מבצעי-התגוננות ספונטאנית, אף ללא נשק חם, אירעו גם בעיירות רבות, היו ניסיונות מרידה של קבוצות קטנות או של ציבור שלם, שפרץ את טבעת כיתור הגטו והיו פעולות נקם באויב.

אך לא כל המקרים ידועים לנו. מגטאות רבים לא הגיעו אלינו אלא הדים קלושים בלבד. שכן רבות העיירות והישובים היהודים שנכרתו ולא נותר מהם אף אחד שיוכל להעיד על אשר קרה. פרטים בלתי מדויקים וקלושים נרשמו לפעמים מפי לא-יהודים, מפי איכרים הנוטים להגזמה, או מפי "גויים", שעסקו בקבורת החללים. נלקטו ידיעות גם מתוך מסמכים גרמניים, בעיקר מדו"חות פלוגות ההשמדה. אין ספק, כי מפת הישובים היהודיים שהתגוננו במזרח אירופה, אינה מלאה. נסתפק פה בציון עיירות אחדות שלחמו.

בין הגטאות הקטנים שהתגוננו, מפורסמת מלחמתו של גטו לאחווה השוכנת בביצות פולסיה. להם לא היה נשק, חרף כל מאמציהם ברכישה. ביום חיסול הגטו עמד הארגון מול האויב בידים ריקות ממש.

משהוקף הגטו, ב-3 בספטמבר 1942, ביחידות משטרה ו-ס.ס., החליטו חברי הארגון להתגונן. הם שלחו אש בבתי הגטו והסתערו על השער. בראש קבוצת הצעירים התייצב יצחק רוחצ'ין. הוא התנפל על גרמני ופילח ראשו בגרזן. מעל גדר הגטו קפץ רוחצ'ין אל הנהר העובר שם וניסה לשחות, אך כדור אויב השיגו במים והוא צלל. אחריו התנפל אשר חפץ בגרזן על אחד הגרמנים. הוא ביקע את גולגולתו של המשמיד והוא עצמו נפל מכדור אויב. אחיו משה חפץ הוציא מידיו של גרמני, שעמד בשער, את רובהו ופתח באש על הגרמנים ששמרו לאורך הגדר. השער נפתח לרווחה והמוני הגטו, נשים וטף, פרצו לשוק והחלו נמלטים. לפי עדויותיהם של אנשי לאחווה הצליחו לפרוץ כ-600 איש. רבים מהם נספו במטר הכדורים שניתך עליהם, אך רבים, יחסית, ניצלו, עשרות בני נוער מלאחווה הגיעו ליערות והצטרפו לשורות הפרטיזנים. מהם יושבים אתנו כיום בישראל.

בעיירה זאטל (מחוז נובוגרודאק, ביילורוסיה המערבית) - הקים איש היודנראט ומפקד המשטרה היהודית, העו"ד אלתר דבוראצקי, ארגון לוחם בגטו ופיתח פעולה רבה ברכישת נשק. הוא הצליח להקים קשר אל פרטיזנים רוסיים שנדדו ביערות הסביבה, כבודדים וללא ארגון. שכן היו אלה ימי ההתארגנות הפרטיזנית בסביבה, ואלתר דבוראצקי הקדים בפעולתו אף את התנועה הפרטיזנית הסובייטית באזור. מטרתו הייתה להקים ארגון חזק להגנת הגטו בבוא השעה. בקיץ 1942 נפל ביד הגסטאפו שליחו של אלתר, שלום פיולון בן ה-18, שיצא לרכוש נשק. האיש, קצין רוסי לשעבר, עמו נפגש פיולון וקיבל מידיו את האקדח, הסגירו לגרמנים. כל היודנראט נאסר. אלתר דבוראצקי ואתו קבוצת חברים הספיקו להימלט ליער. פיולון עונה קשות ומת בעינוייו, אך לא גילה דבר. הארגון בגטו הוסיף לפעול ולאגור נשק. לימים יצאו רבים ליערות. כשחוסל הגטו כעבור זמן קצר, הצטרפו ז'אטלאים רבים אל שורות הפרטיזנים ביערות ליפיצ'אן, ומהם התפרסמו במבצעיהם. אלתר דבוראצקי נרצח ביער בידי פרטיזנים סובייטיים, בבקשו להקים כוח יהודי ביערות.

והרי עדויות מספר על פעולות התגוננות בעיירות שונות:
אור ל-21 ביולי 1942 הקיפו הגרמנים את הגטו בקלאצק. לפי עדותו של יעקב גלר הייתה ליהודים תוכנית התגוננות ערוכה מראש. בהיפתח פעולת ההשמדה שלחו אש בגטו. המארגן היה משה פיש, חייל משוחרר מן הצבא הפולני. במעשה ההצתה השתתפו כל היהודים, ו-400 איש ברחו מן הגטו. רובם נספו, אך 25 זכו להגיע לשחרור.

בגטו ניאסוויאז' היו 560 יהודים. תנועת המחתרת קמה - כפי שמספר הלוחם הפרטיזאני שלום חולבסקי - בינואר 1942. הנשק בגטו מועט היה - אקדחים ספורים. שתי בחורות, דוקאר וקאגאן, היו מגניבות חלקי נשק לגטו, ממקום עבודתן במפקדה הגרמנית.

ב-21 ביולי 1942 הגיעו שוטרים ליטאים לעיירה. הגרמנים הודיעו ליודנראט, כי מעתה לא המשטרה היהודית תשמור על הגטו אלא הליטאים.

למחרת ההודעה נערכה אסיפה כללית בבית הכנסת שבגטו והאנשים נקראו להתגונן. נקבעו מקומות ההתגוננות ועל גג בית הכנסת הוצב המקלע, בו היה על הבחורה לאה דוקאר לירות.

למחרת היום, עם הנץ החמה, נכנסו הגרמנים לתוך הגטו והחלו מרכזים את היהודים לפני בית הכנסת. כל איש תפש את נשקו והקרב התלקח. המקלע נתקלקל מיד, והיהודים פתחו בקרב, שנשקו כלל מקלות, יצולים, גרזנים, סכינים וחומצת גופרית.

שעות אחדות ארך הקרב ולפנות ערב היה כל הגטו מכוסה חללים. 25 יהודים הצליחו להימלט אל הפרטיזנים ביערות, ורק בודדים זכו להגיע ליום השחרור.

עדות על התקוממות יהודים בעיירה הליטאית ז'אגיאר (Zagare) השוכנת ליד הגבול הליטאי-לאטבי, מצויה - בשינוי נוסח - בשני מסמכים גרמניים. לא הגיעונו מקורות יהודיים על חייהם ועל מאבקם של היהודים בעיירה קטנה זו. נביא בזה את הקטע מתוך דו"ח פלוגת ההשמדה הגרמנית מ-14 בינואר 1942 (מספר 135): "פעילות מיוחדת גילו היהודים בז'אגארה. ב-2 באוקטובר 1941 פרצו 50 יהודים מן הגטו הסגור. רובם נתפסו בסריקה רבתי ונורו. בפעולת החיסול של כל יהודי הגטו מיד לאחר מכן, בוצעה התנפלות מאורגנת של היהודים לפי סימן מוסכם על אנשי האיינזאצקומנדו, ששמרו עליהם. יהודים אחדים שהחיפושים אצלם היו שטחיים, שלפו סכינים ואקדחים, התנפלו על הקומנדו ופצעו שבעה מהם. ההתקוממות דוכאה מיד".