העיר בבל שימשה בירתן של אימפריות שונות באלף השני והאלף הראשון לפני הספירה. היא שוכנת ליד נהר פרת, דרומה לבגדאד שבעירק.

מקור השם אכדי, כנראה, ונגזר מהביטוי באב-אילי, או באב-אילני, כלומר, שער האלים, שער האל. בעברית הוא פורש באופן לעגני מלשון בלילה וערבוביה (בסיפור 'מגדל בבל', בראשית יט 9). ביוונית הוא קיבל סיומת גיאוגראפית, והפך לבבילון. שתי תקופות פריחה מרכזיות, מבחינה מדינית וכלכלית, היו בתולדותיה של בבל: א. תקופת השושלת הבבלית הראשונה, שהבולט בה הוא המלך ח'מורבי, בערך ב- 1800 לפני הספירה, שחוקק את קודקס החוקים הגדול הידוע בשם חוקי ח'מורבי.
ב. התקופה הניאו-בבלית (הבבלית החדשה), לאחר מפלת נינוה בירת אשור, בשנת 612 לפני הספירה, עד התקופה היוונית במאה השלישית לפני הספירה.
בתקופה זו ידוע ביותר המלך נבוכדנאצר, שלחם ביהויכין מלך יהודה והגלה אותו לבבל ב- 598 לפני הספירה, ובימי צדקיהו הביא לחורבנם של ירושלים ובית המקדש, ולגלות עם ישראל כולו לבבל (בשנת 587/6 לפני הספירה).