לפרטיזנים בסלובניה, שבצפונה של יוגוסלביה, הגיע דן לנר, איש קיבוץ נאות מרדכי והמחלקה הגרמנית של הפלמ"ח ולימים אחד מחשובי האלופים של צה"ל. לנר צנח באפריל 1944 בצפון איטליה בסביבת העיר גוריצה (Gorica), לא רחוק מן העיר טריאסטה. משם עבר לשטח שהחוזק ע"י פרטיזנים סלובניים. הוא שהה עם הפרטיזנים הסלובניים כשמונה חודשים ונטל חלק פעיל בקרבות שניהלו פרטיזנים נגד הגרמנים. בעמותים אלה גילה לנר וגילה גבורה אישית רבת תושייה.

בשובו לארץ בדצמבר 1944, דיווח לנר למוסדות הישוב היהודי על פעילותו בתקופת שהותו ביוגוסלביה. לנר היה חסכן במלים ודיווחיו היו תמציתיים וקצרים. אבל מהימנים ביותר.

"לאחר סיום האימונים הוצנחתי על-ידי הבריטים בצפון איטליה והצטרפתי לפרטיזנים של טיטו. הייתי הארץ - ישראלי היחידי והבריטי היחידי באזור הזה. בעזרת הפרטיזנים הגעתי לדרום אוסטריה ושם בליתי עד שהבריטים הוציאו אותי בדצמבר 1944 מהאזור ע"י אווירון מיוחד... כל אותו זמן לא הצלחתי למצוא יהודים. הפרטיזנים קבלו אותי יפה..." ועוד רשם בעדותו "מבחינה בריטית מלאתי את שליחותי על הצד הטוב ביותר. מכיוון שהרבה יהודים לא נשארו בסביבות בהן פעלנו, לא עשיתי דבר למען היהודים..." לנר מציין בעדותו זו כי "המחתרת הפרטיזנית, אשר אגב היתה קומוניסטית לגמרי, היתה לי לעזר רב בעבודה זו."

פורמאלית היתה שליחותו של לנר שליחות מודיעינית מובהקת. אבל, הוא הוסיף עליה גם לוחמה אישית. בין היתר, משימתו של לנר היתה לסמן את יעדים אסטרטגיים להפצצות של מטוסי בנות הברית. הוא העביר נתונים מדויקים על הגשרים, בתי חרושת ומתקנים גרמניים חיוניים. אחרי שהמפציצים הגיעו לאזור שסימן, לנר הנחה אותם מן הקרקע להגיע ליעד. לאחר הפצצת המטרות שסומנו, לנר יחד עם הפרטיזנים שהיו עמו היו מוודאים את דיוק הפגיעות. הוא גם עסק בהצלת טייסי בנות הברית שמטוסיהם הופלו והם צנחו שם. המשימה העיקרית שהוטלה על לנר, יוצא אוסטריה ואיש המחלקה הגרמנית של הפלמ"ח, היתה ליצור קשר עם המחתרת האנטי-נאצית באוסטריה. אלא שלא מצא אותה שם, את המחתרת האנטי-נאצית.

בהיותו מומחה לחבלה, הדריך לנר את הפרטיזנים במלאכת החבלה והשתתף אישית בפעולות חבלה רבות נגד מסילות ברזל, רכבות וקווי תקשורת גרמניים. מיד אחרי שצנח והצטרפותו ליחידת הפרטיזנים בסלובניה, הגיע לנר, יחד עם קבוצת פרטיזנים סלובניים לדרומה של אוסטריה לא רחוק מן העיר גראץ ((Gratz. תוך שהם מבצעים מעשה חבלה. בין היתר גם חיבלו בקו הרכבת חשוב בין באוסטריה לעיר מאריבור ((Maribor ביוגוסלביה. כתוצאה מכך נאלצו הגרמנים להפנות את רכבותיהם לאוסטריה במסלול ארוך יותר, דרך הונגריה.

אבל, לנר היה, קודם כל, לוחם בעצמו. ודבר זה אפיין את כל תקופת שהותו עם הפרטיזנים. הוא נטל חלק פעיל בקרבות ובעימותים מזוינים רבים עם הגרמנים.

עם הפרטיזנים הוא השתתף בקרבות על שחרור ישובים שונים במערב סלובניה, תוך שהם עוברים מדי פעם לתוך אוסטריה שהיתה אז, אחרי סיפוחה, חלק משטח הרייך השלישי. בין היתר, ספר לנר על קרב שהתנהל באזור כפרי בסלובניה כאשר יחידת הפרטיזנים בה השתתף הפתיעה כוח גרמני גדול שהתמקם בכפר. בקרב זה נהרגו 400-500 גרמנים, בלי כל אבדות לפרטיזנים התוקפים.

