השפה הארמית

הקביעה שכל אחד מכם משתמש בשפה הארמית אינה סברה - אלא עובדה: המילים "סברה" ו"עובדה" הן שתי דוגמאות למילים רבות שחדרו לשפה העברית מן הארמית.
תולדות הלשון הארמית ידועות לנו במשך תקופה של 3,000 שנה, החל במאה ה- 10 לפני הספירה ועד היום. הארמית הייתה שפתם של שבטים ארמיים שחיו ממזרח לארץ כנען עד לאשור ובבל, באזור השייך היום לטורקיה, עירק וסוריה. במשך הזמן הפכה הארמית ללשון רשמית ומדוברת בארצות אלו וכן בפרס ובארץ ישראל.
דוגמה ליצירה מרכזית בתרבות ישראל שנכתבה ברובה בארמית היא: התלמוד, הכולל למעשה שני תלמודים: תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי.

ועוד על הארמית

בזמן הממלכה הפרסית (במאות 6-4 לפני הספירה) הייתה הארמית השפה הרשמית של כל תושבי הממלכה. היהודים, שחזרו מגלות בבל אחרי הצהרת כורש מלך פרס, דיברו ארמית והביאו אתם את הארמית לארץ ישראל.
מתקופה זו שימשה הארמית כשפת היהודים - לצד העברית: העברית הייתה שפת החכמים והמשכילים, ואילו הארמית - השפה הנפוצה.
תחילה הייתה הארמית רק שפת דיבור, אבל לבסוף דחקה לגמרי את העברית. גם הכתב העברי, שבו אנחנו משתמשים, התפתח מן הכתב הארמי והחליף את הכתב העברי הקדום.
במהלך 3,000 שנות קיומה עברה הארמית שינויים רבים.

השפה הארמית ושמות החודשים

השפה הארמית, שרווחה בבבל, הפכה לשפה הרשמית בממלכת פרס. ארמית הייתה גם שפת הדיבור של גולי יהודה בבבל ושל שבי ציון: רק מעטים משבי ציון, בעיקר המנהיגים, ידעו עברית. כל האחרים דיברו והבינו ארמית בלבד. עם המטען הלשוני הזה חזרו שבי ציון ליהודה, והביאו אתם לא רק את השפה הארמית – אלא גם את הכתב הארמי, שהחליף את הכתב העברי הקדום.
גם שמות החודשים בלוח השנה – תשרי, מרחשון, כסלו טבת וכן הלאה – הם יבוא מבבל.
עד גלות בבל לא היום לחודשי השנה שמות, והם נקראו על-פי סדרם: חודש ראשון, שני, שלישי…
החודש הראשון – לפי הלוח הקדום – היה החודש שבו יצאו בני ישראל ממצרים (ניסן), והחודש האחרון – היה החודש שבו התרחשו אירועי פורים המתוארים במגילת אסתר.
משום כך נזכר במגילת אסתר חודש אדר גם בכינויו הקדום: החודש ה"שנים עשר הוא חודש אדר" (אסתר פרק ח פס' יב).

לשונות הארמית

וזוהי אחת החלוקות המפורטות של השפה הארמית:
1. הארמית הקדומה שדיברו בסוריה.
2. הארמית הרשמית של הממלכה הפרסית.
3. השפה הנבטית.
4. הארמית השומרונית.
5. הארמית המקראית - שבתנ"ך.
6. הארמית היהודית והארמית הגלילית.
7. הארמית הבבלית של היהודים בתקופת התלמוד.
8. הארמית המדוברת כיום בפי יהודים ונקראת גם כורדית.
9. השפה המדוברת כיום בכפר מַעֲלוּלָה ובכפרים אחרים בדרום סוריה.

הארמית והעברית

כאשר מדברים על ההשפעה של שפה אחת על שפה אחרת - למה מתכוונים?
מסתבר שבדרך כלל מתכוונים לשני סוגים של השפעות:
א. מעבר של מילים וביטויים מלשון אחת לשנייה.
ב. שינויים בדקדוק.
כך גם השפיעה הארמית על העברית: מן הארמית חדרו אל העברית מילים - כגון: עובדה, לקוח, סברה, ולפעמים חדרו המילים בכתיב הארמי שלהן - כמו: דוגמא, קופסא, טבלא, כורסא - בסיומת א' שהיא סיומת ארמית.

מספרים כגון - דו (=שניים) תלת (=שלוש) ותריסר (=12), ותחיליות כגון - בר (=בן) בביטויים מסוג: בר מצווה ובר מזל - מקורם בארמית.
כמו כן מילים וביטויים השגורים בעברית - כמו: אסמכתא, הווי אומר, מחד גיסא ומאידך גיסא, תרתי משמע (=בשתי משמעויות), חוּכָא וְאִטְלוּלָא (=צחוק ולעג), וְתוּ לא (=ולא יותר) - גם הם מן הארמית.
בצד אלו חדרו אל העברית תופעות דקדוק ארמיות, למשל - חדירה של סיומת הרבים -ין הארמי במקום -ים העברי: אירוסין, נישואין, מגילת יוחסין, עתיק יומין - ועוד.

ועוד בארמית:
רבה (רבא) היא מילה בארמית שפירושה: גדול. "מדרש רבה" – המדרש הגדול.
וגם: מי שנולדו לו (או לה) נינים – הוא סבא רבה או סבתא רבתא.
ובכיתן כבר היית? גם בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד היה כיתן: כיתן – בארמית: פשתן!

לקריאה נוספת בלקסיקון לתרבות ישראל:
ארמית