הורדוס הרבה במפעלי בנייה מונומנטליים שנועדו בין השאר להאדיר את שמו, אולם למרבה הפלא הוא לא טבע מטבעות כסף יקרים משל עצמו. שני הסברים אפשריים לעובדה מפתיעה זו מהווים נדבך נוסף בניסיון להבין שליט חשוב ומסתורי זה

חידות רבות הותיר לנו הורדוס. אישיותו רבת הפנים והחברה המורכבת שנדרש לנהל מציבים בפנינו לעתים תמונה מעורפלת. ברבות השנים ביקשו חוקרים לפזר את הערפל ולהבין את העקרונות שהנחו את השליט המסתורי. אלא שנפשו הסבוכה, ומעשים תמוהים שעשה, הולידו השערות מרובות, חלקן מנוגדות זו לזו.

דווקא בתחום שבו אין כל מחלוקת בין החוקרים, מעלה התנהלותו של הורדוס בנוגע להטבעת מטבעות תמיהה גדולה. הורדוס הִרבה במפגני כוח, ונודע בעיקר כשליט שהותיר את חותמו על הבנייה בארץ ישראל אולי יותר מכל מושל אחר בתולדותיה. השיפוץ המסיבי של בית המקדש והרחבתו, התקנת אמות מים והקמת נמל קיסריה המשוכלל היו פסגת הישגיו האדריכליים, ומפעלי הבנייה שלו נודעו בכל העולם הרומי. עוצמתו ניכרה בתנופת הבנייה ובזכותה הנציח את שמו לעד.

כיוון שאין עוררין על כך שמטרתו של הורדוס הייתה להאדיר את שמו, עולה השאלה מדוע לא השאיר את חותמו גם בתחום המטבעות. בעולם העתיק היו המטבעות כלי מרכזי בידי שליטים להנצחת פועלם ולהאדרת שמם. היינו מצפים שהורדוס, שהיה בעל מודעות עמוקה להנצחת שמו, יטבע מטבעות מפוארים במיוחד, אולם מטבעותיו זעירים ותכליתיים למדי. הורדוס לא טבע מטבעות כסף מהודרים, עתירי סגנונות וקישוטים, אלא מטבעות ברונזה קטנים, טבועים ברשלנות, דומים למדי לאלה של החשמונאים.

ניתן היה לשער שהרומאים לא התירו לו להנפיק מטבעות מפוארים מאלה, אולם הסבר זה לוקה בחסר. שליטים אחרים בני התקופה, שהיו פחות חזקים מהורדוס ופחות מקושרים ממנו לשלטון הרומי, קיבלו זכויות להנפיק מטבעות גדולים, כולל מטבעות מכסף.

ההצעות לפתרון תמיהה זו שופכים אור חדש על התנהלותו של מלך מיוחד זה.

"כסף שדיברה בו תורה"

הצעה אחת, מהפכנית במקצת, היא שהורדוס כן טבע מטבעות מכסף, ואלה מוכרים כמטבעות המאוחרים של העיר צור. לפי השערה זו לקח הורדוס תחת חסותו את טביעת המטבעות של צור, ששימשו כאמצעי הבלעדי לתשלום מִסי המקדש.

במחצית השנייה של תקופת הבית השני אימצה ההנהגה הרבנית בירושלים את מטבעות צור, וקבעה ש"כסף שדיברה בו תורה בכל מקום זה כסף צורי" (תוספתא כתובות י"ב, ו', מהדורת ליברמן). קביעה זו נעשתה בשל זמינותם של המטבעות הצוריים, שהונפקו בקרבת הארץ, ובשל אמינות המִטבעה, שכל מטבעותיה כסף טהור, בהתאם לדרישת ההלכה.

תופעה בולטת במטבעות צור היא קיומם של מטבעות מהודרים לצד מטבעות מרושלים. המטבעות מהודרים הונפקו מאז ייסוד המטבעה ועד שנת 19 לפסה"נ, ואילו המטבעות המרושלים הונפקו משנה זו ועד שנת 65 לסה"נ.

