בעשור החמישי לקיומה של ישראל דוממו את מכונות הדפוס ארבעה יומונים: דבר, על המשמר, חדשות וטלגרף. מן העיתונים המפלגתיים נשארו רק הצופה הדתי-לאומי והעיתונים החרדיים; חדשות מרשת שוקן לא הצליח להמריא, ואילו טלגרף, שניסה להתבסס בתחום הכלכלי, הותיר אחריו רק יומון כלכלי אחד בשטח - גלובס.

בעשור זה התעוררה בכל חריפותה בעיית ריכוז הבעלות על העיתונים, בניגוד למגוון ולתחרות של העשורים הקודמים. בעיקר מדובר ב"שלושת הגדולים" - משפחת מוזס וידיעות אחרונות; משפחת שוקן והארץ; משפחת נמרודי ומעריב. בידי שלוש המשפחות שליטה על שורה ארוכה של מקומונים, שבועונים, ירחונים ועיתונים בשפות זרות. בעיה נוספת: בעלות צולבת של "שלושת הגדולים" על אמצעי תקשורת נוספים, כגון חברות הכבלים, הערוץ השני, חברות תקליטים והוצאות ספרים, שילוט חוצות ועוד. בעיות אלה, שרוב הציבור אינו מודע להן, מהוות סכנה לעיתונות חופשית ולתחרות הוגנת.

ברור שברשימה קצרה מעין זו ניתן להעלות נתונים, פרטים וסוגיות רק על קצה המזלג. בין הנושאים שלא נדונו: מעמדם ותרומתם של שבועונים ותקופונים, כגון העולם הזה; בעיות צנזורה; מקומה ותפקודה של ועדת העורכים, גוף ייחודי לישראל; העיתונות הערבית בישראל, ועוד הרבה.

הרשימה לא תהיה שלמה בלי לציין מספר עיתונאים בכירים ובולטים ב-50 שנות המדינה ועיתונותה. ביניהם יוזכרו: ד"ר עזריאל קרליבך ("מעריב"), גרשון שוקן ("הארץ"), חנה זמר ("דבר"), שלום רוזנפלד ("מעריב"), גרשון אגרנן ("ג'רוזלם פוסט"), נח מוזס ודב יודקובסקי ("ידיעות אחרונות"), ד"ר משה סנה ("קול העם") ואורי אבנרי ("העולם הזה"). אנשי הדור הצעיר יותר יצטרכו להמתין לרשימת הסיקור הבאה, על מנת שייכללו בה.

*ד"ר מרדכי נאור - סופר וחוקר תולדות ארץ-ישראל. עוסק בחקר העיתונות באוניברסיטת תל-אביב, ועורך שם את כתב העת לענייני תקשורת "קשר". בעבר עיתונאי ואיש רדיו. שימש מפקד גלי-צה"ל.

לעמוד הקודם