנאה עמוקה, בעלבון צורב, בכעס ובתאוות נקם המתקשרים כולם עם איום בסיסי הבא מצדו של הצד העוין. אבל תפיסה עממית זו אינה עולה בקנה אחד עם התפיסה המדינית, החברתית, הכלכלית, התרבותית והמוסרית של המושג, והיא מתקשה לראות בה ביטוי לשיקולים רציונליים ואמצעי לקידום אינטרסים מוגדרים שונים או אמצעי למניעת נזקים ופגיעות. נעלם מעיניה, לדוגמה, תפקודה של המלחמה כמנוף לקידומו של שלום יציב, לשינוי מבנה השלטון במדינה יריבה, להרתעה על-ידי שכנוע בעליונותו הצבאית של צד אחד על הצד האחר ולהחלשת ביטחונו העצמי של היריב בכוחו ולהכריע את הסכסוך לטובתו. ברור לגמרי שעושרם התוכני של מושגים רבים לא יהיה בהישג ידו של התלמיד אם לא יעמידו אותו עליו לימודיו. כשהחשיבה על המלחמה מתנהלת לאורם של מושגים מעטים כמו "צדק" ו"כוח", המזדקרים לעין מייד, לא ניתנת הדעת על נושאים כמו משמעותה של המלחמה באויב שמשטרו דמוקרטי לעומת המלחמה באויב שמשטרו אינו דמוקרטי: במדינה דמוקרטית, למשל, יכולה המלחמה לחולל שינוי במבנה השלטון ולשים קץ לסכסוך מאחר שהקטל בשדה הקרב והפגיעה באזרחים משפיעים על המוטיווציה של האזרחים ועל מידת תמיכתם בשלטון.

מושגיו ההיסטוריים של התלמיד יונקים את תוכניהם גם מן הדימויים שמציעה לו התרבות באמצעות הספרות והאמנות, אבל לא די באלה לפתח את הבנתו. הספרות והקולנוע מאדירים, למשל, גילויים של תושייה בשדה הקרב, ערנות, אחריות, אומץ לב, מנהיגות, דבקות במטרה, אחווה או נאמנות ומסירות אנושית בשעת הקרב. אבל אין הם עומדים על צדדים אחרים של המלחמה, כמו המשקל שנודע לזמינותם של משאבים כלכליים הדרושים לניהול מלחמה ולמשאבים של מיומנויות שונות – טכנולוגיות, ארגוניות ומנהליות, לדוגמה – מבחינת השפעתם על תוצאותיה. ההוראה, לעומת זאת, מתמקדת במשאבים המורליים, במנהיגים ובלוחמים, יותר משהיא מתמקדת בתשתיות הידע וההון, בכישורים המאפשרים לנהל מלחמה. בכך היא מרחיקה מתודעתו של התלמיד שורת שיקולים מכריעים רבים שראוי שייתן עליהם את דעתו, כלומד, כאזרח וכלוחם, כל אימת שהוא דן במלחמה, עוד נשוב בפרק התשיעי לעניין זה בדיוננו הביקורתי בחינוך לערכים באמצעות ההיסטוריה.

מושג אחר, שהתלמיד יכול להכירו מלימודי ההיסטוריה, הוא מושג ה"פשיזם". אם אין תכנית הלימודים שלו כוללת פרק העוסק בתולדותיהם של המשטרים המדיניים, ספק אם ידע התלמיד על הפשיזם אלא זאת, שמדובר בסוג של משטר ושל מדיניות המתאפיינים בעריצות. אבל הוא לא ידע לזהות את מאפייני היסוד של הפשיזם או את נוכחותם של מרכיבים פשיסטיים במדיניותן של מפלגות הנראות בעיניו תקינות מכל בחינה אחרת, אם לא ילמד שמרכיבים כאלה יכולים לדור בכפיפה אחת עם מרכיבים הנחשבים כשרים בעיניו. מדובר במאפיינים כגון ההכרה העמוקה בכשרותם של פתרונות כוחניים וביעילותם לאורך זמן, הערצת הגבורה, קיומם של פולחני אישיות, דבקות אידיאולוגית ושלילתן של סובלנות ושל פשרה, שאפשר למוצאם לא רק במפלגות לאומניות מובהקות. וגם במפלגות לאומיות אפשר לזהות ערגה אל עברה הקדום של האומה, ולצדה שנאה לעמים אחרים ולזרים, עד כדי כך שלאומיות ולאומנות נעשות להן לאחד. כיוצא בזה משטרים ומפלגות המפחידים את מתנגדיהם ומשתקים אותם – החל בשימוש ברטוריקה של שיסוי מילולי נגדם שבמסגרתה הם מוקיעים אותם כמסוכנים לביטחון הציבור ומאשימים אותם בבגידה, ועד הפעלתו של טרור גופני ונקיטת פעולות אלימות כגון רצח, יהיה על התלמיד ללמוד להבחין מתי ובאילו נסיבות תרבותיות מדיניות משווה נוכחותם של מרכיבים כאלה למשטר או למדיניות אופי פשיסטי, ומתי לא. אחרי ככלות הכול ספק אם יש הגדרה אחידה למשטרים – אם הגדרת הדמוקרטיה, הפשיזם או כל משטר מדיני אחר במקום אחד זהה עם הגדרתם במקום אחר.

לחלקים נוספים של המאמר

על מושגי החשיבה ההיסטורית
תפקודו של המושג ההיסטורי
מושגי תוכן (פריט זה)
אוריינות מושגית