בין שתי קבוצות המטבעות יש שינויים סגנוניים והבדל בטכניקת ההטבעה. בנוסף, המטבעות מהקבוצה הראשונה התגלו בעיקר בסוריה ובלבנון, ואילו המטבעות המרושלים נמצאו בעיקר באזור ירושלים.

מכאן נולדה ההשערה שהמטבעות המרושלים נטבעו בירושלים תחת חסותו של הורדוס, בזמן שבצור הופסקה ההנפקה בשל המגמה שהתפשטה באזור להפחית את אחוזי הכסף מהמטבע. הורדוס הנפיק מטבעות כסף בירושלים בשל דרישות ההלכה להשתמש דווקא במטבעות מכסף טהור במשקל מדויק לצורך מסי המקדש, אך ניכר שלא השקיעו בטביעה, אולי כדי שהסמלים הפגאניים שהיו על המטבעות לא יבלטו.

השערה זו מתאימה להמשך דברי התוספתא: "כסף צורי זה ירושלמי". כלומר, אלה הם מטבעות צוריים שהוטבעו בירושלים. לפי הצעה זו הורדוס לא הנפיק מטבעות כסף משלו אלא רק מטבעות צוריים כדי לרצות את נתיניו, כדי לסייע בצרכים הדתיים שלהם וכדי לרכוש את אמונם. ייתכן שצעד זה היה חלק ממדיניות המקל והגזר של הורדוס, שכללה ענישה קשה בשעת הצורך ולצדה הושטת יד נדיבה במטרה להתקבל על ידי העם.

אלא שהסבר זה בעייתי במקצת, שכן הוא אינו תואם את אופיו של הורדוס. היינו מצפים שהורדוס, שהתאמץ להנציח את שמו במפעלי בנייה, ינפיק מטבעות משלו ולא יסתפק רק בהמשך הטבעה קיימת.

חשבונות פוליטיים וכלכליים

השערה אחרת לסיבת הימנעותו של הורדוס מהנפקת מטבעות כסף משלו עולה מהתבוננות באופי האוכלוסייה ובמצב הכלכלי בארץ.

הורדוס הקפיד שמטבעות הברונזה שטבע יהיו נטולי דיוקנאות כדי שלא לקומם את הציבור. בניגוד למטבעות ברונזה שלא יצאו בדרך כלל מתחומי הממלכה, מטבעות כסף נטמעו במערכת המטבעות האזורית בשל המתכת היקרה שלהם. ייתכן שהורדוס העדיף שלא יראו ששליט המייצג את התרבות הרומית מטביע מטבעות ללא דיוקן בשל דרישות נתיניו. דבר זה היה מציג אותו ואת מדינתו כחלשים.

בנוסף לשיקול זה, נראה שהמערכת הכלכלית בארץ לא הצריכה הנפקת מטבעות מכסף. תושבי הארץ היו דלי אמצעים והשתמשו בדרך כלל במטבעות הקטנים. מטבעות הכסף היו יקרים ונועדו בעיקר למסי המקדש. עניין זה הציב בפני הורדוס דילמה: מטבעות הכסף שהיו במחזור - שמקורם היה בארצות השכנות - היו מעורבים בברונזה. אם הורדוס היה מנפיק מטבעות מכסף טהור הוא היה סופג הפסדים, שכן עלותם גבוהה מזו של המטבעות האחרים; ואם היה בוחר להנפיק מטבעות מעורבים בברונזה אי אפשר היה להשתמש בהם לצורך תשלום מסי המקדש, שהיה כאמור השימוש המרכזי במטבעות כסף בארץ.

שיקולים אלה, שניזונו מהמצב בארץ, גברו כנראה על הרצון לטבוע מטבעות מכסף ולהאדיר את שמו. אולי ניתן ללמוד מכך ששיקולים ענייניים הדריכו אף הם את פעולותיו של השליט ההפכפך והמסתורי, ולא תמיד הקפריזות גברו על הצרכים הפוליטיים והכלכליים. על כל פנים, שאלת מטבעותיו של הורדוס הייתה ונותרה סתומה ובלתי מפוענחת, בדומה לפרשות רבות נוספות הקשורות בו.