הכח וינה הייתה הקבוצה היהודית הטובה בעולם בשנות ה-20 של המאה הקודמת. חלק מיוצאי המועדון שהתפרק עם עליית היטלר לשילטון עלו ארצה והקימו את הכח ת"א. אחרים הושמדו במלחמה.

במוזיאון בכפר המכבייה הנקרא על שמה של קבוצת הכח וינה, ניצב ספר ענק עליו כתוב - "סיפורה של הכח וינה". אם תבקרו במקום פעם ותפתחו אותו תגלו כי דפיו ריקים, הסיפור האמיתי של הקבוצה מעולם לא נכתב על ידי אף היסטוריון.

זהו סיפורו של המועדון היהודי הגדול באירופה שנוסד בוינה בשנת 1909 ונמוג כלא היה עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה.

באביב 1909 הקימו ארתור בר וד"ר אינגנץ' מולנר קבוצת כדורגל קטנה במועדון יהודי בוינה. הקבוצה החלה לשחק בליגה האוסטרית הרביעית.

לאחר מלחמת העולם הראשונה בה הקבוצה לא שיחקה באופן שוטף שבו חברייה למועדון והעפילו הראשונה ב-1920. באותה שנה עזב את הקבוצה אחד משחקניה הבולטים, שמעון לומיק שעלה כסנונית ראשונה לארץ ישראל והחל לשחק במכבי ת"א.

שמות שחקני הקבוצה החלו להתפרסם בכל רחבי אוסטריה, רבים היו באים לאצטדיונה הביתי של הקבוצה " הו - הא וארטה" בכדי לצפות בקרל דולדינג, האחים אריק וקורט יון, קובי נוימן, פיקס סלוצקי, נורברט כץ וחבריהם משחקים מול שאר קבוצות הליגה.

עד מהרה מונה בילי האנטר האנגלי לתפקיד מאמן הקבוצה שמשכה אלייה את רוב הכישרונות היהודים ששיחקו באירופה, ביניהם הבלם בלה גוטמן שנחשב אז לטוב באירופה.

בשנת 1923 המשיכה הקבוצה היהודית לזנק למעלה כאשר סיימה בתיקו 1:1 מול ווסטהאם האנגלית במשחק ראווה מול 60 אלף צופים. האנגלים דרשו משחק גומלין באפטון פארק והקבוצה של האנטר נסעה לבריטניה בתחילת ספטמבר בשביל ההתמודדות.

אחד עשר המופלאים ששיחקו באותו יום באפטון פארק, הדהימו את עולם הכדורגל כשגברו על הפטישים 0:5. כשצמד של נאמאש ושער נוסף של הס העלו את הכח ליתרון 0:3 במחצית ושער נוסף של כל אחד מהשניים במחצית השנייה הובילו לניצחון הענק.

לסגל השחקנים שכלל את הלפרין, שויאר, גולד, סלוצקי, גוטמן, פולאק, נאמאש, הויזלר, גרינוולד, היס וכץ ששיחקו באותו משחק נוספו איזנהופר, וורטמן, וגנר, שוורץ, פריד ופאביאן לקראת העונות הבאות, עונות שביססה את מעמדה של הכח וינה כקבוצה היהודית הגדולה ביותר בכל הזמנים.

שנתיים לאחר הניצחון באפטון פארק, הוכיחו שחקני הכח כי הם טובים לא רק במשחקי ראווה כשהדהימו את אוסטריה הפכו לקבוצה היהודית הראשונה שזוכה באליפות המדינה עם ניצחון 2:3 על ס.ק. וינה במחזור האחרון.

שנה לפני הזכייה הגיעו שחקני הכח בפעם הראשונה לארץ ישראל וגברו על מכבי ת"א בתוצאה 1:5. לאחר שזכו באליפות אוסטריה ערכו שחקני הקבוצה ביקור נוסף בארץ ישראל וגברה בין השאר על מכבי ת"א בתוצאה 1:12. כמה חודשיים אחר כך הגיעה מכבי לוינה לביקור גומלין והצליחה לסחוט הפסד מינימלי של 5:1.

