פרק יח (קטעים)

מכבר הפסקנו לבקר בבית-כנסת אורתודוקסים והצטרפנו לקהילת "זכרון יעקב". נוסו שם מיני חידושים מעניינים, ובהם הניסיון "להחיות" את התפילה על-ידי שימוש בהגייה הספרדית. בתור חזן, למשל, יכול היה לשמש כל מי שנחן בקול נעים וידע את סדר התפילות. הפולחן חזר אל פשטות יסודית, והחזנות האופראית המנופחת פינתה מקום למלודיה זכּה, כאצל הפורטוגזים.

חידוש מהפכני: הנשים עמדו באולם התפילה, אמנם בנפרד מן הגברים אך כשוות להם. בתחילה היתה זאת קהילה מצומצמת מאוד אבל עם הזמן הלכה וגדלה. זכור לי שלפעמים, ב"ימים הנוראים", היה האולם הגדול שנשכר צר מלהכיל את מאות הבאים.הרבנות התנגדה בחריפות, אך דבר זה לא הפריע לאיש. במעמדי התפילה ההם היה יופי רב, תום, יושר, כנות, ההיפך מן האווירה ששררה בבית-הכנסת הרבני המיושן, שלעתים גבלה בכיעור. כל הקשור בארץ-ישראל קיבל יתר תוקף בזכות שיחות, הרצאות ולעתים מפגשים עם אנשים מארץ-ישראל, שעלו מהולנד. בתפילות בשבתות ובחגים נפגשנו עם חוג ידידים חדש, ובו חברים וחברות של יצחק ושל קֵייטיֶה. אגב, באותה תקופה הסבה קֵייטיֶה את שמה, שצלילו הולנדי מיושן, לשם העברי: תמר.

רבים מבני משפחתנו נכחו בקביעות בתפילות של הקהילה החדשה הזאת, שהגיל הממוצע של חבריה היה נמוך בהרבה מגילם של מבקרי בית-הכנסת הישן. רבים מן הבאים היו אנשים צעירים, שעמדו בראשית הקריירה המקצועית שלהם ברפואה, משפטים, היסטוריה, ספרות, פילוסופיה, כלכלה. מאלה שנשארו בחיים הגיעו רבים למקום של כבוד בתחומם.

הייתי אז כבן שתים-עשרה. פגשתי שם חברים בני גילי שאהבתי לשוחח עמם, ומה שמשך את לבי במיוחד היתה ההרגשה שיש שוויון בין צעירים למבוגרים. המבוגרים התנהגו כאן ביתר חופשיות ולא על פי דקדוקי הטקס הנהוגים בדרך-כלל. הם קראו זה לזה בשם פרטי, למשל. דבר זה השפיע גם עלינו. אמנם עדיין היינו ילדים, אך בכל זאת היינו חלק אורגני מן החברה. כאן התחשבו בנו יותר, התייחסו אלינו, הובאנו בחשבון.

פרק כ (קטעים)

היה ברור שאעלה לתורה בקהילה החדשה, "זכרון יעקב". זמן-מה קודם לכן בא אלינו לביקור אחד החברים הבוגרים של התנועה, ארווין א'. תפקידו היה לעמוד על טיבי, שכן עליו הוטל, לפי המנהג, לשאת דרשה עלי, בבית-הכנסת. ארווין היה פליט גרמני, פסנתרן מחונן. כשבא אל ביתנו עסקתי במיקרוסקופ הזעיר שלי, והוא, בדרשתו, השתמש בעובדה זו בצורה יפה ואיחל לי שבחיי אמשיך לחקור דברים ולרדת לעומקם. יפה.

רוב המתנות שקיבלתי היו צפויות: הרבה ספרים, משחקים ותשמישי-קדושה שונים מידי הדודים; כל אחד היה "ממונה" על תחום קבוע, פחות או יותר. מיֶט ומרקוס קליין קיבלתי טלית ותפילין. דודה פִי, כמו תמיד, נתנה עט נובע (עם ציפורן זהב אמיתי!) ואמא נתנה לי, לבית-הספר התיכון, תרמיל עור (אמיתי), כפול, עם שני חצאים נפתחים. היה חודש אוגוסט, בשבת של פרשת "ואתחנן". אני מניח ששרתי את טעמי המקרא באופן מוסיקלי. יצחק, שהיה פרפקציוניסט ולא נתן לי לסטות כהוא-זה מן הדיוק הנמרץ, הוא שלימד אותי. הרבה מן המסיבה איני זוכר. המצב הפוליטי היה מדאיג ביותר. לי שטרם נתקבלה אז ידיעה מאורי ומחבורת החלוצים באנייה "דורה". המולת הארוחה, המסיבה, האורחים שעלו על הבית: משפחה, בני דודים, חברי התנועה, מכרים של אמי ושל אחי ואחיותי. ישב שם גם רופא הבית שלנו, ד"ר פ', עם כל בני משפחתו. הם כבר החליטו אז לעלות לארץ-ישראל, ובימים הקרובים! אני חושב שקינאתי בהם. לא ידעתי בדיוק על שום מה. באותו מעמד נזכר ד"ר פ' בדרשתו של אירווין ה' ובמיקרוסקופ שהוזכר בה והזמין אותי לבוא ולהסתכל במיקרוסקופ הגדול שברשותו! אני זוכר שאמי היתה מודאגת כל העת (בעניינו של אורי). כשהיתה שרויה בדאגה היתה שותקת, כמאזינה לקולות פנימיים.

לחלקים נוספים של המאמר:

כמו אבנים שותקות: א - ב
כמו אבנים שותקות: ג
כמו אבנים שותקות: ד - ה
כמו אבנים שותקות: ח, יב
כמו אבנים שותקות: יג, טז
כמו אבנים שותקות: יח, כ (פריט זה)
כמו אבנים שותקות: כא - כב