מפגשו של הרצל עם פעילי הציונות הרוסית, שהיו בימים ההם במובנים רבים לב ליבה של התנועה הציונית, הוביל אותו להתוודות בפומבי על ה"חרפה" שביסוד העליונות שבה התבוננו אז יהודי מערב אירופה על יהודי מזרח אירופה. הרצל שיבח את ציוני רוסיה על אחדותם הפנימית, על תודעתם הלאומית האיתנה ועל התמודדותם הגאה עם אתגרים קשים פי כמה משל אחיהם במערב. הוא אף הצהיר כי גם אם רק הציונות הרוסית הייתה מתגייסת למפעלו, היה די לו בכך.