סובלנות דתית ותרבותית בממלכת פרס

בשנת 539 לפני הספירה כבש כורש מלך פרס את בבל. ממלכת פרס הייתה הגדולה בממלכות שקמו עד אז בעולם העתיק. היא השתרעה על שטח גדול מאוד וכללה עמים רבים ושונים זה מזה – בדתם בשפתם ובתרבותם. השליטים הפרסים הפעילו מדיניות של סובלנות דתית ותרבותית שבאה לידי ביטוי בקימום מקדשים ובהחזרת גולים לארצם. (לפרטים על הכרזת כורש).



 

שבי ציון והמנהיגים עזרא ונחמיה

במסגרת מדיניות הסובלנות של ממלכת פרס הורשו היהודים הגולים לחזור מבבל לירושלים ולבנות מחדש את בית המקדש. מספר החוזרים מבבל לא היה גדול; רוב הגולים העדיפו להישאר בבבל משום ששם הם התערו והתבססו מבחינה חברתית וכלכלית.
יחד עם שבי ציון עלו מבבל לירושלים שני מנהיגים – עזרא הסופר ונחמיה בן חכליה – הם עזרא ונחמיה.






 

סיום הבנייה של חומת ירושלים

נחמיה התמנה על ידי מלך פרס למושל יהודה, והפרויקט הראשון שיזם היה שיקום ובנייה של חומת העיר מטרתו הייתה לחזק ולבצר את מעמדה של ירושלים כעיר המקדש, עיר שבה עמד ופעל בית המקדש השני.



 

שיקום ובנייה של חומת העיר – עיר המקדש

בניית החומה הייתה פרויקט רב היקף, שדרש כוח אדם גדול ונמשך כשנתיים. הפרויקט הסתיים ביום כ"ה באלול בשנת 442 לפני הספירה (בערך), כמו שמסופר בספר נחמיה (פרק ו פסוק 15): "ותשלם החומה בעשרים וחמישה (=כ"ה) לאלול".

בניית החומה עוררה התנגדות רבה בקרב תושבי הארץ, והעושים במלאכת הבנייה נאלצו לעסוק גם בהתגוננות צבאית: ביד אחת עסקו במלאכה – וביד השנייה החזיקו בנשק…

סיום הבנייה של חומת ירושלים - מן התנ"ך:

"ויהי כאשר שמע סנבלט וטוביה והערבים והעמונים והאשדודים
כי עלתה ארוכה לחומות ירושלים*… ויחר להם מאוד.
ויקשרו כולם יחדיו לבוא להילחם בירושלים…

ונתפלל אל אלוהינו ונעמיד משמר… יומם ולילה מפניהם…

הבונים בחומה והנושאים בסבל…
באחת ידו עושה במלאכה, ואחת מחזקת השלח.

… בעת ההיא אמרתי לעם: איש ונערו ילינו בתוך ירושלים,
והיו לנו הלילה משמר – והיום מלאכה."
(ספר נחמיה פרק ד פס' 1-16)

* עלתה ארוכה לחומות ירושלים: חומת ירושלים תוקנה והושלמה.