ביום י"ז בחודש מרחשוון תרע"ח – 2 בנובמבר 1917 פרסמה ממשלת בריטניה את הצהרת בלפור באמצעות מכתב ששלח שר החוץ הבריטי, ארתור ג'ימס בלפור, לנשיא הכבוד של ההסתדרות הציונית בבריטניה, הלורד ג'ימס רוטשילד. בהצהרת בלפור נאמר, בין השאר: "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ותשתדל במיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו."

הנה מכתבו של הלורד בלפור, שר החוץ של בריטניה, ללורד רוטשילד:
"לורד רוטשילד היקר,
בעונג רב הריני מוסר לך בשם ממשלת הוד מלכותו את הצהרת האהדה שלה לשאיפות היהודיות הציוניות, שהוגשה לקבינט ואושרה על ידי:
'ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ותשתדל במיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו. בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בארץ ישראל או בזכויות ובמעמד המדיני של יהודים בכל ארץ אחרת.'

אכיר לך טובה אם תביא הכרזה זו לידיעתה של ההסתדרות הציונית.

שלך בברכה,

ארתור ג'ימס בלפור"



 

הדיפלומטיה הציונית לקראת הצהרת בלפור

הצלחתה של התנועה הציונית נזקפת לא רק לזכותם של החלוצים, שעלו לארץ ישראל והקימו בה ערים, קיבוצים ומושבות; הצלחה זו התאפשרה גם בזכות הפעילות הדיפלומטית של התנועה הציונית – פעילות שהחלה ביוזמתו של בנימין זאב הרצל, ושאפה להשיג הכרה בינלאומית למימוש התחייה הלאומית בארץ ישראל.

כבר בשנת 1915, במהלך מלחמת העולם הראשונה, החלו הציונים בבריטניה, בראשותו של ד"ר חיים ויצמן, לפעול למען עניינם של היהודים בארץ ישראל. וזאת מתוך תקווה והנחה, כי בתום המלחמה תעבור ארץ ישראל לשליטת האנגלים. ד"ר חיים ויצמן, לימים הנשיא הראשון של מדינת ישראל, חי ופעל באותה תקופה בבריטניה. הוא הצליח ליצור קשרים עם מנהיגי בריטניה - ובהם הלורד בלפור – גם בזכות פעילותו כמדען ותרומתו המדעית למאמץ המלחמתי של בריטניה במלחמת העולם הראשונה.




 

חשיבותה של הצהרת בלפור

הצהרת בלפור באה בעקבות הצעה לממשלת בריטניה שהגיש ד"ר חיים ויצמן בשיתוף עם ההנהגה הציונית בבריטניה. הצעתו של ויצמן כללה את הדרישה להכיר בזכות העם היהודי על ארץ ישראל ובזכותם של יהודים לעלות אליה, וגם להעניק מעמד מוכר למוסדות התנועה הציונית בארץ ישראל.
הצהרת בלפור הייתה מסויגת ומצומצמת בהשוואה להצעה שהגיש ויצמן, ובכל זאת כללה הכרה בשאיפות הלאומיות של היהודים בארץ ישראל וגם הכרה בתנועה הציונית כמייצגת שאיפות אלה. מכאן חשיבותה של הצהרת בלפור, שהייתה ההישג המדיני הראשון של התנועה הציונית.