בשנה זו חל מפנה ביחסי ישראל ואש"ף. בלחץ אמריקני כבד הושג הסכם עקרונות, שעיקרו: ישראל מכירה באש"ף, תיסוג מעזה ומיריחו, תתיר לפלסטינים הקמת מינהל עצמי, תסיג כוחותיה מערים נוספות בגדה ותדון בהסכם קבע. הפלסטינים התחייבו להפסקת פעולות הטרור ולביטול סעיפי האמנה הפלסטינית הקוראים להשמדת ישראל. ב-20 באוגוסט נחתם בין הצדדים הסכם אוסלו. ב-13 בספטמבר נחתם בבית הלבן בוושינגטון "הסכם מסגרת", בנוכחות נשיא ארה"ב ביל קלינטון. לחיצת היד בין רבין לעראפאת תיזכר כאחד הרגעים ההיסטוריים החשובים בתולדות הסכסוך.

ארועים נוספים בשנה זו:
* אף-על-פי-כן לא פסק הטרור, ובמהלך השנה אף גברו הפיגועים, ואופיינו בין השאר בגל של התקפות סכינאים. ראש הממשלה רבין הטיל סגר על השטחים, אך הטרור נמשך, ונפגעים נוספים צורפו למצבת ההרוגים.
* ב-24 במארס נבחר נשיאה השביעי של מדינת ישראל, עזר ויצמן, ברוב של 66 ח"כים מול 53 שתמכו בדב שילנסקי.
* במכרזים לפתיחת הערוץ השני המסחרי זכו החברות רשת, קשת וטלעד.
* ועוד מינויים שעברו בסערה: מינויו של הרב הראשי לישראל הרב מאיר לאו כרב אשכנזי, והרב אליהו בקשי דורון כרב הראשי הספרדי.
* ב-2 בנובמבר נערכו הבחירות המוניציפליות בישראל, ובערים הגדולות נבחרו ראשי עיר חדשים: אהוד אולמרט בירושלים, רוני מילוא בתל-אביב ועמרם מצנע בחיפה.