הכרזת כורש, בשנת 538 לפני הספירה, הביאה לחזרתם של גולי-בבל לירושלים, שהיתה חלק מפחווה פרסית – פחוות יהודה.
בראש השבים עמד זרובבל, ובראש העליות הבאות ליהודה עמדו עזרא ונחמיה. שיבת ציון הביאה לחידוש היישוב בארץ, להקמת אוטונומיה דתית ברשות הפרסים, ולהקמת בית המקדש השני. שיבת ציון נמשכה כמאה שנה. השבים לארץ הגיעו לארץ חרבה, שהתושבים שנותרו בה עברו תהליכי התבוללות עם הגויים שבארץ ואף נשאו נשים נוכריות. עזרא ונחמיה החתימו את היהודים על "אמנה" שבה התחייבו לחדש את הברית עם ה' וחוקותיו ולגרש את הנשים הנוכריות.
לקריאה נוספת בלקסיקון לתרבות ישראל:
שיבת ציון