בשני מקרים הוא השתתף בפריצה אל תוך מחנות שבויים שנמצאו באזור מהם הצליחו לחלץ גם טייסים של בנות הברית שנאלצו לנטוש את מטוסיהם הפגועים ונשבו. במתקפת פתע שנמשכה כ-20 דקות בלבד, על מחנה שבויים שהיה באחד הכפרים בדרום אוסטריה, הצליחו הפרטיזנים, ולנר בתוכם, לשחרר את כל השבויים שהיו בו. רוסים, אנגלים, צרפתיים. תוך שהם מתאמים את המבצע עם המחתרת שפעלה במחנה השבויים עצמו.

בנוסף הדריך את הפרטיזנים בשימוש בנשק בריטי חדש שהגיע לידיהם בעזרתו. הפרטיזנים ביקשו ממנו להשיג עבורם אצל הבריטים נשק אנטי-טנקי שחסר להם. ואכן, מטוס בריטי הצניח להם משלוח של באזוקות, נשק בלתי מוכר לפרטיזנים עד אז. לנר הדריך אותם בשימוש בבאזוקות שהופעלו נגד השריון הגרמני.

לקראת סוף שהותו עם הפרטיזנים הסלובניים לנר השתתף גם בקרבות אחרונים לשחרורה של סלובניה וחצי אי איסטריה (Istra).

בסוף דצמבר 1944 הוטס חזרה מן השטח המשוחרר בידי פרטיזנים לאיטליה ומשם דרך קהיר, אליה הגיע ב-12 לינואר 1945.

בראיון עיתונאי מאוחר יותר, עם פרישתו מתפקידו כמפקד הכוחות המשוריינים של צה"ל בסיני, לנר פתח במקצת את סגור לבו וסיפר על תקופת הפרטיזנים שלו בסלובניה: "היתה תנועה בלתי פוסקת. בשום מקום לא שהינו יותר מ-6 עד 8 שעות. נלחמנו, חיבלנו בצענו והלכנו... האידיאל הגדול החזיק אותנו בחיים והשנאה הטורפת נגד החיות הגרמניות. זו היתה זוועה. עברנו על פני כפרים שלמים שעל עמודי החשמל והטלפון היו תלויים איכרים ובני משפחותיהם. מצאנו ילדים שרופים שהגרמנים העלו אותם באש כלחץ על הוריהם להלשין על הפרטיזנים... רעבים, קפואים מקור, עייפים – נלחמנו. פוצצנו רכבות חיבלנו בעמודי ובחוטי חשמל וטלפון. התקפנו התקפות פתע. זרענו מבוכה והרס. את הנשק שלנו השגנו מן הגרמנים. לימדתי את הפרטיזנים היוגוסלביים את הכלל של יצחק שדה: "חסר לכם נשק?! קחו אותו אצל האויב. לו יש הרבה." לקחנו מהם נשק והפעלנו אותו נגדם." והלקח שהסיק דן לנר מתקופת שהותו עם הפרטיזנים: "כאשר אדם יודע על מה הוא נלחם ומזוהה בכל נשמתו עם המלחמה, זה כוח עצום. יוזמה, תושייה וחברות בין הלוחמים."

דן לנר, יליד אוסטריה (1922) עלה לארץ ב-1940. היה בין מקימי קיבוץ נאות מרדכי. כבר בשנת 1941 התנדב לפלמ"ח וגויס למחלקה הגרמנית, שהתאמנה לפעולות מאחורי קווי האויב. אחר כך צורף למודיעין הבריטי עבר אמוני צניחה, קומנדו וחבלה. והוצנח לשטחה של יוגוסלביה. עם פרוץ מלחמת העצמאות מונה למפקד גדוד בחטיבת יפתח, לאחר סיום מלחמת העצמאות נשאר בשירות קבע. בשנת 1950 הועלה לדרגת אלוף משנה ומונה למפקד חטיבת גולני. אחר כך פרש מצה"ל וחזר לקיבוצו - נאות מרדכי בגליל העליון. בשנת 1965 שב לשירות קבע ומונה לראש מטה פיקוד צפון. במלחמת ששת הימים פיקד על הכוחות שפרצו את קווי ההגנה הסוריים בצפון רמת הגולן. בשנת 1970 הועלה לדרגת אלוף ומונה למפקד אוגדה 252 - עוצבת סיני המשוריינת, עמה לחם במלחמת ההתשה. במלחמת יום הכיפורים היה מפקד אוגדת מילואים 210, אשר בלמה את התקדמות הצבא הסורי בדרום רמת הגולן. דן לנר נפטר ב- 1988.