|
תולדות חיים |
רשב"ם -
רבי
שמואל
בן
מאיר - היה פרשן המקרא והתלמוד, תלמידו ונכדו של רש"י, חי ופעל בצרפת – בשמפאניה, בנורמנדיה ובפריז.
פירושו של רשב"ם למקרא הוא פירוש פשט, המבוסס על המשמעות הלשונית הפשוטה של הפסוקים. רשב"ם התנגד לפירוש המקרא על-פי המדרשים וקבע: "ואני לפרש פשוטן של מקראות באתי."
בתקופתו של רשב"ם, במאה ה- 12, הייתה פריחה תרבותית באירופה. באותה תקופה היו פגישות וחילופי דעות בין מלומדים יהודים למלומדים נוצרים על פרשנות המקרא. פרשנים נוצרים במאה ה- 12 הדגישו את חשיבותו של ההיגיון ואת הפירוש על-פי הפשט. וכך עשו גם פרשנים יהודים.
מפירושיו של רשב"ם למקרא נמצא בידינו כיום רק פירושו לתורה – לחמשת ספרי התנ"ך הראשונים.
|
פרשנות הפשט של רשב"ם - ורוח התקופה |
"אירופה בתקופה הנדונה (=המאה ה- 12) אופיינה על-ידי פתיחות בכל התחומים, לעומת סגירות שתשלוט בה מן המאה ה- 13 ואילך. אירופה הייתה פתוחה בתרבותה, בדתיותה, ובארגונה הכנסייתי….
… סביר מאוד להניח, שהדמיון הרב בין יהודים לנוצרים … נובע מהשפעת "הרוח הכללית" של התקופה, אך מותר לשער כי היו גם השפעות הדדיות. מכל מקום, משחדר רוח הרנסנס [של המאה ה- 12] לפרשנות המקרא הנוצרית והועתק הוויכוח הדתי ממישור הדרש למישור הפשט, לא יכלו עוד היהודים להתנכר ל"רוח הזמן", קרי: לפשט. המסקנה היא אפוא ששני הגורמים הראשיים להתהוות תנועה פרשנית פשטית (=פרשנות פשט) אצל רבותינו הצרפתים היו, כמו אצל שכניהם הנוצרים, השפעת הרנסנס וצורכי הקהילה היהודית בוויכוחה עם הנוצרים. מול הטיפוס החדש של אינטלקטואל נוצרי פתוח, סובלן, "רציונלי"… נחוץ היה… אינטלקטואל יהודי בעל תכונות מקבילות…"
אלעזר טויטו, "שיטתו הפרשנית של רשב"ם על רקע המציאות ההיסטורית של זמנו", בתוך: י"ד גילת ואחרים (עורכים), עיונים בספרות חז"ל במקרא ובתולדות ישראל, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, רמת גן, תשמ"ב - 1982, עמ' 54, 62.
לקריאה נוספת בלקסיקון לתרבות ישראל:
רשב"ם