חיים-ברוך רוזן – את שמו הגרמני, הינץ-אריך רוזנראוך, עברת ב-1949 – נולד בוינה ב-4 במארס 1922 ועלה עם בני משפחתו ארצה ב-1938. את ראשית למודיו עשה בחוג ללמודים קלאסיים באוניברסיטה העברית, שאף היה אז עול ימים עדין, כבר הרביצו לו תורה חוקרים מובהקים (ויזכר מהם ולו יוחנן לוי, שח"ב רוזן הוקיר זכרו כל ימיו). את עבודת המ.א. שלו השלים ב-1943, ואת עבודת הדוקטור ב-1948. באותן שנים היה חבר ב"הגנה" (בה הגיע לדרגת קצין) ובד בבד עם זה עבד כמורה ללטינית בבית ספר תיכון בתל-אביב – אולי היחיד שענה בכך בכל תולדות החינוך התיכוני הישראלי, ומכל מקום, היחיד שחבר ספר למוד עברי לשפה הלטינית שלא לשמושם של סטודנטים באוניברסיטה.116 בשנים 1951-1952 יצא לפריס, להשתלמות בתר-דוקטורט ב-Ecole des Hautes Etudes, שם יצק מים על ידיו של הבלשן היהודי-צרפתי הדגול אמיל בנבנישת. באוניברסיטה העברית למד חיים רוזן משנת 1949 ועד יום מותו, זמן רב אחרי שפרש לגמלאות. ברבות השנים, כיהן כפרופסור אורח באוניברסיטאות רבות, בשיקגו, בניו-יורק, ובמעולים שבמוסדות ההשכלה הגבוהה בפריס. ח"ב רוזן היה חבר פעיל באגודות מדעיות רבות, מהן תזכרנה, לבד מן האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, גם ה-Linguistes Comitee Intemational Permanent des (בה היה נציג ישראל), החברה הבלשנית האמריקאית, ה-Indogermanische Gesellschaftו ה-Linguistica Societas Europaea (שהיה סגן נשיאה). בשנת 1977 זכה בפרס ישראל לבלשנות, וב-1992 הענק לו פרס המחקר על שם אלקסנדר פון הומבולדט. חיים רוזן המשיך בעבודתו הבלשנית עד יומו האחרון.
המות השיגו לפתע פתאום ב-1999, בפריס.
הערות שוליים:
116. יסודות הלשון הורמית חלקים א-ב, אמנות, תל אביב, תשכ"ב. (מהדורה שניה ומורחבת)
