ממלכת פרס משתרעת ממזרח לעירק, בין הים הכספי בצפון לבין המפרץ הפרסי בדרום.

זוהי רמה שגובהה 200-2000 מ' מעל פני הים, עם שני רכסי הרים גבוהים שחוצים אותה. ממלכה זו נקשרת להיסטוריה של עם ישראל רק מהתקופה האחמנית – מעלייתו של כורש (559 לפני הספירה), שהביס את מלך מדי, לכד את ממלכתו, וייסד את פרס האחמנית (משושלת אחמנש, מאבותיו של כורש). כיבושי כורש החלו בשנת 550 לפני הספירה: מדי, לוד, בבל. בשנת 539 לפני הספירה הכניע כורש את בבל, ומלכה נבונאיד, והאימפריה שהקים ירשה את מקומן של אשור ובבל, וכללה גם את סוריה ומסופוטמיה. כנבוזי יורשו כבש את מצרים. האימפריה האדירה חולקה לפחוות (נציבויות), ובתוכן ניתנה לתושבים אוטונומיה דתית ואוטונומיה בלבוש ומינהגים, תוך ציות לשלטון המרכזי והעלאת מיסים.

בשנת 538 לפני הספירה יצא כורש ב"הכרזת/הצהרת כורש" שאיפשרה ליהודים שבגלות בבל לחזור לארצם, להקים את המקדש, ולנהל אוטונומיה דתית. זוהי ראשיתה של שיבת ציון. ממלכת יהודה של שבי ציון נכללה בפחוות עבר הנהר הפרסית. אחד מיורשיו של כורש הוא אחשוורוש, מלך פרס ומדי, הנזכר במגילת אסתר, שזיהויו וזמנו אינם ידועים בוודאות.

התקופה הפרסית נמשכה עד לשנת 333 לפני הספירה, בה ניצח אלכסנדר מוקדון את דרייווש הפרסי, והתחילה התקופה היוונית, ההלניסטית.