החבורה הספרותית שהתגבשה בשנות ה-40 בארץ-ישראל, ונתנה בה את הטון עד שנות ה-50 ועד בכלל, נקראת היום דור הפלמ"ח. אלה היו יוצרים צעירים, כותבי פרוזה ומשוררים, שצמחו תחת השראתם של שלונסקי ושל אלתרמן בעיקר. דמויות בולטות בחבורה היו משה שמיר וחיים גורי. ילקוט הרעים הוא המאסף הספרותי, שנותן מסגרת ותמונה אמינה של דמותם. רוחם מזכירה במידה מסוימת את רוח ספרות ההשכלה: ריאליזם מגויס שיש בו הרבה רציונליזם, אמונה בכוח המילה לעשות ולשנות, אמונה עמוקה בכוח של הקולקטיב, הן הקולקטיב הציבורי והן הקולקטיב הספרותי. דמותו של ה"צבר" הארץ-ישראלי צומחת בשנים אלה. כמו שגיבור ההשכלה החיובי במהותו שונה היה מן היהודי האורתודוקסי (החסידי בעיקר) כדמות יפה וטובה, דמות חדשה שנוצרה, יש מאין, מחורבות העבר השלילי, כך הצבר הארץ-ישראלי תואר כאדם חדש, בריא, צעיר, יפה, חילוני, יוצר חברה חדשה ועולם חדש. חניך האור והחום של ארץ-ישראל, השונים מן הקור והקדרות הגלותיים.

לפחות בנושא מהותי אחד שצמח בה, שונה ספרות דור הפלמ"ח מספרות ההשכלה. זהו נושא הקורבן. בעוד שספרות ההשכלה ראתה לפניה גיבור חי ומצליח, ללא צלו של מוות, הפך המוות חלק מספרות הפלמ"ח. למות בקרב, למות למען הכלל, למות למען היישוב העברי, הארץ-ישראלי, נתפס כמעשה מפואר, כהקרבת קורבן יחיד רצוי על מזבח הכלל. שירו של חיים גורי "הנה מוטלות גופותינו" יכול לשמש משל ומופת לתפישה זו של הקרבת החיים למען הכלל. המתים בשיר אינם מאשימים, אלא מרגישים עצמם אשמים על שלא נתנו עוד יותר למען הכלל בטרם מתו. הם טוענים לזכותם שעשו כל מה שיכלו עד שמתו. מוטיב העקדה בספרות זו מאפיין את היחיד העוקד עצמו, מרצונו, למען הכלל, ובכך הוא מתעלה. אם להביא משל אחד להשתקפות השינוי התהומי שחל בחברה הישראלית מאז קום המדינה, בספרות העברית, הרי זהו השתנות היחס אל הקורבן, השתנות היחס אל המוות. השמדתו של העולם היהודי האירופי בשואה, השמדתם של מיליונים, עדיין לא הפכה נושא מרכזי בספרות העברית. ודאי שהיא נמצאת כבר ביצירתם של יוצרים לא מעטים. אבל חבורת "דור הפלמ"ח" עדיין אינה נותנת לנושא זה את לבה. מאוחר יותר יאפיין נושא העקדה את חורבן העולם היהודי בשואה.

יוצר יוצא דופן בן דור הפלמ"ח הוא ס. יזהר. הוא יוצר, לצד הסיפורת הריאליסטית המגויסת של חבריו, גם סיפורת שהיא רציונלית ומגויסת, אבל גם סיפורת מיוחדת בנוסח "זרם התודעה". הוא דומה לחבריו וגם יוצא דופן במידה רבה. לאחר כ-30 שנות שתיקה הוא חוזר ליצור בשני העשורים האחרונים יצירה זרם תודעתית, הסוקרת את היישוב הארץ-ישראלי של המחצית הראשונה של המאה מנקודת מבט של סופה.

המגמות של תיאור היישוב הארץ-ישראלי כאוטונומי, כמנותק מן התרבות היהודית האירופית, מתחזקות גם בגלל השפעתה של התנועה הכנענית, שקמה בארץ-ישראל בשנים אלה. זו קבוצת יוצרים קטנה, בראשה המשורר שנודע בשם העט יונתן רטוש, שמגמתה התרחקות מן ה"גלותיות", והתייחסות אל החברה היהודית בארץ-ישראל כאל חברה מקומית מזרחית, הקרובה אל עמי הארץ הכנענים ומתנגדת למורשת האירופית, שהיא, בעיניהם, גלותית, אנכרוניסטית ומיותרת.


* ד"ר אורציון ברתנא - משורר, סופר, חוקר ספרות, יו"ר אגודת הסופרים בישראל.


לפריט הקודם