התפתחות בית החרושת

בית החרושת "מן" הוקם כבית חרושת עצמאי בארץ בשנת 1954, ע"י משפחת רוקח.

משפחת רוקח, אשר עלתה ארצה בשנת 1938, היתה בעלת בית חרושת ליצור וופלים, עוגיות ודברי שוקולד בוינה שבאוסטריה.

מר מנחם רוקח אשר הקים את בית החרושת בארץ יחד עם הוריו, למד בחו"ל בבית-ספר מקצועי ועבד במפעל באוסטריה.

את הכשרתו המקצועית קיבל מר רוקח הן בצורה פורמלית במסגרת לימודיו, והן באופן מעשי בעבודתו בבית החרושת.

בית החרושת באוסטריה היה עתיר כוח ועיקר העבודה נעשתה בידיים המכונות אשר היו בשעתו בבית החרושת היו פשוטות יחסית למכונות הקיימות היום. בבית החרושת היו כ-20 עובדים.

משפחת רוקח עלתה ארצה בשנת 1938 והביאה עימה לארץ ידע רב וכן מכונות ליצור וופלים. תחילה ניכנסו הם כשותפים במפעל "ליבר", אשר הוקם בתחילת שנות השלושים והיה בין בתי החרושת הראשונים ליצור ממתקים אשר הוקמו בארץ. משפ' רוקח יסדה שם את מחלקת הוופלים הראשונה בבית החרושת.

לאחר כ-16 שנה – בשנת 1954 עזב מר רוקח את "ליבר" והקים בית חרושת קטן ליצור וופלים ועוגיות אשר בתחילה תיפקד כקואופרטיב ולאחר מכן היה לבית חרושת פרטי "מן".

בתחילה בית החרושת היה ממוקם בבני ברק במקום קטן ושכור, אשר יצרו בו וופלים ומעט עוגיות, העבודה היתה ידנית בעיקרה, התנורים הופעלו ידנית והיה צורך בעובדים רבים לתהליך היצור.

מיום הקמת בית החרושת עובדים בו מר רוקח ואשתו – פנינה.

מר רוקח אשר הקים את בית החרושת יחד עם אשתו, ניהל בעצמו את בית החרושת, וביצע את כל העבודות אשר היו דרושות החל מניהול המפעל ואירגונו, דרך דאגה לחומרי גלם ועד לעבודה פיזית ליד מכונות היצור, בידה והיה צורך בכך.

אשתו של מר רוקח עבדה גם היא בבית החרושת. גב' רוקח היתה משווקת את המוצרים. בנוסף לכך היתה עובדת בבית החרושת עצמו, במידה והיה צורך בכך.

באותה העת בית החרושת היה קטן יחסית, לא היתה בו חלוקה אירגונית. בבית החרושת היו עובדים מעטים והוא לא יכול היה להרשות לעצמו לשאת מנגנון.

עם השנים התפתח המפעל והמקום נעשה צר וקטן, ולא ניתן היה להגדיל את היצור ולמלא אחר הביקוש שהלך וגדל.