הטרור האיום, אבדן כל הרכוש, הרעב וההתעללות, ובעיקר אבדן בני משפחה באקציות החלקיות המרובות והשונות, כל הגורמים האלה שהתישו את כוחות הנפש, שברו את הרוח והביאו לידי כך, שהאדם נעשה אדיש לגורלו. אנשים, שנתנסו תקופה ממושכת בחיי רעב, שוב לא היו מסוגלים למאבק. מחשבה אחת מילאה את כל ישותם: כיצד להשקיט את ייסורי הרעב. כך היה גם במחנות שבויי-המלחמה הרוסיים, וכך היה בגטאות ובמחנות-ריכוז. האנשים התהלכו בגטו כצללים, נפוחי פנים ורגלים; היו משתרכים בקרבת המטבחים הציבוריים, נוברים באשפתות, וכל מעייניהם - כף מרק, פת לחם.

יהודי הגטאות עברו דרך ייסורים ארוכה, עוד לפני בוא שעת החיסול. הגרמנים "הרגילום" והכניסום למצב-ללא-מוצא צעד צעד. שרשרת הגזירות הארוכה - מאיסור ההליכה ככל בני-אדם על המדרכות, עד הרס ביתם והפיכתם לבהמת-עבודה, שמספר בלבד לה ולא שם בן-אדם - השפיעה השפעה הרסנית על כלואי הגטאות, הקהתה את חושיהם ושיתקה את כושר תגובתם. המסכנים ביותר, הרעבים ביותר, שוכני מרכזי הפליטים, אלה שגורשו מעיר לעיר ומגטו לגטו, שנגררו ממחנה למשנהו, שוב לא היו מסוגלים למאבק. אלה שקיפחו את כל יקיריהם, ונשארו בודדים - לא ראו עוד טעם בחייהם ולא נותר בהם כוח להיאבק. כל אלה היו הראשונים לגירוש, ולעתים אף היו מתייצבים מרצונם.