רבי זכריה (יחיא) אלצאהרי היה סופר ומלומד שחי בתימן במאה ה- 16 והיה מגדולי החכמים והיוצרים של יהדות תימן. אלצאהרי היה בעל ידע רחב בפילוסופיה וכן בספרות יהודית וערבית של ימי הביניים. כאיש מסעות ביקר אלצאהרי במצרים ובארץ ישראל, בסוריה ובטורקיה – והגיע עד הודו. את רשמי מסעותיו העלה על הכתב בספר שנקרא "ספר המוסר", הכולל – לצד תיאורי מסעותיו – גם סיפורי-עם, משלי חיות וחידות, דברי מוסר ושירי שבח. את הספר כתב אלצאהרי בבית הסוהר, כאשר נכלא יחד עם יהודים אחרים מבני צנעא בתקופת המלחמה בין התימנים לטורקים (1568 – 1573).
"ספר המוסר" נכתב בהשפעת ספרי המקאמות* של יהודה אלחריזי ועמנואל הרומי - ובהשראת הספרות הערבית. חשיבותו העיקרית של "ספר המוסר" - שהוא מקור מידע חשוב על קהילות היהודים בתימן ובמזרח ועל האירועים בתימן במאה ה- 16.
זכריה (יחיא) אלצאהרי כתב גם פירוש לתורה בשם "צידה לדרך" וכמה ספרים בענייני הלכה ואגדה.
* מקאמה: מושג מן השפה הערבית שפירושו: סיפור שנון הכתוב בחרוזים. המקאמה הייתה נפוצה בספרות הערבית של ימי הביניים, ומשם עברה לספרות העברית בספרד.