תולדות חיים

רמב"ן - רבי משה בן-נחמן היה מגדולי ישראל בימי הביניים. הוא נולד ופעל בספרד הנוצרית, וכמו יהודים אחרים בני זמנו בספרד היה רמב"ן איש משכיל מאוד: הוא היה רופא ופילוסוף, מנהיג דתי ויועץ למלך, פרשן התורה ומראשוני החכמים שעסקו בקבלה.

בגיל 69 נאלץ - בפקודת מלך אֲרָגוֹן (=בספרד) - להתייצב לוויכוח עם מומר נוצרי. בעקבות הוויכוח - והספר שכתב על הוויכוח - נאלץ רמב"ן להימלט מספרד, והחליט לעלות לארץ ישראל.
כך הגיע בן-נחמן לנמל עכו בקיץ 1267, ומשם יצא בדרכו לירושלים. שנה אחר כך, בשנת 1268, חזר בן-נחמן לעכו - ושם נפטר.



 

איגרת רמב"ן לבנו

במכתב לבנו מספר רמב"ן על מצב ירושלים:
"ואין ישראל (=יהודים) בתוכה... רק שני אחים צַבָּעִים... ואליהם ייאספו עד מניין (=עשרה) מתפללים בביתם בשבתות...
ומצאנו בית חרב בנוי בעמודי שיש וכיפה יפה, ולקחנו (=הפכנו) אותו לבית הכנסת, כי העיר הפקר וכל הרוצה לזכות בחורבות - זוכה...
רבים באים לירושלים תדיר (=לעתים קרובות), אנשים ונשים מדמשק וצובה... לראות בית המקדש [החרב] ולבכות עליו, ומי שזיכנו לראות ירושלים בחורבנה, הוא יזכנו לראות בניינה ותיקונה..."
ובסיום המכתב כותב רמב"ן לבנו: "אביכם הדואג ושוכח, רואה ושמח משה בן רב נחמן..."

© אברהם יערי, איגרות ארץ ישראל, הוצאת מסדה, תשל"א-1971, עמ' 85.