בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה, הועלו הצעות שונות ואף נחתמו חוזים לגבי גבולות ארץ ישראל שלבסוף לא התקיימו בפועל.


 

חוזה סייקס-פיקו

מלחמת העולם הראשונה פרצה בחודש אוגוסט 1914 וטורקיה הצטרפה אליה, לצדה של גרמניה, כשלושה חודשים לאחר-מכן. מעצמות ההסכמה, שלחמו נגד גרמניה, היו משוכנעות שהמלחמה תביא לקיצה את האימפריה העות'מאנית. כך נוצרה עילה, או הזדמנות בינלאומית, לתכנן את ביתורה של האימפריה בתום המלחמה. באפריל 1915 התכנסה ועדה בריטית בראשות סר מוריס דה-בנזן כדי להתוות את מפת חלוקתה של האימפריה העות'מאנית לאזורים שיהיו בהשפעה ובשליטה בריטית, צרפתית, רוסית, איטלקית, יוונית ועות'מאנית. לאחר כשנה, במאי 1916, נחתם חוזה בין אנגליה לצרפת, שהגדיר את תחומי ההשפעה והמנהל הישיר שלהן במזרח-התיכון. החוזה ידוע בשמו "חוזה סייקס-פיקו", על-שם מארק סייקס הבריטי, שהיה חבר בוועדת בנזן ,הוועדה בה הוכן הרקע לחלוקת האימפריה העות'מאנית), ושארל פ. ז'ורז' פיקו הצרפתי ששירת כקונסול בלבנון.

בחוזה הסודי חולק השטח, שהיה לאחר-מכן ארץ-ישראל, בדרך הבאה: בחלק הצפוני של הארץ נקבע תחום שליטה ישיר של הצרפתים, עד לקו המחבר דרום הכנרת, חוצה אותה צפונה, פונה מערבה ועובר בקו ישר עד לאכזיב. במרכז הארץ תוחם אזור, שהשתרע עד לקו דרומי העובר ממרכז ים-המלח לעזה. השטח הזה, שבו מצויים המקומות הקדושים, נועד להיות בשליטה בינלאומית של בריטניה, צרפת ורוסיה. בתוך השטח המרכזי נקבעה מובלעת, במפרץ חיפה ועמק זבולון, שניתנה לשליטתה הישירה של בריטניה. שטח הנגב יועד בחוזה למדינה ערבית, שעתידה היתה לקום בחסות בריטית. החוזה הסודי אושר על-ידי רוסיה בתמורה לשטח שקיבלה בגבולה עם טורקיה, אך בוטל שהתגלה ופורסם לאחר המהפכה הבולשביקית בסוף 1917. אף-על-פי-כן, הסתמכו עליו הצרפתים כאשר הגישו תביעות טריטוריאליות בתום המלחמה. לפי מסמכים בריטיים ניתן להבין, שלאחר המלחמה הם התכוונו לא לעמוד בהתחייבותם לפי החוזה.


 

הצעת ההסתדרות הציונית

לאחר המלחמה, ב- 1919, התכנסה ועידת-שלום בוורסאי. ההסתדרות הציונית שיגרה משלחת לוועידה. המשלחת תבעה הקמת בית לאומי ליהודים בחסות בריטית, כמובטח בהצהרת בלפור, והגישה לוועידה הצעה משלה להגדרת גבולות ארץ-ישראל, שענתה לדרישות ההתיישבות. המפה כללה את מקורות המים של צפון הארץ בתחום המנדט הבריטי, עד הליטני ועד לצידון. במזרח תבעה ההסתדרות הציונית גישה למסילת-הברזל החיג'אזית. בדרום הגיע הגבול המוצע עד עקבה ובגבול סיני נתבע שינוי בתוואי הגבול עם מצרים. הצעת ההסתדרות הציונית לא התקבלה, אך הבריטים עמדו על צימצום השטח שתבעו הצרפתים בגליל ובעמק החולה לפי חוזה סייקס-פיקו, ובכך קיבלו הציונים פיצוי זעיר בתשובה לבקשתם.