בשנת 1927 סיירה הכח וינה בארה"ב, הביקור הוכתר בהצלחה אך הקבוצה שבה ממנו לאירופה ללא תשעה משחקני שהחליטו להישאר בארץ האפשרויות הבלתי נגמרות לאחר שנהנו לצפות בגדול שחקני הבייסבול בייב רות ולשוחח רבות עם אלוף העולם באיגרוף בני לנרד.

ללא התשעה שנותרו בארה"ב החלה הקבוצה להתדרדר ואף ירדה לליגה השנייה בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת.

עם עליית הנאצים לשילטון בשנת 1933 בגרמניה וגלי האנטישמיות שהחלו באוסטריה, החלו רבים משחקני הקבוצה לעלות ארצה. פולאק, הס ונאמאש הצטרפו למכבי ת"א עם הגעתם, ריצ'ארד פריד חיזק את הפועל חיפה ומקס הויזל שהגיע אחרון לבש אף הוא את המדים הצהובים של מכבי. הנטישה, כמעט ופירקה את הקבוצה.

שלוש שנים מאוחר יותר, אלו שנשארו בוינה ראו כמו שאר חברי הקהילה כיצד אלופת אוסטריה בשחייה, השחיינית היהודייה, יהודית דויטש סרבה להשתתתף באולימפיאדת ברלין ועלתה במקום זאת לארץ ישראל אחרי שכל תארי נשללו ממנה עקב סירובה.

בשנת 1939 עלו ארצה גם מייסדי הכח וינה, ארתור באר ואיגנץ' קרנר שייסדו רישמית את הכח ת"א בה שיחקו רבים מיוצאי הכח וינה המיתולוגית לצד עולים מיוון. לאורך השנים עברה הקבוצה תהפוכות רבות, כשהתאחדה עם מכבי ר"ג ולאחרונה עם מכבי רמת - עמידר. אך זה כבר שישים ושמונה שנים היא חיה וקיימת.

אלו משחקני הקבוצה שנותרו באוסטריה, כמו יוסף אייזנהופר ומשה שויאר נלקחו לתאי הגזים ונשרפו על ידי הנאצים יחד עם עוד דמויות בולטות בספורט האירופי של אותם ימים.

הגרמנים סגרו את הכח וינה ואסרו עליה להתקיים, אחדים משחקני הקבוצה כמו בלה גוטמן שרדו את השואה על ידי הסתתרות בביתי חברים. חמש עשרה שנים לאחר סיום המלחמה הפך גוטמן למאמן המוביל באירופה, כשהוליך את בנפיקה ליסבון לזכייה בכתר האירופי.

אגון פולאק אשר פרש ממשחק לאחר מספר עונות במדי מכבי ת"א הוליך את הצהובים למשך מספר עונות ולבסוף קיבל את תפקיד מאמנה הראשון של נבחרת ישראל ב-1948. מחליפו על הספסל הלאומי היה חברו לאויש הס שאימן את הנבחרת בשנים 1949-1950.

החלוץ אלכסנדר נאמאש ששיחק במכבי ת"א עזב את ישראל לאחר המלחמה ואימן את נבחרת הולנד ובמועדונים בברזיל.

יהודית דויטש, ממנה נלקחו כל המדליות בהן זכתה לפני המלחמה המשיכה לשחות בארץ ישראל בשורות מכבי חיפה וזכתה באינספור תארים.

איש משחקני הקבוצה כבר אינו בין החיים, הספר הריק בכניסה למוזיאון כפר המכבייה כנראה ישאר ריק לעולם. אך סיפורה של הכח וינה ימשיך להדהד בלב אוהבי הספורט שבינינו לעולם...