רבים המקשים: מדוע לא התנגדו היהודים? מדוע "נתנו" לגרמנים לרצוח אותם? ואך מעטים שואלים: כיצד קרה הדבר, שמעצמות חזקות, שברשותן צבא מאומן למלחמה, הניחו את נשקן מקץ שבועות מעטים, שמדינות ריבוניות נכנעו לפני הכובש ללא כל התנגדות? וכיצד הניחו מיליונים מבני העמים, היושבים על אדמתם, שלא היו כלואים בגטאות ולא היו נתונים לרעב ולטרור ממושך, כיצד הניחו הללו לרצוח מאות-אלפים מתוכם? כיצד "נתנו" שבויי מלחמה סובייטיים ופולניים, רבבות של קצינים וחיילים, למודי קרב, שיובילום למוות?
אבל העובדה, שגם עמים אחרים לא עמדו בפני מכונת-ההשמדה הגרמנית, אינה פוטרת אותנו מן החובה לנסות להשיב על השאלה, כיצד עמדנו אנחנו, היהודים, בשעת המבחן. לשאלה זאת אין תשובה אחת, שכן רבים היו הגורמים, שקבעו את גורל המאבק היהודי באירופה הכבושה וסבוכות היו בעיותיו.
נסקור אפוא את בעיותיו וקשייו המיוחדים של המאבק היהודי עם הנאצים בגטאות אירופה הכבושה, את צורותיו ואת תכניו המיוחדים של מאבק זה.
למאבק חברתי ומדיני יעיל דרושים תנאים מסוימים. בלעדיהם אין לצפות לניצחון.
תנאי-יסוד ראשון הוא - הכרת הסכנה ותודעה ברורה של הצורך לקדם את פניה. התנאי היסודי השני הוא - אפשרויות אובייקטיביות למאבק: אנשים, כלים, מרחב מספיק במקום ובזמן להכנת המאבק. ליהודי הגטאות חסרו שני תנאי-יסוד אלה, שבלעדיהם אין למאבק סיכוי להצליח.
המוני היהודים בגטאות נאבקו על חייהם מאבק מר ונואש, עוד בימי הכיבוש הראשונים. והמאבק היה רב-צדדי ביותר. כלואי הגטאות נאבקו עם מגמת הגרמנים לכלותם ברעב ובמגפות; הם נאבקו עם האמצעים שנקט האויב, כדי להחלישם גופנית ורוחנית: נגד התעללות והשפלה, בידוד וניתוק מן הסביבה, בה חיו דורות של יהודים ויצרו ערכים רוחניים וכלכליים; הם נאבקו עם הסתתו המתמדת של עם-הארץ ביהודים; הם נאבקו עם הניסיון לפוררם ולבודדם, לנתקם פן העבר היהודי ומן העם היהודי בעולם החופשי. הם הפרו בשיטתיות את האיסור לחנך ילדיהם ואת איסור התפילה בציבור, ולבסוף ניסו לסכל גם את מזימות הגירוש. הגרמנים התאמצו לטשטש את עקבות פשעיהם, אך יהודי הגטאות מצאו בתוכם כוח להשאיר עדות נאמנה ומלאה על כל הקורות אותם תחת הכיבוש הנאצי.
עם מזימותיו ועם מעשיו אלה של הצורר נאבקו היהודים בכל כוחותיהם ובשלל תחבולות והמצאות. בבוא שעת הגירוש מן הגטו - גירוש שפירושו מוות - בנו להם יהודי הגטאות בונקרים תת-קרקעיים, העשויים להדהים, במידת היזמה ובעושר-האמצאות שגילו הבונים. בונקרים כאלה נבנו לא רק כדי למצוא בהם מקלט, אלא גם כדי לרכז בהם נשק ולהפכם לעמדות קרב.
למאבק היהודי, בו השתתפו המוני העם על כל שכבותיה יהודים מאורגנים במסגרות חברתיות ומדיניות, ויהודים בלתי מאורגנים, שנאבקו על דעת עצמם מאבק ספונטני, ללא נשק ביד, נקרא - המרי האזרחי.
לצורות המאבק עם נשק ביד, לפעולות ההתגוננות ולפעולות החבלה והנקם השונות, שביצעו בודדים, קבוצות מאורגנות, ואף עדות שלמות - נקרא המרד.
קשה לפרקים האבחנה בין פעולות המרי הציבורי ובין פעולות ההתגוננות הפרטיות, שכן שלובות היו אלה זו בזו. לעתים התחיל הדבר ביוזמה פרטית של אדם להגנתו ולהגנת משפחתו, וצמח עד כדי פעולת מרי מקיפה יותר, בעלת אופי ציבורי. מתוך הבחנת הערך הציבורי של המאבק הננו מבחינים בשטחי פעולה שונים של המרי היהודי בגטאות.
