בנימין ד'יזראלי, מגדולי המדינאים של המאה ה- 19 ויהודי מומר,* נולד למשפחה יהודית אמידה ומשכילה. אביו היה בן למשפחה יהודית מסורתית ומיוחסת מאיטליה, שהיגר לאנגליה בגיל צעיר. ד'יזראלי הילד נשלח ללמוד בבית ספר פרטי, ובמסגרת תכנית הלימודים קיבל פטור מלימודי הדת הנוצרית. בבית לא דאגו לחינוכו היהודי של ד'יזראלי הילד, והסתפקו במורה פרטי שהיה בא פעם בשבוע ומלמד קצת יהדות וקריאה בעברית.
כשהיה בן 13 החליט אביו להתנצר – הוא, אישתו וארבעת ילדיו, וכך הפך בנימין ד'יזראלי לנער נוצרי ועבר ללמוד בבית ספר נוצרי. תווי פניו היהודיים ושם משפחתו היהודי הרחיקו ממנו את התלמידים האחרים, ובגיל 15 החליט לעזוב את בית הספר. הוא המשיך ללמוד בבית בעזרת מורים פרטיים ובעזרת הספרייה הגדולה של אביו.
בראשית דרכו המקצועית ניסה ד'יזראלי להשתלב בעבודה בבורסה ובמשרד עורכי דין, אך נתקל בעוינות בשל מוצאו היהודי ונכשל מבחינה כלכלית. ד'יזראלי פנה לתחום הספרות. הוא החל לכתוב, ובשנת 1826 – בהיותו בן 22 -– פירסם את ספרו הראשון – ויוויאן גריי. הספר זכה להצלחה רבה בחברה הגבוהה של לונדון ובחוגי האצולה. ד'יזראלי הצעיר, שעד אז ידע חוויות של ניכור ודחייה, הפך לצעיר מבוקש במסיבות ובמפגשים חברתיים של האצולה האנגלית. בשנת 1830 ערך מסע למזרח התיכון. המסע נמשך כשנתיים, ובמהלכו ביקר ד'יזראלי גם בארץ ישראל ובירושלים – והתרשם מאוד. יש אומרים כי הביקור בארץ העלה בו את תודעת מוצאו היהודי, וכי הדבר בא לידי ביטוי בספר שכתב בעקבות הביקור ("דוד אלרואי").
לאחר שובו מן המסע למזרח התיכון החליט ד'יזראלי להתמסר לפעילות פוליטית ולנסות להיבחר לפרלמנט הבריטי. שלוש פעמים הציג את מועמדותו לבחירות כמועמד בלתי תלוי (שאינו חבר במפלגה מסוימת) – ובכל אותן פעמים נכשל. רק לאחר שהצטרף למפלגה השמרנית הצליח ד'יזראלי להיבחר לפרלמנט. ראשית דרכו בפרלמנט הייתה מלווה בקשיים: רבים התייחסו אליו בחשדנות ואף בבוז, והוא נחשב לזר ומוזר בסביבתו הפוליטית החדשה. נאומו הראשון והלא מוצלח בפרלמנט גרר תגובות של לעג מצד מתנגדיו וכעס מצד חברי מפלגתו. על רקע קריאות הבוז של חברי הפרלמנט נאלץ ד'יזראלי לקטוע את נאומו ואמר: "הפעם אני מפסיק, אך עוד יבוא יום ותבקשו לשמוע אותי". ואמנם כך היה, וברבות השנים הפך בנימין ד'יזראלי לאחד הנואמים הבולטים בדורו.

בגיל 35 נשא ד'יזראלי לאישה את אלמנתו של אחד מחברי הפרלמנט. הייתה זו אישה עשירה, מבוגרת מד'יזראלי ב- 12 שנה, ולא נולדו להם ילדים. הגברת ד'יזראלי לא הייתה בעלת השכלה רחבה, אך היא העריצה את בעלה והקדישה את כל זמנה וכוחה למענו – עד למותה בשנת 1872.

פעמיים כיהן ד'יזראלי כראש ממשלה: פעם אחת קצרה – שישה חודשים בלבד – בשנת 1868, כאשר ראש הממשלה, הלורד דרבי, התפטר מתפקידו עקב מחלה. שש שנים אחר כך, בשנת 1874, זכתה מפלגת השמרנים בבחירות, וד'יזראלי, שהיה כבר בן 70, חזר להיות ראש ממשלת אנגליה. הוא כיהן כראש ממשלת אנגליה במשך שש שנים (1874 – 1880).

בנימין ד'יזראלי היה בשעתו "תופעה יוצאת דופן" – אדם ממוצא יהודי-איטלקי בעל תווי פנים יהודיים ושם יהודי בולט, שהפך למנהיג האצולה השמרנית באנגליה של המאה ה- 19. היו שקראו לו "הקוסם היהודי". אף-על-פי שהמיר את דתו היה ד'יזראלי גאה במוצאו היהודי ואף תמך במאבקם של היהודים באנגליה ובארצות אחרות לשוויון זכויות: "לא חונכתי בתוך עמי," העיד ד'יזראלי על עצמו, "גודלתי במשפט קדום נגדו. רק מחשבה ואהדה מסתורית הביאה אותי לסגל לעצמי את הדעות, שאני לוחם למענן."

בשנת 1881 – היא שנת מותו של בנימין ד'יזראלי – יצאו לאור כל כתביו הספרותיים ב- 12 כרכים, וכמה מספריו גם תורגמו לעברית.


* מומר: מי שהמיר, החליף, את דתו וקיבל עליו אמונה וחוקים של דת אחרת. במושג "מומר" מתכוונים בדרך-כלל ליהודי שהתנצר או התאסלם.