עם כיבוש פולין ניסו הגרמנים תכניות זמניות שונות ל"פתרון בעיית היהודים", שכן נוספו להם 3 מיליוני יהודים היושבים בשטחי המדינה הפולנית לשעבר.

הגירת יהודי פולין נאסרה באוקטובר 1940, בפקודה מיוחדת של המשרד הראשי לביטחון המדינה (R.S.H.A.), "כדי שלא תופרע הגירת יהודי ה'רייך'".

אייכמן, שעמד בראש המשרד הראשי להגירת יהודים, הגה בינתיים תכנית להיפטר מיהודי ה"רייך" על-ידי שילוחם לפולין. לשם כך ארגן ב-ניסקו שבפולין (על הנהר סאן) מחנה מעבר ארעי והחל לרכז שם יהודים מאוסטריה ומצ'כיה. נשלחו גם יהודים מפרוסיה המערבית, מאזור פומרן וממקומות אחרים, למרכז פולין, לאזור לובלין. הגרמנים ביקשו ליצור שם מעין שמורת טבע ליהודים ...

עם השתלטותם של הגרמנים על מדינות אירופה המערביות, ובעיקר עם נפילתה של צרפת, נוספו ל"טיפולו" של אייכמן מאות אלפי יהודים. הפעם העלה אייכמן את תכנית מדגסקר, שהיא תכנית פינוייה של אירופה מיהודים, ויישובם באי מדגסקר שבאוקיינוס ההודי. אמנם תכנית זאת לא הייתה אמצאתו (היא עובדה במשרדי מיניסטריון החוץ הגרמני), אך אייכמן התלהב ממנה וביקש להגשימה. הוא יצר את הכלים להגשמתה על-ידי מיופיי-כוח ששלח לארצות הכבושות והגרורות. ביצוע התכנית תלוי היה בהסכם שלום, שלפיו תמסור צרפת את האי לגרמניה. אך המלחמה נתמשכה, והגרמנים לא זכו במדגסקר. התכנית בוטלה כבלתי מעשית בחורף 1941-1942.

בינתיים החלו לגרש ל'גנרל-גוברנמן' [פולין] את יהודי השטחים שסופחו ל"רייך". לא הועילו מחאותיו של האנס פראנק (מושלה הכללי של ה"גוברניה הגנרלית"), כי די לו "ביהודים שלו". גירושים אלה הקיפו כ-100 אלף יהודים. ב-25 במרץ 1941 הודיע קריגר, מפקד ה-ס"ס והמשטרה בפולין הכבושה (הוא היה סגנו של פראנק לענייניי בטחון, אך מבחינה מבצעית היה כפוף להימלר), כי לא יהיו עוד גירושים לתוך הגנרל-גוברנמן. נראה, שבאותה תקופה דנו הגרמנים גם בתכנית השמדתו של העם היהודי ואף החליטו עליה.