חוברת דברי שלום ואמת חוברה על ידי נפתלי הרץ וייזל, והתפרסמה בשנת 1782. בחוברת מתח וייזל ביקורת על החינוך היהודי המסורתי, והציע תכנית לשינויים מהפכניים בחינוך היהודי. וייזל הציע להבחין בין לימוד תורני ("תורת אלוהים") לבין לימודים כלליים ("תורת האדם"). על פי תפיסתו, תכנית זו תעצב דמות של "יהודי חדש": יהודי מאמין ושומר מסורת, ובו בזמן "אדם מאושר": אזרח הנאמן למדינתו ומסוגל ליהנות מחייו.